עם תום המלחמה הפכה שוני למוקד פעילות נמרצת ונסיונות חדשניים שיזם הבארון באמצעות יק"א, ולאחריה פיק"א. לפעילות זו היו כמה היבטים:
חברתי - ריכוז קבוצות ויחידים לעבודות ולהתיישבות חדשה.
מקצועי-חקלאי - ניסיונות בגידולים, בשיטות עיבוד, בכלים, צמחים ובעלי-חיים.
אזורי אקולוגי - פיתוחו של האזור כולו ושינוי פניו.
מוסדי - מעורבותם, גישתם ואמצעיהם של המוסדות השונים שנקשרו להתישבות באיזור זה.
היבטים אלה היו כמובן קשורים ומשולבים. חיבור זה עוסק, בעיקרו, בהיבטים החברתי והמוסדי.
 |
1919, חוזים ותכניות |
בספטמבר 1919, משהוחל בעבודות, נקבע שהאדמות לא יוחכרו יותר ותקום קבוצת צעירים כגרעין להתיישבות. עיבוד האדמה, כך נקבע, ייעשה לעת עתה על-ידי קבוצות פועלים, כמו ב-1914. כלומר למן ההתחלה נוצרו בשוני המתחדשת מעמדות שונים: קבוצה המיועדת להתיישבות ובמקביל - קבוצות פועלים לעבודות פיתוח שונות. הרכב הקבוצה להתיישבות נקבע לפי מפתח ברור ומוכתב: 4 ממקווה ישראל, 4 ממושבות יהודה, 4 ממושבות השומרון, 4 מהגליל העליון ו-6 ממשוחררי הגדוד העברי. הפועלים נבחרו על-ידי פקידי יק"א באזורים השונים וייעודם: "הפועלים הללו ישוכנו בבנייני מיאמס (שוני) שתוקנו, ויש לצייד אותם בזריעה ובכלים. עבודתם תקיף גם את אדמת זרקניה. מובן מאליו כי אין אנו מתחייבים להנחילם בשוני או בזרקניה אלא ביום שתיגמר האינסטלציה נבחר מביניהם כדי להנחילם בשוני או במקום אחר." (עבר הדני, 1953)
כבר בהוראה זו מסתמנים מרבית מרכיביה של תכנית הפיתוח ודרכי ביצועה שלא נשתנו בשנים הקרובות: המושבה העברית הוסיפה להיות הדגם להתיישבות, תוך שכלול ושיפור שיטות הקמתה, ההרכב החברתי מגוון מעורב במכוון, הפיתוח - רחב ממדים וכרוך בהשקעות גדולות בייבוש בצות, סלילת כבישים ושימוש במי המעיינות המתוקים למערכת השקאה מודרנית. הכנסת גידולים ובעלי חיים חדשים שיאפשרו חקלאות אינטנסיבית וילוו בתחנת נסיונות ומחקר צמודה.
מסתבר שיק"א המשיכה לראות בשומרון "אזור שלה" וההתיישבות בו - על-פי שיטתה. היא שמרה לעצמה האופציה לבחון את "הקבוצות שלה", לבחור מהן את הרצויים לה וליישבם במקום שבו תבחר, מבלי להתחייב כלפיהם מראש. גורל שוני עצמה לא נקבע במפורש והתכנית כולה נשמרה בתחילה בסודיות. אך משנתבררו העבודות והכוונות, היא עוררה עניין רב ומשיכה. התכנית התממשה מ-1919 ואילך כשבמרכזה עמדו הקמת המושבה בנימינה ב-1922 וייבוש הכבארה והושלמה רק בראשית שנות המדינה עם הקמת בית-חנניה ומעגן-מיכאל.
