עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גנטיקה > הנדסה גנטית
גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה


תקציר
כמעט אין גבול לאפשרויות שנפתחו בפני המחקר הרפואי הודות לתגלית שאפשר לכוון את תאי הגזע להתמיין על פי צרכינו. המאבק הקשה יותר הוא לשכנע פוליטיקאים ואנשי דת שמרניים. מהם אותם תאי- גזע שמעוררים כל- כך הרבה ויכוחים וסערות בציבור הרחב?



תאי-גזע : מהפכה ומתנגדיה
מחברת: ד"ר דינה צפרירי


אף שהמחקר עדיין בחיתוליו, מקווים שהשימוש בתאי גזע עובריים יוביל למהפכה באפשרויות הטיפול במחלות לב, סוכרת נעורים, שחיקת פרקים, אלצהיימר ובעיות רפואיות קשות אחרות. ואולם יש גורמים שלא ל"תינוק" זה פיללו

שתי משפחות זרות זו לזו - גורל מר משותף אחד. לאחת בן בן ארבע, שמו הנרי. לשניה בת בת שש, שמה מולי. שני הילדים חולים במחלה קשה שאין לה כיום תרופה, מחלה הקרויה על שמו של הרופא שזיהה אותה לראשונה: אנמיית פנקוני (Fanconi , וראו תיבה). הסיכוי היחיד של הנרי ומולי לחיות הוא השתלת תאי גזע עובריים של מערכת הדם שנשאבים מחבל הטבור או השליה של ילוד בריא. על התורם להיות בעל סיווג רקמות זהה לזה של החולה המקבל (ראו תיבה). האפשרות המעשית היחידה למצוא תורם בעל סיווג רקמות זהה היא אח או אחות עתידיים. במקרה של שני ילדים אלה ההבדל בין אח/ות תואמים מבחינת סמני-הרקמות ללא תואמים הוא כל ההבדל שבין חיים למוות.

אנמיית פנקוני
אנמיית פנקוני (Fanconi) היא אנמיה תורשתית רצסיבית, שגורמת בעיות קשות במח-העצם, וכתוצאה מכך להתפתחות לאוקמיה וסוגי סרטן אחרים. קיימים לפחות 7 גנים שמוטציות באחד מהם גורמות למחלה, מהם שובטו עד עתה 6, מ-A עד F, האחראים ל-85% ממקרי אנמיית פנקוני. המחלה עוברת לילדים ששני הוריהם "נשאים" (לאמור – הטרוזיגוטים, מכילים גן תקין אחד וגן פגום אחד) של אותו גן פגום. בממוצע 25% מילדיהם של שני הורים כאלה חולים במחלה. המחלה פוגעת גם במערכות אחרות בגוף – היא מתבטאת גם בפגמים באגודלים ובאמות היד, בראש קטן ועיניים קטנות, בפגמים בלב ובמעי. מולי והנרי נולדו עם כל אותם תסמינים מאפיינים של המחלה, הנובעת במקרה שלהם מפגם בגן FA-C. באוכלוסיית העולם הכללית אדם אחד מ-200 נושא פגם יחיד מ-6 הגנים; ואולם אצל יהודים אשכנזים (כמו ההורים של מולי והנרי) השכיחות של פגם המופיע בגן C היא 1 מכל 89.

מפאת הדחיפות שהכתיב מצבם הבריאותי הרעוע של מולי והנרי, הדרך היחידה להשגת אח/ות מתאימים היתה באמצעות הפריה חוץ-גופית. "הפריית-מבחנה" מאפשרת אבחון גנטי של העובר בטרם השתרש ברחם האם (Pre-implantation Genetic Diagnosis: P.G.D.). האבחון נעשה על-ידי נטילת תא אחד מן העובר בשלב בו הוא מורכב מ-8 תאים בלבד (לאמור: בעקבות שלוש חלוקות-תא של הביצית המופרית; כרגיל מדובר בעובר בערך 48 שעות לאחר ההפריה), ובדיקת הדנ"א של תא זה. כך ניתן לזהות גנים גורמי מחלות וכן גנים הקשורים בסיווג רקמות.

