שיבוט על כף המאזניים

לאור הצלחה לפחות חלקית של שיבוט עוברים בדרום קוריאה והמשך הניסיונות בעולם, עומדת יו"ר ועדת המדע של הכנסת כחומה בצורה: "אם זה יהיה תלוי בי, אף פעם לא יותר לשבט בארץ"; גילגולו של ויכוח סביב הצעת חוק שבשל העיכוב בקבלתה נוצר חלל בחוק

מדענים מדרום קוריאה הוכיחו ב-12 בפברואר 2004 בפעם הראשונה שאפשר לשבט עוברים אנושיים ולהפיק מהם תאי גזע עובריים, שיוכלו לשמש למטרות ריפוי (ראו: אחיה אורבך - -התא שיודע לעשות הכול", גליליאו 65, וגם מדור חדשות בגיליון זה). המדענים הבהירו שמטרת השיבוט אינה רבייה: הם לקחו את החומר הגנטי שנמצא באחד התאים בגופה של אשה, ומיזגו אותו עם ביצית שנלקחה ממנה, לאחר שהוצא ממנה החומר הגנטי. לאחר שהביצית החלה להתחלק, גידלו את העוברים במשך כמה ימים והפיקו מאחד מהם תאי גזע עובריים. לדבריהם, שכלול הטכנולוגיה יאפשר בעתיד למדענים לגדל רקמות ואברים שיושתלו בגופם של אלה שתרמו את החומר הגנטי (גברים ונשים כאחד).

הרופא והמומחה להפריה האמריקאי השנוי במחלוקת, פאנוס זבוס (Zavos), טען בחודש ינואר 2004, כי הצליח להשתיל עובר אדם משובט ברחמה של אישה. עם זאת, בדיקות שנעשו לאחרונה העלו כי העובר המשובט לא נקלט.

בהצהרתו בלונדון מסר זבוס כי העובר שהושתל התפתח מביצית שנלקחה מגופה של האשה בה הושתל, והופרתה על ידי דנ"א שנלקח מתאי עור של בעלה העקר. "התוצאה היתה עובר שנראה בריא מאוד", ציין הרופא. לדבריו, "אנחנו מאוד אופטימיים באשר לתוצאות". עם זאת, הוא ציין, "אנחנו מאוד ריאליסטים, ולוקחים בחשבון את האפשרות שהניסוי ייכשל במהלך ההריון, אך ביצענו את השתלת העובר הראשונה, ונבצע עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, עד שנצליח", זאת למרות ביקורת שנמתחה על עבודתו מצד מדענים.

נושא השיבוט חזר לכותרות לאחר כשנה של הפוגה, כאשר עד היום לא ניתנה כל הוכחה לטענתם של אנשי כת הרעאלים, כי כמה תינוקות שנולדו בסוף 2002 ובתחילת 2003 הם ילדים משובטים. ואולם הצהרה זו הצליחה לעורר את המחוקקים, בעיקר במדינות שמרניות כמו ארה"ב ואיטליה, לחוקק חוקים נגד שיבוט. ארה"ב אף הגדילה לעשות והביאה לאו"ם הצעה האוסרת על שיבוט עוברים גם למטרות מחקר. הטענה היא שבהליך הפקת תאי הגזע העובריים, מושמד העובר שממנו נלקחו התאים. מדינות רבות התנגדו להצעה שנתפשה כקיצונית. לטענתן, אין לנסח בשלב זה של ההתפתחות המדעית איסור כה גורף ואין לאסור על ביצוע מחקר. בהצבעה באו"ם נדחתה העמדה האמריקאית על חודו של קול.

ולמרות זאת, לא כולם מסכימים שמדובר בבעיה. קבוצה אחת הכוללת בעיקר רופאים ואנשי אתיקה רפואית טוענת שיש לראות בשיבוט אמצעי לגיטימי בעבור מי שטכנולוגיות הפריון הנוכחיות אינן מאפשרות להם ללדת ילד הנושא את הגנים שלהם. הקבוצה שעומדת מנגד דוחה גישה זו מכול וכול. ג'ורג' אנאס (Anas) ולורי אנדריוס (Andrews), שני פרופסורים למשפט ואתיקה מאוניברסיטת ייל, הנמנים עם הדמויות המובילות בתחומם, מציעים להגדיר את השיבוט כפשע נגד האנושות. לדבריהם השיבוט שונה מהותית מכל צורת רבייה אנושית ו"אין לשום מדען או תאגיד סמכות מוסרית לעצב מחדש בני אנוש".

