 |
מה היא זהות? |
בהנחה שהמושג "זהות" נותן בידינו אמצעים לענות על השאלה "מי אני", ייתכן שהוא נוגע לאישיות: איזה מין אדם אני. אבל זה רק חלק מן הסיפור. זהות נבדלת מאישיות במובנים חשובים. אפשר שיהיו לנו קווי אישיות משותפים עם אחרים, אבל זהות משותפת פירושה מעורבות פעילה מצדנו. אנו בוחרים להזדהות עם זהות או עם קבוצה מסוימת. לעתים פתוחה בפנינו בחירה נרחבת יותר משיש לאחרים. בפרק זה נדון בחשיבותם היחסית של מבנים חברתיים, כלומר הכוחות שמעבר לשליטתנו המעצבים את זהותנו, ושל פעילות, כלומר המידה שבה אנו עצמנו יכולים לשלוט בקביעת הזהות שלנו. זהות דורשת מאיתנו מידה של מודעות. אישיות מתארת תכונות של פרטים (אינדיבידואלים), כגון פתיחות לעומת ביישנות, שהן מאפיינים פנימיים, ואילו בזהות יש בהכרח יסוד של בחירה. לדוגמה, אדם עשוי ללכת למשחקי כדורגל בשבת מפני שהוא אוהב להצטרף בשאגות לקהל של טיפוסים מוחצנים ותוססים, אבל הוא ילך למשחק של קבוצת הכדורגל "שפילד ונסדיי" מפני שהוא רוצה להזדהות עם הקבוצה המסוימת הזאת, ללבוש את הצעיף שלה ולומר בכך אמירה על זהותו, וכמובן – מפני שהוא רוצה להכריז על תמיכתו באחת הקבוצות של שפילד ולא באחרת ("שפילד יונייטד"). אפשר לאפיין אותנו לפי קווי האישיות שלנו, אבל זהות היא משהו שעלינו להזדהות עמו – כלומר, לאמץ לעצמנו באופן פעיל.
דוגמה זו ממחישה גם את החשיבות שבסימון עצמך כפי שזהות משותפת לקבוצת אנשים מסוימת ונבדלת מזו של קבוצות אחרות. חשבו על מצב שבו אתם פוגשים מישהו בפעם הראשונה, ובניסיון לתהות על זהותו אתם שואלים אותו מאין בא ובמה הוא עוסק. במצבים כאלה אנחנו מנסים לגלות ממה מורכב אותו אדם, וגם במה הוא זהה לנו – כלומר, מה משותף לנו ולו – ובמה הוא שונה מאיתנו. כשאתם רואים מישהו עונד תג של ארגון שגם אתם חברים בו, הדבר מסמן את בעל התג כמי שזהה לכם וחולק איתכם את זהותכם; כשאתם מטיילים בחו"ל ושומעים בני אדם מדברים בשפתכם, אתם חשים תחושה של הכרה ושל שייכות. כשנמצאים במקום זר, היתקלות באדם הדובר את שפתנו מעניקה לנו משהו ומישהו שאפשר להזדהות איתם. או תארו לעצמכם שאתם נוסעים ברכבת, ואדם זר היושב בקרבתכם קורא מקומון מעיר הולדתכם. אולי תפתחו עמו בשיחה, שבה יעלו דברים המשותפים לכם. מעמד זה מבטא את הזהות המשותפת לכם ולאדם אחר. זהות מתאפיינת בדמיון בינינו לבין אלה שכמותנו ובשוני בינינו לבין הנבדלים מאיתנו. יש דוגמאות אחרות, מעודדות פחות, שבהן לא נוצרת הכרה בזהות המתאימה, וכתוצאה מכך מונעים ממישהו, למשל את האפשרות לקבל אשראי, לקנות בתשלומים, ליהנות מהטבות סוציאליות או להיכנס למועדון או למסעדה ואולי אף למדינה.כיצד אנחנו יודעים אילו בני אדם זהים לנו? באיזה מידע אנו משתמשים כדי לסווג את האחרים ואת עצמנו? בדוגמאות שלעיל הגורם החשוב הוא לעתים קרובות סמל, כמו תג, צעיף של קבוצת כדורגל, עיתון, השפה שאנו דוברים או הבגדים שלגופנו. לפעמים הדבר מובן מאליו – ענידת תג עשויה להיות הצהרה פומבית ברורה של הזדהות עם קבוצה מסוימת – אך לפעמים הסמליות ברורה פחות. מכל מקום, לסמלים ולייצוגים נודעת חשיבות בסימון הדרכים שבהן אנחנו חולקים זהויות עם אחדים ומבדילים את עצמנו מאחרים.
במובן זה, אף על פי שכפרטים אנחנו נוטלים לעצמנו זהויות באופן פעיל, הזהויות הללו הן בהכרח תוצר של החברה שאנו חיים בה ושל יחסינו עם הזולת.