אלא מאי? כאן נקלעו שתי המשפחות לוויכוח המסעיר את כל הארצות המפותחות: התקדמות מדעית לעומת שאלות מוסר. דבר אחד הוא לסקור תאים עובריים על מנת למנוע הולדת ילד חולה במחלה חשוכת מרפא ודבר אחר לחלוטין הוא "לבחור" עובר שבלידתו יכול גם להציל חיי אח/ות. חשוב להדגיש כי תנאי בסיסי שמציבים הרופאים-החוקרים בפני המשפחות הוא שבכל מקרה הילד, הוא כשלעצמו, יהיה רצוי להורים. תנאי נוסף הוא שגיל האם יהיה פחות מ-35 שנה, וזאת כדי להבטיח ייצור מספר מספיק גדול של ביציות על מנת להגדיל את הסיכוי למצוא עובר מתאים.

על הוויכוח הקיים בין הרשויות וגופים שונים לבין החוקרים נעמוד בהמשך, אך כבר כאן חשוב לציין כי כתוצאה מן הוויכוח חל עיכוב ממושך, שבמהלכו היתה הידרדרות במצבם של מולי והנרי.

במיקרומטר-מעוקב של דם ילד בריא, מספר טסיות-הדם (תרומבוציטים) - שברי תאים שמסייעים בתהליך קרישת הדם בעקבות פציעה - הוא 450,000-150,000. המספר המזערי של טסיות המאפשר עדיין השתלה ללא סיכון חיים בשל איבוד דם הוא 40,000 במיקרוליטר-מעוקב. במשך תקופת העיכוב ירד מספר הטסיות בדמם של הנרי ושל מולי עד לרמה הגבולית. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים, קשים ויקרים מאוד, של שני הזוגות להעמיד ביציות מופרות של עוברים בריאים ותואמים, הצליחה אמה של מולי להרות ואילו אמו של הנרי נאלצה להסתפק בתרומת מח-עצם לא תואמת של תורם אלמוני. נעיר כי הסיכוי לקבלת עובר-אח/ות מתאים הוא 13 ל-¹16. הסיכוי להרות בעקבות הפריה חוץ-גופית הוא כ-30%, כך שבממוצע צפויה הצלחה אחת לערך על כל 16 ביציות מופרות.

הנרי ומולי היו במצב קשה, מדממים בשל ירידה מתחת למינימום של מספר הטסיות, על סף לאוקמיה, חלשים מכדי ללכת, ובנוסף, הנרי לקה בדלקת ריאות קשה. אמה של מולי ילדה בן, שמו אדם. עם הגיחו לעולם נלקח הדם שמכיל כמות גדולה של תאי- גזע מחבל הטבור. שני הילדים עברו השתלה. אך בזה מסתיים הדמיון. חיי מולי ניצלו, "התינוק אדם עמד במשימה" בישרו הכותרות בעיתונים. מולי חזרה לבית-הספר. אצל הנרי הופיעו סימנים של דחיית השתל.

‏‏סיווג רקמות
סיווג רקמות הוא ביטוי להימצאותם של גליקופרוטאינים ("חלבונים-מסוכרים", מולקולות חלבון הקשורות לסוכרים) בקרומיות התאים – חלבוני תואם רקמות. 6 חלבוני תואם-רקמות מקודדים על-ידי גנים היוצרים תצמיד (קומפלקס) המכונה MHC או גם ¹HLA. כל הגנים השייכים לתצמיד זה הם מרובי מופעים (מרובי אללים). לפיכך נדיר מאד למצוא שני בני אדם שאינם אחים שחלבוני תואם-הרקמות שלהם שווים. לשני תאומים-זהים תצמידי HLA שווים; הסיכוי שיהיו שווים בין שני אחים שאינם תאומים-זהים הוא ²25%. קבוצת האנטיגנים MHC מהווה אות לפיו מבחינים תאי מערכת החיסון של הגוף בין תאים "עצמיים" תקינים, לבין תאים שיש לתקוף ולהשמיד – תאים זרים ותאים שנדבקו בנגיפים או הפכו סרטניים. בהשתלת מח-עצם מוחלפת, למעשה, מערכת החיסון המקורית של הגוף במערכת חדשה. אם המערכת החדשה, שמקורה בתורם, לא תהיה זהה או קרובה ככל האפשר לזו של המקבל, היא תתקוף את תאי הגוף של המקבל ותתפתח "מחלת השתל כנגד המאכסן" (Graft-versus-Host). במצב זה הלימפוציטים תוקפים את תאי הגוף, המציגים אנטיגן "זר" להם, ופוגעים ברקמות המאכסן. כיום ניתן לזהות את חלבוני ה-HLA בסריקת הדנ"א של תא אחד בשלב התפתחות מוקדם מאד של העובר.