חוזה, מ-5.12.1919, שנחתם בין רוזנהק לנציגי קבוצת שוני. (א.צ.מ. J15-6801), דומה ובסעיפים רבים גם זהה לחוזה מ-1914, אף שסגנונו פחות נוקשה ובוטה, אולי גם בשל התרגום העברי. כמו בעבר הפועלים התחייבו לעבוד על-פי שיטה מוכתבת על-ידי הפקידות, לא להיעדר מהמקום, להשגיח על התנהגות חבריהם ופועליהם ו"לא לקבל עבודה כי אם אנשים שקטים". לרוזנהק הייתה הזכות לשלח מהמקום חבר שיוכח שאין לו "מרץ וכשרונות לעבוד" בהסתיגות - "על-פי הסכמת באי כוח הקבוצה". הסעיפים העוסקים בשימוש בבהמות לעבודת חוץ, בכיסוי הוצאות על-ידי הפקידות, ובחשבון הסופי של המשק בעת הגורן - זהים לחלוטין בשני החוזים, וכמו ב-1914 החוזה פתוח לחידושו, לפי רצון הצדדים.
שני סעיפים העידו על שינוי מסוים בגישת יק"א, אך זהו שינוי של הסתגלות לתקופה ולא של שינוי שיטה:
בסעיף שעסק בפועלים זמניים נאמר "לא יהיו יותר מ-30% פועלים מילידי הארץ". ב-1914 נכתב שיועסקו "לפחות 30% מהם מקומיים". בסעיף של ימי מחלה - נקבע שיפור בתנאים ובתשלום לפועלים חולים.
לעומת החוזה של קבוצת העלייה השניה בתרע"ז יש בחוזה 1919 משום נסיגה ברורה בעצמאותם של הפועלים. בין התוכניות שעסקו במשק שוני נמצאת גם תוכנית חתומה בידי בן-ציון טשרנומורסקי (הוא בן-ציון ישראלי, איש כנרת), בשם הוועד המרכזי של הסתדרות הפועלים החקלאיים בא"י, העוסקת בתכנית משקית ותקציב של "קבוצה משותפת" בת 18 פועלים ו-9 פועלות המעבדת 2000 דונם, עם 10 זוגות בהמות. (א.צ.מ. J15-664)
התכנית העידה על כוונה ליישב בשוני, במקביל לקבוצת יק"א, קבוצה שיתופית במימון לאומי. נימת האכזבה הבולטת בדיווחי עיתוני הפועלים ואי הזכרת קבוצה כזאת מלמדים שהתכנית לא מומשה. לפי ה"קונטרס" – גם ארבעת הפועלים ששובצו בקבוצת שוני אינם פועלים בעלי הכרה, הרוצים בהסתדרות ובחיי קבוצה, אלא כאלה שאינם קשורים להסתדרויות הפועלים והוכיחו "כשרותם" בעיני יק"א לאחר פיזור הקבוצה ב-1917, כשהיו שותפים לחכירת אדמות שוני. במפתיע, למרות דברי הביקורת, מתבררת מאותו מקור דווקא תמונה חיובית: הוקמה קבוצה בת 30 פועלים, המשק הוסדר, משכורת הובטחה (גבוהה יחסית), הוקמה מחלבה של 6 פרות להספקה עצמית, מטבח מסודר ו"החברים מסורים לעבודה". גם שפת הדיבור "ברובה - עברית". אופיה של הקבוצה - "אין אסיפות חברים, העבודה וענייני המשק נחתכים על-פי הקומיסיה של הקבוצה המשמשת מתווכת בין הפקידות והעובדים. שומרה של הקבוצה בחצר - לא יהודי" (קונטרס, 4.3.1920). בהנהלת הקבוצה נמצאו שצמן וחיילובסקי, ואתם שלושה חברים נוספים מאנשי שוני לפני מלחמת העולם. בקרב בני המושבות נתעוררה התלהבות רבה מהסיכויים להתיישבות החדשה והם ראו בגיוון המועמדים דווקא סיכוי להצלחה.
לעמוד הקודם