כעת, עם פרסום תוצאות המחקר של המדענים מדרום קוריאה, חוזר הוויכוח ומתרכז בסוגיית השיבוט. הקבוצה שמתנגדת לשיבוט עוברים למטרות מחקר, תתנגד גם לשימוש בתאי הגזע שהופקו מהעובר המשובט. לטעמה, אין זה מוסרי להביא חיים לעולם - ולגישתה עובר בן חמישה ימים הוא בגדר "חיים אנושיים" - אם הוא יומת לטובת הפקת תאי גזע עובריים.

הדים מלאי רגשות לוויכוח הזה התעוררו גם בארץ. בחודשים דצמבר וינואר רחשה ועדת המדע של הכנסת פעילות. בדרך כלל ועדות הכנסת הומות פעילות כאשר יש להכין חוק לקריאה שנייה ושלישית; הנושא שהלהיט את הרוחות והגיע אפילו לדפי העיתונות היומית הוא ההצעה להאריך את תוקף החוק האוסר שיבוט בני אדם - חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) 1999 - ולהופכו לחוק קבוע, ולא להגבילו שוב לחמש שנים בלבד.

לא פחות מארבע ישיבות הוקדשו לעניין זה, והנושא בוער, משום שתוקפו של החוק הקודם פקע ב-1 בינואר 2004 וכעת, עד לקבלת חוק חדש, מותר למעשה לשבט בני אדם בישראל ללא כל הגבלה.

לאחר ויכוח סוער שהתקיים בוועדת מדע וטכנולוגיה, החליטה הוועדה בראשותה של חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך (שינוי), בניגוד לעמדת כמעט כל הגורמים המקצועיים שהשתתפו בישיבות, לקבוע את החוק האוסר שיבוט בני אדם -חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) 1999 - כחוק קבוע, ולא עוד לחמש שנים בלבד. הצעת החוק המשוכתבת שאמורה היתה להיות מועברת למליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית, התקבלה בקולה היחיד של ח"כ פולישוק-בלוך בישיבה שהתקיימה ב-7 בינואר 2004, מאחר ששאר חברי הוועדה לא נכחו בישיבה (מלבד ח"כ אופיר פינס ממפלגת העבודה שנכח בחלק מן הישיבה). "כיוון שח"כים אחרים החברים בוועדה לא הביעו דעתם והמאזניים נטו יותר לכיוון של חוק לחמש שנים, עד הרגע האחרון לא רציתי להיות היחידה שתגיד שצריך להיות חוק קבוע", הסבירה ח"כ פולישוק-בלוך את עמדתה. "אבל יש דברים שאפשר להתפשר עליהם ודברים שלא. אני קבעתי לעצמי להיות נאמנה לדרכי, ויש דברים שאני חייבת ללכת איתם לפי צו מצפוני. לכן, עם הזמן הגעתי למסקנה שבנושא הזה אינני יכולה ללכת בניגוד למצפוני."

רוב המומחים בישיבה טענו כי יש להאריך את תקופת האיסור בחמש שנים נוספות בטענה שהמדע הוא תחום המשתנה כל הזמן וקביעת החוק לתקופה מוגבלת מעבירה מסר חיובי לציבור. "איסור קבוע נותן מסר שלילי למחקר ולא ברור מה יתרונו", אמרה ד"ר זלינה בן גרשון, סגנית יו"ר ועדת הלסינקי במשרד הבריאות (הוועדה המאשרת ניסויים רפואיים קליניים בבני אדם בישראל). עוד נטען, כי קביעת החוק לתקופה בלתי מוגבלת תגביל את המחקר הרפואי, גם בתחומים שאינם מתייחסים לשיבוט בני אדם.

ד"ר אהרון צוקרט, מנהל האגף למו"פ הדסה עין כרם: "החוק הקבוע מחסל את התמריץ לדיון ציבורי. רק חרב הזמן ופקיעת החוק הביאו לדיון הזה"; פרופ' בנימין ראובינוף, מנהל מרכז הדסה לחקר תאי גזע עובריים: "החוק הזה עוסק בנושא כל-כך מדעי וצריך לצאת עם מסר שכמו שהמדע דינמי, גם החוק אינו קובע מסמרה קבועה".