1. MHC – Major Histocompatibility Complex – תצמיד תאום-הרקמות הגדול קיים ביונקים. באדם זוהו מלכתחילה חלבוני תואם הרקמות כאנטיגנים המבצבצים מן הקרומיות של תאי הדם הלבנים (לויקוציטים) ולכן הוא נקרא HLA – Human Leukocyte Antigens (יש הגורסים שה-L מציין דווקא לימפוציט, אחד מסוגי הלויקוציטים).
2. בכל אחד מן הגנים של תצמיד MHC, שני מופעי הגן (האללים) מכתיבים יצירת חלבונים, כך שאין ביניהם מופעי נסגני (רצסיבי) – המצב דומה, אם כן, לסוג הדם AB. לפיכך רק אחים שקיבלו אותם תצמידים הן מהאם והן מהאב יהיו בעלי HLA זהים. הסיכוי לכך הוא 1 מתוך 4 אפשרויות.

תאי גזע - ממש גזעיים

מהם אותם תאי- גזע שמעוררים כל- כך הרבה ויכוחים וסערות בציבור הרחב, ובקרב אנשי ציבור, עיתונאים, פוליטיקאים כוהני-דת, רופאים, חוקרים וחולים? תאי גזע (Stem cells) הם תאים שלא עברו התמיינות; תאים אלה יכולים, תוך כדי חלוקות תאים, ליצור הן תאי גזע חדשים והן תאים שעוברים התמחות לפעילויות מיוחדות בגוף.

תא- הגזע רב- היכולת ביותר הוא הביצית המופרית (הזיגוטה), שהרי מביצית מופרית נוצר יצור שלם, על כל איבריו ורקמותיו.

תכונת הרב-יכולת נשמרת גם בשלב שמונת התאים הראשונים בעובר (לאחר שלוש חלוקות משלב הזיגוטה). מכל אחד מתאים אלה, המכונים תאי גזע עובריים כל- יכולים (Totipotent cells), יכול להיווצר יצור שלם, כולל השליה, שאינה מהווה חלק מגוף העובר - אין היא משתתפת בהרכב גופו של התינוק שנולד. בהמשך התפתחות העובר וחלוקות התאים נוצר כדור חלול המכונה בלסטוציסט ("שק הנבט") שבתוכו גוש תאים פנימי. כל אחד מתאי הגוש הפנימי של הבלסטוציסט יכול ליצור את מגוון תאי הרקמות שביצור השלם, למעט תאי השליה. לפיכך תאים אלה קרויים תאי גזע עובריים רבי- יכולת (Pluripotent stem cells) או "תאי גזע עובריים" (ES-Embryonic Stem cells). ואלה הם התאים השנויים כל-כך במחלוקת, מחוללי הסערות והוויכוחים שעוד יכו גלים במשך זמן רב.

בתאים אלה גלומה יכולת אדירה. מצד אחד הם שומרים על יכולתם להתחלק ללא הגבלה, ומצד שני, בתגובה לאותות כימיים סגוליים (ספציפיים), הם יוצרים תאים המתמיינים לכל סוגי התאים - תאי עצב המעבירים ומגיבים לאותות חשמליים, תאי עור, תאי שריר, תאי דם וכל תאי הגוף האחרים. תאי הגזע רבי-היכולת מתמיינים בעובר לרקמות השונות בתוך מספר שבועות.

והנה, ב-1998 הוכיח ג'יימס תומסון (Thomson) מאוניברסיטת ויסקונסין, ארה"ב, שניתן לגדל במעבדה תאי גזע עובריים במשך זמן בלתי מוגבל וכך לקבל מאות דורות של תאי גזע זהים. שורות תאי הגזע העובריים אותם יצר תומסון נלקחו מעוברי אדם עודפים שהתקבלו בהפריות מבחנה ושעמדו להשמידם בהיותם מיותרים.

