שקד

"... ואמר מקל שקד אני רואה: ויאמר ה' אלי היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו" (ירמיהו א', י"א-י"ב).

תיאור בוטני:

עץ ממשפחת הוורדניים, בת משפחת הPrunoideae- מוצאו ממערב אסיה.

מגדלים את השקד בארץ ישראל מתקופות קדומות, אם כי הוא לא נמנה עם שבעת המינים.

השקד מתחיל לפרוח ולחנוט פרי בהיותו בן 2-4 שנים. העץ עומד בשלכת חורף ופורח בשפע פרחים לבנים- ורודים באביב המוקדם.

גידול השקד נפוץ בכל ארצות הים התיכון, עיקר חשיבותו של השקד בארצנו הוא יכולתו להצליח בקרקעות גיריות ודרישותיו הצנועות למים.

שימושים:

השקד נזכר בתנ"ך פעמים אחדות: יעקב – כאשר הוא שולח עם בניו למצרים מנחה "מזמרת הארץ", הוא כולל בה גם את השקד: "מעט צרי ומעט דבש,נכאת ולוט בטנים ושקדים" (בראשית מ"ג, י"א).

הכינוי "זמרת הארץ" ליבולים ששלח יעקב למצרים התפרש בכל הדורות ככינוי לשבח: "רבי יהושוע מסכנין בשם רבי לוי: 'דברים שהם מזמרים בעולם' " (בראשית רבה ד"א, י"א).

אבן עזרא: "כל דבר משובח", רד"ק: "מהדברים המשבחים את הארץ".

סמליות:

השם ניתן לעץ, כנראה בזכות פריחתו המוקדמת והמהירה- בימות החורף, בהם שאר עצי הפרי עומדים עדיין בשלכת. הוא הראשון בהוצאת פרחיו מבין כל עצי הפרי ומבשר בכך את התקרבות האביב. ומכאן מקור שמו- שקד- כי שוקד הוא להוציא פרחיו במועד מוקדם.

פרחי השקד העוטפים את העץ בלובן זך הפכו בדורנו לסמלו של חג ט"ו בשבט, סמל להתאוששות כוחה של חמה.

השקד אומנם מקדים להוציא את פרחיו לפני עצי פרי אחרים, אך פירותיו מבשילים רק כחצי שנה לאחר גמר הפריחה- וראו זה פלא-

"ויהי ממחרת ויבוא משה אל אוהל העדות והנה פרח מטה אהרון לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים" (במדבר י"ז, כ"ג).

מרידת קורח ועדתו הייתה בין ההתקוממויות החמורות בהן נתקלו משה ואהרון בתקופת הנדודים במדבר. לאחר פרשה זו הורה ה' למשה לקחת את מטותיהם של 12 נשיאי ישראל ולהניחם באוהל מועד. התוצאה מפתיעה עד מאוד, כפי שהסברנו בדרך הטבע נמשך תהליך זה למן הוצאת הפרחים ועד לגמילת השקדים קרוב לחצי שנה! אם כך הנס שאירע הינו כפול ומכופל. מטה אהרון היבש, קיבל חיים, הוציא פרחים, עלים ואף גמל שקדים וכל זאת בלילה אחד.

"ויהי דבר-ה' אלי לאמור: מה אתה רואה ירמיהו? ואמר מקל שקד אני רואה: ויאמר ה' אלי היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו" (ירמיהו א', י"א-י"ב).

"נמר שוקד על עריהם" (ירמיהו ה',ו') – הנמר הממתין בשקט ובמסתור לטרף. ומספר תהילים "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר" (תהילים קכ"ז, א'). מדברים אלה מתברר כי עץ השקד היה סמל למשמעויות הגלומות בפועל "שקד": חריצות, עקביות ו"עמידה על המשמר".

השקד גם מוזכר בתיאור המנורה: "ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה" (שמות ל"ז, כ').
התיאור "משוקדים" מוסב בפסוקינו בעיקר על הגביעים, שהרי הודגש בפירוש "גביעים משוקדים". ונשאלת השאלה איך יכול גביע להיות דומה לפרי השקד? התשובה היא שאומנם לפרי השקד אין כל דמיון לגביע, אולם שונה הדבר בפרי השקד החונט, טרם נשרו "עלי הגביע" של הפרח. השקד הצעיר בתחילת התפתחותו נראה, יחד עם שרידי הפרח שמעליו, ממש כגביע. וייתכן אפוא כי לגביעי המנורה "המשוקדים" הייתה משמעות סמלית ולא רק ערך אומנותי לתיאור המנורה כשלעצמו.

כבר אמרנו שעץ השקד היה סמל למשמעויות הגלומות בפועל "שקד": חריצות, עקביות ועמידה על המשמר. ובכן גם במנורה ייתכן כי שמו דגש על ההתמדה והשקידה על הדלקת המנורה ומשמר התפילה (יום יום בקביעות והשקעה צריכים להיות) , והיא באה לידי ביטוי בשילוב השקד בעיצובה האומנותי של המנורה.

ביבליוגרפיה:

החי והצומח של א"י
טבע ונוף במורשת ישראל / נגה הראובני
פירות הארץ – חלק א'/ נגה הראובני, הלן פרנקלי, יעקוב רשף
בסוד אילן ופרח / נגה הראובני