פרופ' רמי רחמימוב, המדען הראשי של משרד הבריאות (וחתן פרס ישראל) אמר כי יש להשאיר את המורטריום לחמש שנים, וזאת משלושה טעמים: הדבר מבטיח אינטרקציה בין מחוקק למדע; המדע הוא דבר דינמי; נקודה נוספת מתייחסת לנקודת הראות של אנשי המדע – "כמה פעמים אנו חושבים על הבעיות האתיות והמוסריות של הדברים?", שאל פרופ' רחמימוב. "לא הרבה. העובדה שזה מגיע לכנסת מחייבת אותנו לחשוב עליהם".

לעומת זאת ח"כ אופיר פינס, אשר אף הוא היה בדעה כי יש לקבוע את החוק לתקופה בלתי מוגבלת, אמר כי על ידי קביעת החוק לחמש שנים בלבד אפשר להעביר מסר מוסרי לפיו האיסור רלוונטי כל עוד השיבוט אינו מצליח, אבל כשזה יצליח זה יהיה מותר. גם נציגת לשכת עורכי הדין, עו"ד נורית בבניק, היתה בדעה כי החוק צריך להיות קבוע, וכך גם נציב הדורות הבאים שמונה בדיוק למטרה זו - לבחון השפעת חוקים המתקבלים בכנסת היום, על דורות שטרם נולדו. יו"ר הוועדה, ח"כ פולישוק-בלוך, אמרה כי בכל מקרה הוכנס להצעת החוק החדשה סעיף, לפיו ועדת הלסינקי תהיה חייבת לדווח לוועדת המדע פעם בשנה. "השאלה, האם אנו רוצים שאדם ייצר אדם אחר אינה קשורה למדע אלא למוסר, ולכן אפשר לאסור שיבוט לצורכי רבייה באופן קבוע, בייחוד מפני שלא השתכנעתי שהדבר פוגע בהתקדמות המדע".

עם זאת הוסיפה פולישוק-בלוך כי בפני המתנגדים להחלטה עומדת עדיין אפשרות לפנות לשר הבריאות ולבקש ממנו להגיש הסתייגות ולהגיש הצעה אחרת משלה. "אני נותנת לכם את הכלים כדי שתוכלו להעביר את עמדתכם. זה עוד לא אומר שסגורה בפניכם הדרך".

בנוסף לחובת הדיווח לוועדת המדע פעם בשנה, הוחלט כי יש לקבוע בחוק שהשר הממונה (שר הבריאות) יקבע בתקנות הוראות לעניין סמכויות הפיקוח והבקרה של הוועדה המייעצת, לצורך יישום החוק, ותקנות אלו יוגשו לאישור ועדת המדע תוך 6 חודשים.

דעת רוב המדענים שהשתתפו בישיבה מגובה בפסיקה של אנשי הוועדה המייעצת לענייני ביו-אתיקה של האקדמיה הישראלית למדעים, בראשות הפרופ' מישל רבל (הציטוט הוא מתוך מאמרו של מישל רבל "השלכות רפואיות והיבטים אתיים של השיכפול הגנטי", באתר מכון ויצמן), הקובעת כי שלושה עקרונות אתיים בתחום הגנטיקה יכולים להבטיח שימוש מוסרי בהתקדמות המדע:

א. שכל יישום הגנטיקה יישאר כפוף לאתיקה של יחס הרופא אל החולה שלו, כפי שמכתיבים הקודים האתיים של התנהגות רפואית, שכן כוונת הרופא היא לרפא את הפרט.

ב. ההחלטה להשתמש בפעולה גנטית חייבת להישאר החלטה של הפרט, עם ייעוץ שיאפשר לו להבין את התוצאות, אך ללא תכתיב של החברה.

ג. יש לדון בכל מקרה ומקרה לגופו, לפי המסורת המשפטית ההלכתית שביהדות, כי כדברי הרמב"ם "כל אחד הוא יוצא מן הכלל". חוקים בענייני גנטיקה, ובעיקר איסורים גורפים של שטחי מדע, אינם הולמים לא את זכות הפרט ליהנות מהתקדמות המדע ולא את הנסיבות האישיות שמשתנות מאדם לאדם.

"כל דעת ניתן לנצל לטוב או לרע, כמשל עץ הדעת טוב ורע, אך האתיקה תפקידה להביאנו לעץ החיים, לבחור בטוב למען תיקון העולם", מסכם רבל במאמרו.

הוויכוח הציבורי הביא את שר המדע אליעזר (מודי) זנדברג ואת שר הבריאות דני נווה להגיש במשותף הסתייגות להצעת חוק האוסר התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה). על פי ההסתייגות החוק יהיה (שוב) תקף ל-5 שנים.