התברר כי ניתן לנצל מקור נוסף לשם קבלת תאי גזע עובריים - עוברים בשלב מאוחר יותר, שלאחר התמיינות התאים. במקרה זה התאים נלקחים מהאזור המכיל תאי-נבט - אלה הם התאים שמייצרים את תאי המין. ג'והן גרהרט (Gearhart) מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס ייצר שורות תאים כאלה מתאים שנלקחו מעוברים שהריונם הופסק מסיבות שונות, למעט עוברים החולים במחלות תורשתיות. תכונות התאים שבודדו משני מקורות אלה היו מאוד דומות. וכן גם התגובות הרמות שהושמעו בעקבות השימוש בשני מקורות אנושיים אלה.

מתאי הגזע לענפים המסתעפים

ככל שמתקדם תהליך ההתפתחות של העובר מנותבים תאי הגזע למסלולים שונים של התמיינות והיכולת ההתפתחותית שלהם משתנה. תאי הגזע רבי-היכולת עוברים התמחות ל"תאי גזע מיועדים" (comitted), שמהווים תאי-מוצא לרקמות השונות. תאי גזע של הדם, לדוגמה, שנמצאים במח-העצם, ממשיכים להתחלק במשך כל החיים, תוך כדי יצירת תאי גזע חדשים, בנוסף ליצירת תאים שעוברים התמיינות נוספת לתאי-אב (Progenitors) – תאים שאחראיים על יצירת כל רקמה ורקמה. כל סוג של תאי-אב במח-העצם אחראי על יצירתה של כל אחת משורות התאים המרכיבות את הדם: תאי דם אדומים (אריתרוציטים), תאי דם לבנים לסוגיהם (לויקוציטים) והתאים (מגקריוציטים) ה"משילים" מעצמם טסיות-דם (אלו נקראות תרומבוציטים, אף שאינן תאים).

בניגוד לתאי-הגזע, תא אב מתובנת למספר מוגבל של חלוקות-תא.

בדומה לכך, תאי הגזע של העור הם תאי מוצא לכל תאי-האב שבונים את העור, ותאי הגזע במוח אחראים ליצירת כל סוגי התאים השונים שבונים את מערכת העצבים, הן תאי העצב (הנוירונים) והן תאי הלוואי (תאי הגליה, glia). תאי גזע אלה נמצאים גם באדם בוגר, והם יכולים לשקם - ולו במידה חלקית - רקמות בוגרות שנפגעו. תאי הגזע הפעילים ביותר הם תאי הגזע שמתמיינים לתאים קצרי-חיים כמו תאי דם ואפידרמיס (תאי רקמת העור החיצונית). במערכת הדם מסוגלים תאי הגזע לשקם את כל המערכת במשך כל חיי האדם, או - במקרים של השתלת מח-עצם – לבנות מערכת דם חדשה במקום המערכת הפגועה. התברר שתאי גזע נוכחים גם ברקמות שעוברות התחדשות מאוד מוגבלת במהלך החיים, כמו מוח וכבד.

מהם הגורמים המאפשרים את החלוקה הלא-סימטרית של תאי הגזע - יצירת דור חדש של תאי גזע, מחד גיסא, ותאים שעוברים התמיינות, מאידך גיסא? כשנבדקה שאלה זו בזבוב הפירות (דרוזופילה) התברר כי כל תא גזע מתחלק באמצעות חלוקה לא-סימטרית לתא גזע חדש אחד ולתא שני שעובר התמיינות. ברוב הרקמות ביונקים, לעומת זאת, מתא גזע אחד נוצרים שני תאים שבשניהם גלומה היכולת להיות תא גזע או להיות תא שעובר התמיינות – גורל התאים נקבע על-פי אותות ולפי צורכי הגוף. במצב של שיווי-משקל המצב דומה לזה שבזבוב התסיסה (אחד "ממשיך את המסורת", ואחד עובר התמיינות), אבל בנסיבות מסוימות יש ייצור מוגבר של אחת משתי הצורות, למשל - ייצור מוגבר של תאי דם או תאים אפידרמליים בעקבות פציעה.

גודלה של עתודת תאי הגזע נקבעת בסופו של דבר על-ידי אותות חיצוניים, המגיעים מהסביבה או מתאים שכנים. אותות חיצוניים אלה פועלים על מנגנוני בקרה תוך-תאיים, כמו גורמי תיעתוק שונים (וראו: תמר השמשוני - 'הדנ"א פורש כנפיים', גליליאו 46, במיוחד בעמ' 43) ואלה מפעילים או "מכבים" גנים הקובעים את ייעודו של התא.

