חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

משפחתו של יאיר עוברת לגור בדירה חדשה. באחד הבקרים אביו של יאיר לקח אותו למשרד של עורך דין, שם יחתום על הניירות המעידים שמעכשיו הבית החדש יהיה שייך להם. יאיר התרגש מאוד לקראת המאורע, וכשישבו ליד השולחן, והוא ראה את אביו חותם, ביקש ממנו: "אבא, תן גם לי לחתום על הניירות האלה... הבית הזה הולך להיות גם שלי... "

אביו של יאיר ועורך הדין צחקו והסבירו לו, אחרי שכבר חתמו על כל הניירות, מדוע ילד בגילו אינו יכול להיות חלק מפעולה משפטית, כמו חתימה על חוזה.

"יאיר, חמוד", פתח עורך הדין בהסבר, "לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ילדים מתחת לגיל 18 ואנשים מבוגרים יותר שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם, אינם נחשבים כמי שמותר להם להיות חלק מפעולה משפטית. 'פעולות משפטיות' פירושן פעולות אשר גורמות לשינוי במצב משפטי, לדוגמא: מכירת דירה, הענקת סכום כסף, רכישות כלשהן וכו'. כך בדיוק כמו הבית הזה שעכשיו אבא רוכש: השינוי במצב המשפטי מתבטא בכך שהבית שהיה נחשב שלי הופך להיות שייך לאבא שלך. איש אינו יכול מעתה לומר שהבית אינו שייך לאביך".

"בסדר, אני מבין", ענה יאיר, "אבל יש ילדים שהם חכמים, אולי גם אני חכם. אז מדוע אנחנו לא יכולים לעשות פעולות משפטיות? מה ההפליה הזאת?"...

"זאת אינה הפליה, יאיר בני", ענה לו אביו. "חוק זה נועד דווקא להגן עליך, על בני גילך, ועל אנשים בוגרים שקשה להם להבין דברים. החוק קובע שרק אדם שיכול לשפוט נכון את המציאות הסובבת אותו, שיכול להתכוון באמת לדבריו ולרצות דברים, ושיכול בסופו של דבר גם להתנהג לפי אותם כוונה ורצון - רק הוא נחשב כשיר לפעולה משפטית. יאיר, אתה בסך הכול בן 9. עלולים לרמות אותך בקלות רבה, כי אינך מבוגר כדי להבין את דרכיו של העולם, של הטבע האנושי".

זכויות יוצרים: דניאל פויירשטיין

"ובכל זאת", הוסיף עורך הדין, "גם לילדים ולבגירים שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם יש זכויות וחובות, מלידתם ועד מותם. כך לגבי כל אדם. לכן, החוק מציע פתרון: לכל אדם שהוא מתחת לגיל 18 (קטין) או אדם מוגבל, המדינה ממנה אפוטרופוס. אפוטרופוס הוא אדם שאחראי מבחינה משפטית על הילד או על האדם המוגבל. האפוטרופוס רשאי לעשות פעולות משפטיות בשמו של זה שהוא אחראי עליו. למשל, אביך חותם על חוזה זה לרכישת הבית החדש, גם בשמך, כי הוא מייצג אותך והוא האפוטרופוס שלך. גם אמך היא אפוטרופוס שלך. משום שהם האפוטרופוסים הטבעיים שלך, תפקידם הוא לדאוג לצרכיך במסירות, לדאוג לחינוך שלך, להכין אותך לעבודה, לשמור על מה ששייך לך. בשל תפקידם מותר להם לשמור אותך אצלם ולקבוע היכן תגור. יש להם סמכות לייצג אותך. כך, יש למשפחה חופש לחיות ללא ההתערבותם של אנשים זרים, שהרי יוצאים מנקודת הנחה שההורים יודעים הכי טוב כיצד לדאוג לילדיהם.

ובכל זאת, החופש של הוריך לגדל אותך אינו חופש מוחלט. הכול תלוי בטובתך ובצרכיך. אתה אינך רכושם והם אינם יכולים לעשות בך כרצונם. לכן, אם מישהו מהוריך אינו מקיים את חובותיו כלפיך, או משתמש לרעה בסמכויותיו כהורה, מסכן אותך או פוגע בך, תתערב המדינה ותגן עליך. המדינה מגנה על מי שאינו מסוגל להגן על עצמו".

"מי קובע שאדם מבוגר אינו יכול להבין מה קורה סביבו? שהוא באמת מוגבל?", תהה יאיר בקול.

"בית המשפט הוא זה שקובע אם יש צורך להכריז שאדם אינו כשיר משפטית, משום שכושר שיפוטו- יכולתו להבין את המציאות - נפגם עד כדי כך שהחברה רואה צורך להגן עליו, מפני מעשיו כלפי עצמו ומפני הזולת, מפני אנשים שעלולים לנצל לרעה את חולשת דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי. במקרה כזה הוא ייקרא 'חוסה' וכפי שאמרנו, ימנו לו 'אפוטרופוס'. אגב, ישנם גם אנשים קשישים, זקנים מכדי לדאוג לענייניהם. בית המשפט יכול למנות גם להם אפוטרופוס".

"ומה אם האפוטרופוס הוא אדם רע שיכול לנצל את החוסה שלו?"...

"בעת מילוי תפקידו, חייב האפוטרופוס לפעול לטובת החוסה. בדרך בה היה נוהג אדם מסור במצב דומה, ובהתאם להוראות בית משפט. אם האפוטרופוס מנצל את החוסה ופועל נגדו, יכול בית המשפט לקבוע שהאפוטרופסות שלו הסתיימה. כך גם אם החוסה הולך לעולמו".

"ומה עם ילדים שאין להם הורים, או אנשים מבוגרים שאין להם מישהו קרוב שידאג להם?", שאל יאיר.

"גם להם יכול בית המשפט למנות אפוטרופוס, גם אם לא אחד מבני משפחתו של החוסה. בדרך כלל, האפוטרופוס יהיה מי שמטפל בילד או בבוגר החוסה, למשל מדריך בבית היתומים".

"תודה לך", אמר יאיר. "עכשיו הבנתי הכול. אחכה בסבלנות עד שאגיע לגיל 18, ואז אחתום על כל החוזים שבעולם!"... וכך השיחה הסתיימה בצחוק גדול.