השר זנדברג אמר כי ראוי שהנושא ייבדק במועצה הלאומית לביואתיקה שתגבש את עמדתה עד יום פקיעתו של החוק המוצע ב-2009, וכי האיסור יוגבל בזמן, בשל קצב ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות המהיר הגורם לדינמיקה של שינויים בעמדות חברתיות, אתיות ומשפטיות. דוגמה מן העבר הקרוב היא שינוי בעמדות החברתיות והמשפטיות בסוגיית הפריה חוץ גופית. "אין זה ראוי, כי האיסור בחוק יהיה קבוע , החלטת יו"ר ועדת המדע עומדת בסתירה לעמדת מוסדות המחקר והמדענים בישראל," הוסיף השר זנדברג.

ביקשנו מנשואת הדרמה את תגובתה.

מדוע בעצם לא לשבט, אם כל המדענים חושבים שזו דרך לגיטימית לפתור בעיות פריון?

ח"כ פולישוק-בלוך: "אין ספק שיש ביטוי יפה לפיו האדם הוא תבנית נוף מולדתו, אבל אין ספק גם שהתורשה משפיעה על הבן אדם, באופי שלו, בתכונות שלו. אבל לא על זה הוויכוח. היו שתי שאלות גדולות. האחת היא האם החוק מפריע בדרך כלשהי למחקר רפואי - עוצר, מקלקל, חוסם ואנחנו דווקא בדקנו כל מלה עם פינצטה ומיקרוסקופ כדי שלא תהיה פגיעה כהוא זה במחקר רפואי. כל החוקרים וגם אלה שהופיעו בוועדה מסכימים שאין פגיעה ולו הקטנה ביותר במחקר הרפואי. החוק לא מפריע לא למחקר בתאי הגזע ולא לריפוי בכל השיטות הגנטיות. השאלה היתה אך ורק לשיבוט לצרכי רבייה, האם אנחנו רוצים לייצר ילדים בטכניקה של שיבוט, שלא בדרך הטבע. לא היתה מחלוקת שנכון להיום צריך לאסור על זה, כולל פרופ' מישל רבל ויו"ר ועדת הלנסינקי. כל הנוכחים בישיבה היו תמימי דעים שנכון להיום צריך לאסור שיבוט לצרכי רבייה".

איפה מתחילה המחלוקת?

"כאן מגיעה השאלה השנייה. יש כאלה שסוברים שרצוי וראוי ואפשרי לאפשר 'ייצור' ילדים על ידי שיבוט. הם מאמינים בזה. אני מאלה שחושבים שאנחנו לא צריכים לאפשר לייצר ילדים בצלמנו".

ואם אחד מבני הזוג עקר?

"אתה מדבר על טכניקה של הולדת ילדים ובשביל זה יש טכניקות שונות של הולדה כדוגמת מבחנה. שיבוט איננו עוד טכניקה אלא יצירת אדם בצלמך לפי תכונות שאתה קובע בסרט נע של בית חרושת. לא מדברים על טכניקות של הפריה מלאכותית. אני רואה לנגד עיני את הגדודים-גדודים של אנשים זהים שמישהו רוצה לייצר. נכון שזו רק תיאוריה אבל פעם זה יהיה אפשרי, ומכיוון שלא כל אדם הוא טוב מטבעו ויהיו כאלה שישתמשו בזה לצרכים רעים, אני לא רוצה לאפשר זאת".

טענו נגדך שהכשרתך המקצועית אינה בתחום ולכן ההחלטה היא רגשית?

"זה עניין מוסרי-ערכי ולא משנה מה רמת הידע שלך ואני מרגישה את עצמי שוות ערך לכל פרופסור לביו-אתיקה, גנטיקה, הנדסה או רפואה. העניין המוסרי האתי הזה בכלל לא שייך לרמת הידע אלא לאמונה שלך, למצפון שלך, לאידיאות שלך, וגם אם זה אדם לא משכיל או שרחוק מרפואה בכלל זכותו שתהיה לו דעה. הדעה שלו והאמונה שלו טובה בדיוק באותה מידה לפרופסור לביו-אתיקה שהופיע בפני הוועדה. נכון שהתמודדתי מול כמה פרופסורים אבל המוסר שלהם לא יותר טוב או רע משלי. גם לא נכון לומר שהייתי לבד בדעה הזו מפני שהיו שם עוד אנשים באותה דעה, חלקם פרופסורים, חלקם עורכי דין (נציגת לשכת עורכי הדין). יש בכנסת מוסד שנקרא נציב הדורות הבאים - השופט שלמה שוהם שנציגתו, עו"ד נירה למאי הודיעה כי דעתו כדעתי שזה צריך להיות חוק קבוע; ח"כ אופיר פינס הודיע, אף כי יצא לפני ההצבעה בגלל מחויבות אחרת בכנסת, שהוא בדעתי, לפיה יש לחוקק איסור קבוע. ח"כ דהמשה לא היה בישיבה אבל אמר לי שגם הוא בעד איסור קבוע. יחד עם זה גם אמרתי להם במפורש, יש לכם אופציה לפנות לשר ולבקש ממנו להגיש הסתייגות להחלטת הוועדה, ומליאת הכנסת שבה נמצאים נבחרי ציבור היא שתחליט."