בשנים האחרונות הצטברו ממצאים המצביעים על יכולתם של תאי גזע מרקמות שונות בבוגרים להתמיין למגוון רחב יותר של תאים מהצפוי. נראה שכיוון התמיינותם נקבע על-פי האותות הסגוליים של הרקמה בה הם מושתלים. החוקרת מרגרט גודל (Goodel) ועמיתיה דיווחו על תאי גזע מרקמת שריר בעכבר שהוזרקו למח-העצם בעכברים שנפגעו מקרינה והצליחו לשקם את מערכת הדם. תוצאה דומה התקבלה בהזרקת תאי גזע מרקמה עצבית.

מדע ומוסר, קדמה ושמרנות

גידול תאי הגזע בתרביות פתח בפני הרפואה אפשרויות כמעט דמיוניות. כיום נראות אפשרויות אלו כמדע בדיוני, אך בעתיד צופים שישאירו מאחור הרבה מהתרופות, כמרכבות שנטלו מהן את הסוסים. במקום לתת תרופות שימלאו את תפקיד החומרים החסרים בשל פגיעה בתאים, יוחלפו התאים הפגועים עצמם בתאים בריאים.

לתאי הגזע העובריים הגדלים בתרבית מוסיפים את גורמי הגדילה המתאימים על מנת לנתבם להתמיינות לתאי הרקמה אותה רוצים לקבל. כך יוכלו תאים אלה לספק תחליף לרקמות שנפגעו מזקנה, ממחלה או מחבלה. לצורך מימוש הפוטנציאל דרוש לימוד יסודי של גורמי הגדילה השונים והשפעתם על תאי הגזע. מחקר מקיף כזה מצריך השקעות, וכמובן שורות של תאי גזע עובריים. הידיעה הטריה ביותר בשטח יצאה מהטכניון בארץ. "פריצת דרך: חוקרים ישראלים יצרו תאי-לב. החוקרים פרופ' יוסף איצקוביץ [שהיה שותף בגידול תאי הגזע העובריים האנושיים הראשונים בקבוצתו של תומפסון] וד"ר ליאור גפשטיין הצליחו 'להכווין' במעבדה תאי גזע שנלקחו מעובר, כך שיתפתחו לתאי רקמת לב פועמת" - כך דיווחו העיתונים. באותו יום ממש, 1.8.2001, קבע הקונגרס האמריקאי כי ארצות-הברית תמליץ לאסור איסור גורף על כל שיבוט של תאים אנושיים, ואפילו לצורכי מחקר רפואי. בממשל קלינטון נאסר מימון ממשלתי למחקרים כאלה, והחוקרים שהשתמשו בתאי גזע אנושיים למחקרם, כמו במקרה של הנרי ומולי, נאלצו לחפש מימון פרטי.

במקרה של מולי והנרי, הרופא-החוקר שטיפל בהם נאלץ לעזוב את מכון המחקר בו עבד - המכון הלאומי האמריקאי לבריאות (NIH), ולהקים מעבדה פרטית. תנאי נוסף היה שמקור העוברים יהיה מחוץ לגבולות ארצות-הברית, וישראל היתה אחת המדינות שסיפקה את ה"סחורה". כאמור, צופים שממשל בוש יחריף את האיסור. בשל התנגדות המפלגה השמרנית להפלות, הוויכוח מתמקד בשאלה: האם גוש בן מספר מאות תאים הוא אכן עובר² שרוח אלוהים באפו (אף, אגב, שטרם נוצר...). הקונגרס האמריקאי גורס כי התשובה חיובית, ולפיכך עדיף שהעובר יושמד. אף פניותיהם של הידוענים המצדדים במימון המחקר, וביניהם כריסטופר ריב - הלוא הוא סופרמן המשותק, המקווה שהמחקר יאפשר לנתב את תאי הגזע להפוך לתאי עצב שיוכלו להחליף, אולי, את תאיו הפגועים; השחקן מייקל פוקס, המחכה לתאי עצב שיחליפו את התאים מייצרי-דופאמין הפגועים במוחו - הוא חולה פרקינסון; וננסי רייגן, אשת הנשיא-לשעבר רונלד רייגן שחלה באלצהיימר. הכנסיה הקתולית והפוריטניות הנוצרית הביסו, בעזרת המפלגה הרפובליקנית, את המדע בנוק-אאוט. עכשיו מחכים עד...בוש (וראו תיבה). ויכוחים דומים מתקיימים גם בארצות אירופה ויש לשער שבמוקדם יותר ממאוחר יגיעו גם למקומותינו.

