 |
החובה לכבד את כל הדתות |
אחד הדברים החשובים ביותר בעולם הוא החופש של כל אדם לעשות כרצונו ולהחזיק באמונתו. מטרת החוק היא
לשמור שכל אדם יוכל להאמין בדת שבחר ולשמור שלא יפגעו באמונתו, שלא יעליבו את דתו ויתנו לו חופש להאמין בה.
החוק אוסר על בני אדם, תושבים ואזרחים, יהודים, ערבים, נוצרים או כל בני דת אחרת, להעליב או לפגוע או להפריע למסורת שעל פיה נוהג בן דת שונה משלהם. למשל, אסור לאדם לשרוף ספר תורה או קוראן, אסור לבזוז כנסייה או לרסס כתובות "גרפיטי" מעליבות על מצבה, כאשר המטרה היא להעליב את בן הדת האחרת. המחוקק קבע למי שעובר עבירות כאלה עונש חמור של עד שלוש שנים במאסר.
מטרת החוק היתה למנוע מצב של שנאה על רקע דתי או עדתי, לשאוף לאחווה, לסובלנות ולהבנה, ללמוד מלקחי העבר ובכך למנוע שואה נוספת על רקע גזעני או דתי.
|
איסור ביגמיה |
החוק דן בנושא נוסף והוא האיסור על "ביגמיה". זוהי מילה בלועזית שפירושה "נישואין עם שני אנשים". כלומר, לפי החוק במדינת ישראל, אסור לאדם להינשא לשתי נשים במקביל. מותר לגבר אחד לשאת אישה אחת בלבד. מי שעובר על החוק הזה צפוי לעונש.
למשל, אם דוד מתחתן עם רותי, ומבלי להתגרש ממנה הוא מתחתן גם עם דורית, זוהי עבירה על החוק. מטרת האיסור על "ביגמיה" היא למנוע תקלה ציבורית חמורה, למשל, למנוע את פירוק התא המשפחתי, לשמור על סדרי חברה תקינים ועל קן משפחתי יציב, וכן למנוע מצב של גילוי עריות. (יחסי מין בין קרובי משפחה)
אילו בעיות עלולות להיגרם בגלל ביגמיה? דוד התחתן עם רותי ונולדה להם בת בשם סמדר. לאחר מכן הוא התחתן בסתר גם עם דורית ונולד להם בן - בנימין. שתי הנשים אינן יודעות זו על זו, וגם הבן אינו יודע אודות הילדה שהיא אחותו, שהרי לסמדר ולבנימין יש אותו אבא. מחוסר ידיעה הם עלולים להיפגש במקרה ולהתחתן, דבר שהוא חמור ופסול מבחינה מוסרית ורפואית.
לכן, בא המחוקק וקבע כי "ביגמיה" היא עבירה שניתן להעניש עליה, והכול כדי להגן על סדרים חברתיים, דתיים ומשפחתיים תקינים.