פרופ' חגית מסר-ירון, לשעבר המדענית הראשית במשרד המדע היתה אולי הקול המדעי הבולט ביותר שצידד בח"כ פולישוק-בלוך. בשיחה ל"גליליאו" אומרת מסר-ירון: "המדענים טוענים שאיסור קבוע על שיבוט למטרות רבייה יכול לשדר מסר שלילי גם לגבי שיבוט למטרות מחקר ולכן הם מקשרים למחקר ואומרים שמשום שאנחנו לא רוצים לשדר מסר שלילי, אנחנו רוצים שהאיסור יהיה זמני. אני טוענת שהטיעון הזה אינו תקף מהסיבות הבאות:

"זה טיעון שהוא נפנופי ידיים. מה זה מסר שלילי? עובדה: באנגליה יש איסור קבוע על שיבוט למטרות רבייה. השיבוט למטרות מחקר הוא מותר והוא הכי מתקדם בעולם.

"מעבר לזה, אתם רוצים לדאוג למחקר, תדאגו שהחוק יכריז בבירור : 'אנחנו מרשים שיבוט למטרות מחקר', אבל לערבב מין בשאינו מינו זה פשוט מסוכן.

"הקשר בין העמדה המוסרית לבין המדע הוא קשר מלאכותי ויכול להיות שמה שמסתתר מאחורי זה זו באמת עמדה שלא שוללת על הסף שיבוט למטרות רבייה. אם זה באמת מה שמסתתר, אז שישימו את זה על השולחן. זה כבר סיפור אחר, ואז אין להם יתרון יחסי בתור מדענים על אף אחד אחר, כי אם הדיון הוא האם מדינת ישראל יכולה להרשות שיבוט לצרכי רבייה זה דבר אחר".

ובכל זאת, שרי המדע והבריאות חשבו אחרת?

"הם לא למדו את הנושא לעומק ולא מכירים את הדקויות. ח"כ פולישוק-בלוך הקדישה לזה המון למידה, הבינה את הדקויות, ראתה מה קורה בעולם. השרים האחרים וחברי הכנסת לא היו בישיבות, לא דיברו עם המומחים, לא קראו מה קורה בעולם. הם שמעו את מה שאמרו להם, ובצדק גמור הם עמדו מאחורי אנשים העובדים מטעמם, אבל הנושא קצת יותר מורכב".

למודי ניסיון, אנו יודעים שהיו התנגדויות אתיות רבות להפריה חוץ גופית והיום זהו תחום לגיטימי?

מסר-ירון: "קיימות התנגדויות גם לתיקונים גנטיים של עוברים, קביעת מין הילוד (אפילו במקרה של מחלה העוברת רק לזכרים או רק לנקבות, והימנעות ממנה על ידי שליטה במין היילוד ובחירת המין שנולד בריא); וכמובן גם למחקר בתאי גזע עובריים שאף הוא נמצא בחיתוליו, ובמקומות רבים גם קושרים אותו לשיבוט. באשר למחקר זה, קיים ויכוח אם בשלב שלפני ההתמיינות, שבו ממילא הביצית מתחלקת וכל חלק של הביצית יכול להתחלק בנפרד ולהפוך לעובר שלם - התהליך ראוי לכינוי שיבוט. ההשקפה המקובלת במדע, לפחות בארץ, היא שעד לשלב ההתמיינות זה תהליך טבעי שממנו נוצרים בין היתר,

תאומים זהים, ורק פעולה של שכפול עובר נוסף מתאי גזע של העובר לאחר שלב זה ראויה לכינוי שיבוט". לכן, טוענת פרופ' מסר-ירון, כי גם איסור מוחלט של שיבוט לא יפריע, לפחות בארץ, למחקר תאי הגזע, שבו ישראל היא מהמובילות בעולם.

בחמש השנים הקרובות, בכל אופן, לא נשמע ככל הנראה על ביצוע שיבוט בישראל.