טרשת ושיתוק, פרקינסון ואלצהיימר, פרקים ולב, סוכרת נעורים

תאי גזע עובריים אנושיים מהווים הבטחה עצומה לחולים חשוכי מרפא במחלות בהן נפגעים תאים מרקמות שונות, ובעיקר במחלות הקשורות בהרס ובהתנוונות של תאי עצב במוח. אולם עד עתה רוב הניסויים המוצלחים נעשו בעכברים, שתאי הגזע העובריים שלהם נחקרים כבר שני עשורים. וכפי שאמר בצער חוקר הסרטן יהודה פולקמן (Folkman) מהארוורד לחבר חולה: "אילו היית עכבר הייתי יכול לרפא אותך".

למרות שהמרחק מעכברים לאנשים גדול למדי, זה רק עניין של זמן עד שייבנה הגשר שיאפשר יישום הידע גם בבני-אדם. בהשתלה לרקמות בוגרות של תאי גזע עובריים שנותבו לתאי גזע ייחודיים לאותה רקמה, אנחנו "סומכים" על מנגנוני הבקרה הסביבתיים והאותות המקומיים ברקמה בה הושתלו, שיכוונו את קצב גידולם ואת התמיינותם הסופית של התאים.

בעכברים, הצליחו החוקרים לגרום – בעזרת גורמי הגדילה המתאימים - לתאי גזע עובריים להתמיין לתאי גליה, התאים המלווים את תאי העצב ומייצרים את מעטפת המיאלין המבודדת את סיבוני העצב (אקסונים). כשהחדירו תאים אלה למוח של עכברים חסרי מיאלין, ייצר השתל מיאלין תקין. הרס מיאלין נגרם במחלת הטרשת הנפוצה (MS), וכך מחקר זה מעורר תקוות כטיפול אפשרי בחולי מחלה קשה זו.

בניסויים אחרים הושתלו תאי גזע, שנותבו לכיוון של תאי עצב, במוח-שדרה פגוע של חולדה, ובעקבות כך חל שיקום חלקי של התפקוד. דמיינו לעצמכם כמה אנשים יוכלו לקום מכיסאות הגלגלים שלהם לכשיושלם המחקר!

תאי גזע של רקמת העצבים והאפשרויות הגלומות בהם מעוררים התלהבות גם אצל משקיעים. אלה מוכנים להשקיע בחברות קטנות המוקמות לצורך חיפוש מרפא לחולים שמוחותיהם נפגעו כתוצאה ממחלה או חבלה. חברה אחת כזו, Layton, פיתחה מתאי גזע עובריים שורות של תאי עצב שנשתלו במוחות אנשים שלקו בשבץ מוחי. בבדיקת הפעילות המוחית של החולים לאחר ההשתלה נמצאה עליה בפעילות המטבולית של האזורים הפגועים, רמז לכך שהתאים שהושתלו חיים ופועלים.

במחלת פרקינסון פגועים תאי עצב המייצרים את השליח-העצבי דופאמין (וראו: ג'והן פינברג - 'מחלת פרקינסון - דו"ח מצב', גליליאו 45). מתן התרופה אל-דופה (L-Dopa), חומר ההופך במוח לדופאמין, מקילה אמנם על התסמינים, ואולם תאי העצב ממשיכים למות, כך שהשפעת התרופה פוחתת עם הזמן. בעכברים החולים במחלה דמוית פרקינסון הצליחו לשקם את התנועה בעקבות החדרה של תאי גזע עובריים מעכברים אחרים. ניסויים שונים נעשו על ידי מספר חוקרים שוודים גם באנשים חולי פרקינסון כשמקור התאים היה תאי גזע עצביים שנלקחו מעוברי-אדם שהופלו, או מתאי עצב עובריים של עכבר או של חזיר.

התוצאות עדיין שנויות במחלוקת: אצל חלק מהחולים היתה הטבה בתסמינים, לעומת אחרים בהם הופיעו תופעות לוואי קשות שהתבטאו בתנועות בלתי נשלטות, כנראה בשל חוסר היכולת לשלוט בכמות התאים החדשים יוצרי הדופאמין, או בכמות הדופאמין המופרשת על ידם. בניתוח לאחר המוות של חולה (שנפטר מסיבה שאינה קשורה במחלה) התברר שהתאים המושתלים התמיינו כראוי באזורים הפגועים, וכך שהתאים המושתלים אינם נפגעים מהגורם שפוגע בתאים יוצרי הדופאמין של החולה עצמו. דרוש, אם כן, מחקר נוסף, אך הכיוון נראה מבטיח.

