בתחריט זה של רמברנדט מתוארים אדם, חווה והנחש בגן העדן, ליד עץ הדעת טוב ורע. הנחש, הנראה כמעין דרקון, מביט בזדון מצמרת העץ. הן אדם והן חוה מתוארים כאנשים מבוגרים ולא במיוחד יפים, בניגוד למקובל במסורת האומנותית האירופאית. חווה אוחזת בפרי האסור ומביטה לעבר אדם. אדם שולח את ידו האחת אל הפרי, בעוד ידו השנייה מורמת בתנועת אזהרה ופניו מביעות אי-נחת. גן העדן מלא צמחייה, ובמרחק רמז לקיומם של בעלי חיים בדמותו של פיל.
אדם וחווה ממוסגרים על ידי העץ, הנחש והצמחייה משמאל, והקשר ביניהם, הרגע שבו חווה מגישה את הפרי האסור לאדם, הוא מוקד הסצנה. הבעות הפנים, תנועות הידיים והתאורה הדרמטית ממחישים את גודלו של האירוע הגורלי, שבעקבותיו הפסידה האנושות את החיים האידאליים.