זהות יוצרת חיבור בין פרטים לבין העולם שהם חיים בו. זהות משלבת בין האופן שבו אני רואה את עצמי לבין האופן שבו אחרים רואים אותי. זהות קושרת את הפנימי והסובייקטיבי עם החיצוני. זו עמדה שזוכה להכרה חברתית, הכרה מצד אחרים, לא רק מצדי.
ואולם, התפיסה שלי את עצמי ותפיסתם של אחרים אותי אינן עולות תמיד בקנה אחד. למשל, ייתכן שאדם יראה את עצמו כעובד מצטיין וראוי לקידום, ואילו מעסיקיו יחשבו שהוא איננו מוצלח כל כך. צעירים רעשנים החוזרים הביתה לפנות בוקר מבילוי במועדון עשויים להיראות לאחרים כמטרד. חשבו על מצבים אפשריים שבהם תפיסתכם העצמית איננה מתיישבת עם תפיסת הזולת אתכם. זה עשוי לקרות ברמה האישית, במסגרת היחסים עם המשפחה או עם חברים, או ברמה ציבורית ואף עולמית, כאשר תכונות מסוימות מיוחסות לקבוצות לאומיות או אתניות מסוימות. הצורך להיות בעת ובעונה אחת סטודנט, הורה ושכיר יוצר מתחים שעשויים להוליד תחושה של זהויות מתנגשות. כל אלה הן דוגמאות לריבוי הזהויות שיכול להתקיים באדם אחד.
הקשר בין תפיסתי העצמית לבין תפיסת הזולת אותי איננו הגורם היחיד המעיד על החיבור ביני לבין האחרים. הקשר בין מה שאני רוצה להיות לבין ההשפעות והלחצים הפועלים עליי וההזדמנויות הפתוחות בפניי מצביע אף הוא על החיבור הזה. אילוצים חומריים, חברתיים ופיזיים – וביניהם גם תפיסות האחרים אותנו – מונעים מאיתנו להציג את עצמנו בהצלחה בעמדות זהות מסוימות.
כך, למשל, זהויות פליליות נולדות לעתים קרובות משימוש מוגזם בסטריאוטיפים, כאשר דיווחים בעיתונות שבים ומחזקים את האפיון של זהות פלילית כצעיר, זכר ושחור (Mooney et al., 2000). גורמים חיצוניים, לאו דווקא הפושעים עצמם, עשויים להבנות1 את הקטגוריה של זהות פלילית. תהליך זה של הדבקת סטריאוטיפ פלילי לקבוצות מסוימות מדגים גם את חוסר האיזון ואת האי-שוויון המצויים ביחסים בין הפרט לבין העולם הסובב אותו.
הנושא – "אני" או "אנחנו" – במשוואת הזכות כולל יסוד של בחירה, ולו גם מוגבלת. מושג הזהות מכיל רעיון של פעילות אנושית, הרעיון שאנו יכולים לשלוט במידת-מה על הבניית הזהויות של עצמנו. יש, כמובן, אילוצים שמקורם בעולם החיצון: גורמים חומריים וחברתיים העשויים להגביל את חופש הפעולה שלנו בעניין זה. מחסור במשאבים חומריים מגביל מאוד את ההזדמנויות הפתוחות בפנינו, כפי שנראה בדיוננו בעוני ובמגבלות כלכליות בפרק 3 – אישה מובטלת אינה יכולה להחזיק בזהות של אשת קריירה מצליחה. גורמים אחרים המגבילים את האוטונומיה שלנו עשויים לקנן בתוכנו פנימה, למשל בגוף שלנו, כפי שממחישים תהליך ההזדקנות, מגבלות גופניות, מחלות וגם ממדי גופנו וצורתו.
תמצית
מושג הזהות כורך בתוכו:
• חיבור בין הפן האישי לפן החברתי.
• מעורבות פעילה מצד כל מי שמאמץ לעצמו זהות.
• היותנו זהים לבני אדם אחדים ושונים מאחרים, דבר המתבטא בסמלים ובייצוגים.
• מתח בין מידת השליטה שיש לפרט על בניית הזהויות שלו לבין מידת השליטה שיש לגורמים ולאילוצים חיצוניים הפועלים עליו.
________________________________________________
1. הבניה (construction )– התהליך היצירתי שבו בני אדם מגדירים את המציאות באמצעות אינטראקציה חברתית. ההנחה העומדת מאחורי רעיון זה היא שכל אינטראקציה חברתית היא מעין משא ומתן על הגדרת המציאות. כשאומרים על תופעה כלשהי שהיא מובנית, מדגישים בכך שהיא תוצר של החברה האנושית ומוסדותיה, להבדיל מתופעת טבע. לעניין זה ראו גם: פיטר ברנר, הזמנה לפגישה עם הסוציולוגיה, תל אביב: עם עובד, 1988 (הצוות).