תוצאה דומה התקבלה בהזרקת תאי גזע עובריים לחולדות שסבלו ממחלה דמוית אלצהיימר.

ועוד - מתאי גזע של מח-העצם הצליחו לכוון יצירתם של תאים המתמיינים לתאי סחוס. תאים כאלה יוכלו לעזור בשיקום סחוסים שחוקים או פגועים.

מחלות לב הן הגורם מספר אחד לתמותת בני-אדם במדינות המפותחות, ומחקרים רבים בתאי גזע נותבו למציאת פתרון לפגיעות ברקמת הלב. בעקבות אוטם באחד העורקים המספקים דם ללב (העורקים הכליליים), מתים תאי השריר באזור כתוצאה מחוסר בהספקת דם וחמצן. כפיצוי גדלים התאים שמסביב עד פי 5-4 מגודלם המקורי. זו הסיבה שבשלה שורדים רוב הנפגעים מהתקף לב. אלא שתאים אלה מתים אף הם עם הזמן ואז נוצרת צלקת שאינה מתפקדת ויעילות הלב נפגמת. השתלת תאים פעילים באזור המצולק יכולה להוות פתרון מצוין. ואכן, שלוש קבוצות מחקר דיווחו על הצלחות בהשתלת תאי גזע בלבבות פגועים של עכברים וחזירים. בקבוצה אחת השתמשו החוקרים בתאי גזע שנלקחו ממח-העצם. בכל המקרים התמיינו התאים לתאי שריר הלב ומילאו את מקומם ותפקידם של התאים שנפגעו. ההצלחה בהפיכת תאי גזע עובריים של אדם לתאי שריר לב פועמים - השג מפעים שהשיגה קבוצת חוקרים מהטכניון בראשות איצקוביץ וגפשטיין, תזרז, כך ניתן לקוות, את המחקר עד לשלב בו יתאפשרו טיפולים רפואיים בבני אדם. השתלת תאי גזע שמקורם מח-העצם של חולה הלב עצמו תמנע את דחיית התאים המושתלים על-ידי מערכת החיסון שלו.

מיליוני בני-אדם סובלים מסוכרת נעורים, המתבטאת בחוסר באינסולין, ההורמון המזרז כניסת גלוקוז לתאים, וזאת בשל פגיעה סגולית (ספציפית) בתאי הלבלב המייצרים את האינסולין. והנה, חוקרים הצליחו לשתול בלבלב של עכברים שלקו במחלה דמוית סוכרת נעורים תאי גזע עובריים שנותבו להתמיין לתאי לבלב יוצרי אינסולין. ואכן, מצבם של העכברים הללו השתפר. לאחרונה גם דיווחו חוקרים על הצלחה בהתמיינות של תאי גזע אנושיים לתאי לבלב יוצרי אינסולין. אין ספק שהחדרת תאים אלה לחולי סוכרת נעורים תהיה פריצת דרך והקלה עצומה לכל אותם ילדים, נערים ומבוגרים שצריכים לבדוק את ריכוז הגלוקוז בדמם מספר פעמים ביום ולהזריק אינסולין בהתאם. שלא להזכיר את הפגיעות הקשות המופיעות במהלך השנים בחולי סוכרת נעורים – פגיעות בכליות, בגפיים וברשתיות העיניים.

כמעט אין גבול לאפשרויות שנפתחו בפני המחקר הרפואי הודות לתגלית שאפשר לכוון את תאי הגזע להתמיין על פי צרכינו. המאבק הקשה יותר הוא לשכנע פוליטיקאים ואנשי דת שמרניים.

מדוע עוברים?

שאלה מרכזית בהקשר זה היא: מדוע לא תאי גזע שמקורם ברקמות בוגרות? הרי ניתן היה להימנע מכל הוויכוחים והסערות אם היו משתמשים רק בתאי גזע שמקורם ברקמות בוגרות. אלא שמספרם של תאים אלה קטן; מספר החלוקות שלהם מוגבל ולכן אין אפשרות לגדל אותם בתרביות תאים ולהרבות אותם.

