האדם בצילומיו של ראאד בואיה

ראאד בואיה, צלם פלסטיני שחי בפריס, הציג בגלריה "החדר" את התערוכה "מסע" (יוני–יולי 2008). בתערוכה תמונות מכמה סדרות שיצר. נושא צילומיו של בואיה הוא האדם. התמונות מלאות אמפתיה ואהבת אדם. המצולמים הם אנשים מפלסטין, מישראל, מצרפת ומרומניה.

כשמתבוננים בתמונות שצילם בואיה, בזו אחר זו, קשה להימנע משימוש במושג הומניזם. הומניזם עולה בתמונות גם משום שהאדם כאן הוא במרכז, וגם בשל הכבוד הרב שהצלם רוחש לכל אדם באשר הוא, דבר הבא לידי ביטוי ביחסו למצולמים.

בכמה מן התצלומים בואיה מציג את מציאות חייהם של הפלסטינים, החיים בתחומי הרשות הפלסטינית. אחת מן הסדרות שלו נקראת Childhood Memories (זיכרונות ילדות). כך הוא מספר על הסדרה:

רציתי לבחון את המציאות הקשה, שגדלתי בה בילדותי, דרך זיכרונותיי כילד פלסטיני; לבחון מה קרה 30 שנה מאוחר יותר, לגלות שדבר לא השתנה....

באחת התמונות בסדרה צילם בואיה את אחותו בסביבה דלה של תנאי חיים קשים. ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (שקיבלה העצרת הכללית של האו"ם ב-12.12.48), אומרת: "כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לשם הבטחת בריאותם ורווחתם שלו ושל בני ביתו..." (סעיף כה). בתצלום זה של בואיה רואים מציאות, אשר זכות זאת אינה ממומשת בה.

בואיה מוחה על המציאות הקשה לא בצעקה אלא במחאה שקטה. הוא מציג תמונת מצב, ואנו, הצופים, נדרשים להתבונן ולהסיק מסקנות בעצמנו.

גם מן החברה הפלסטינית הצלם אינו חוסך ביקורת. בסדרה Deadline הוא מציג מאושפזים בבית חולים לחולי נפש בעיר בית-לחם. מבט ראשון בתמונה אינו מגלה את מחלתה של המצולמת. היא נראית ככל האדם, אולי כמי שקיבלה בשורה מרה. בואיה מבקר את דחיית האחר, במקרה זה – חולי נפש, על-ידי החברה בכלל, ועל-ידי החברה הפלסטינית בפרט.

שמה של הסדרה Cross Borders (מעבר לגבולות) רומז אולי על השקפת עולמו של בואיה. הוא מצלם אנשים ממקומות שונים, בעלי מרכיבי זהות שונים, ומתעלם מהבדלים, מגבולות פיזיים ומגבולות של תרבות, של דת ושל השקפות עולם. הוא לעולם אינו מביט במצולמים שלו במבט פטרוני.

בתמונות רבות היא צילם את המצב האנושי, כשהוא קשה ונטול רחמים, לא אידילי. כך גם בתמונה של אם צוענייה המיניקה את בנה, כשמבטה המיואש פונה הלאה ממנו, אל נקודה לא ברורה.

בשנת 1955 הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק התערוכה The Family of man (משפחת האדם). התערוכה נדדה לאחר מכן במשך 8 שנים בין 37 מדינות ברחבי העולם. אוֹצֵר התערוכה, אדוארד שטייכן, אסף תמונות של צלמים שונים שצולמו ברחבי העולם. שאיפתו הייתה להציג גישה הומניסטית בעולם, שידע את אחת התקופות האפלות ביותר בתולדותיו – מלחמת העולם השנייה. דבריו של המשורר קרל סנדבורג בהקדמה לספר, שנקרא בשם התערוכה המיתולוגית הזאת, יכולים בקלות לתאר את התמונות של ראאד בואיה:

לבכיו הראשון של תינוק בשיקאגו או בזמבואנגה, באמסטרדם או ברנגום, יש אותו הצליל והגוון. כל אחד מהם אומר, "הנני! הגחתי אל אוויר העולם בשלום! אני שייך! אני חלק מהמשפחה".

[...] אתה מתקדם ורואה את שראתה המצלמה. הפלא של המחשבה, הלב, השנינות והדחפים האנושיים, נוכחים בתצלומים. אתה עשוי לחשוב לעצמך, "אינני זר כאן".¹

אדוארד שטייכן, אוצר התערוכה "משפחת האדם" אמר:

התערוכה 'משפחת האדם' נוצרה באמצעות רוח נלהבת של אהבה מסורה ושל אמונה באדם.²

ראאד בואיה מצלם את צילומיו מתוך אהבת אדם, ומתוך אמונה בזכותו של כל אדם באשר הוא לקבל את זכויותיו הבסיסיות, כפי שהוגדרו ב"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם".

הערות שוליים:

Prologue by Carl Sandburg, The Family of Man (The Museum of Modern Art, New York, 1955, 1986), p.3.
Introduction by Edward Steichen, The Family of Man (The Museum of Modern Art, New York, 1955, 1986), p.3.