את תאי הגזע העובריים אפשר לגדל בכל כמות שתידרש וליצור עתודות של תאים שיכולים להתמיין לכל רקמה שהיא. יתכן שהחדרת תאים אלה תוכל לענות על הצורך בהשתלת איברים, וכך תצמצם את מספר מקרי המוות של האנשים הממתינים להשתלות של איברים שונים.

בעתיד אפשר יהיה לתפור לפי מידה, באמצעות הנדסה גנטית, גם את האנטיגנים של סיווג הרקמות בהתאם לזה של החולה המקבל וכך למנוע דחיה. אך כל זאת יהיה אפשרי לו רק יוכלו אנשי הציבור, הפוליטיקאים וכהני הדת לשקול את הדברים כשטובתם של אנשים סובלים מאירה את עיניהם, ולא שיקולים חשוכים.

‏‏החלטת בוש
עם סגירת גיליון זה פורסמה החלטתו של נשיא ארה"ב ג'ורג' וו.בוש בעניין תאי הגזע העובריים. הנשיא בוש וצוות יועציו גיבשו הצעת פשרה בין עמדת הכנסיה והשמרנים, שתבעו לעצור לחלוטין את המחקר בתאי גזע, לבין עמדת הממסד המדעי, שדרש מימון ציבורי רק למחקרים שיעשו שימוש בתאי גזע שהופקו בעבר, ולאסור מימון מחקרים המפיקים תאי גזע חדשים מעוברים. נראה שמקרים כמו של מולי והנרי נופלים בקטגוריה השניה, ולא יזכו במימון. אולם עדיין אין זה סוף פסוק והמאבק בין תומכי המחקרים לבין הנוצרים השמרנים רק מתחיל. מסתבר, לפי דבריו של פרופ' איצקוביץ מהטכניון, ששורות תאי הגזע מוחזקות היום בידי לא יותר מתריסר קבוצות מחקר שנמצאות בבעלות חברות פרטיות. חברות אלה מוכנות, בדרך כלל, למסור את התאים רק לאחר שהובטחה להן בעלות לפחות על חלק מתוצאות המחקר ורק במידה שהמחקר משרת את היעדים שקבעה לעצמה החברה.

לא נותר אלא לקוות שהשכל הטוב ומידת הרחמים יגברו על השמרנות, והמחקרים החשובים יימשכו, יתקדמו ויתרמו ככל האפשר לרווחתם של אנשים סובלים.

1. החישוב נעשה כך: לאב יש שני כרומוזומי 6 (עליהם ערוכים תצמידי הגנים של סימני הרקמות HLA). אחד מהם קיבל הילד החולה. גם באם המצב דומה. כדי שהעובר יהיה בעל סמני HLA זהים לאלה של הילד החולה, עליו לקבל מהאב את הכרומוזום אותו קיבל האח החולה, לאמור – 1 מתוך 2; וכך גם האם. עליו לקבל, אם כן, צירוף אחד ספציפי מתוך ארבע (2X2) אפשרויות. זה באשר להתאמה בסמני הרקמות. ומבחינת המחלה: אם הגן הפגום, הגורם למחלה הגנטית שבה לוקה הילד, הוא נסגני (רצסיבי), הרי שרק כשהוא במנה כפולה (שני האללים פגומים) תופיע המחלה, בעוד שבשאר המקרים (תקין/תקין, תקין/ פגום, פגום/תקין) העוב רבריא – בממוצע 3 מתוך 4 עוברים של שני ההורים (ה"נשאים", הטרוזיגוטים) יהיה בריא. הסיכוי שיווצר עובר שהוא גם בריא (3) וגם זהה מבחינת סמני הקרמות HLA (1) הוא, אם כן, 3 מתוך 16 (מכפלת הסיכויים).

2. באנגלית מבחינים בין embryo (שלבי ההתפתחות הראשונים; באדם – למן הביצית המופרית ועד 8 שבועות ברחם; אורכו אז כ-3 ס"מ) לבין fetus (מתחילת החודש השלישי ועד הלידה).



אל האסופה חידת התורשה3

ביבליוגרפיה:
כותר: תאי-גזע : מהפכה ומתנגדיה
מחברת: צפרירי, דינה (ד"ר)
תאריך: ספטמבר-אוקטובר 2001 , גליון 47
שם כתב העת: גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה
הוצאה לאור: SBC לבית מוטו תקשורת ולאתר IFEEL
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית