בציור מתוארת סצנה שאינה מופיעה בסיפור המקראי. אדם וחווה עירומים וחבוקים בתוך הגן, המתואר באמצעות הצמחייה ובעלי החיים. הם נמצאים בינות לעצים, ודמות בשמלה אדומה עוקבת אחריהם . כוונת דמות זו לשטן, המתואר במדרשים ובמיוחד ב"גן עדן האבוד" למילטון, כמקנא באהבה הגשמית של בני הזוג. הדרמה בציור קיימת בעצם הסיטואציה של "גניבת" העונג. כמו-כן, קיים בציור אלמנט של מציצנות, כאשר המתבונן ביצירה נמצא באותה זווית כמו השטן, המתואר כגדול יותר ולכן קרוב יותר אלינו. באופן זה גם אנחנו מציצים על הסצנה האינטימית. הדרמה והתשוקה באים לידי ביטוי גם בצבעים – הניגודים החזקים בין כהה לבהיר יוצרים דרמה (לדוגמה, הניגוד בין גופיהם הבהירים של אדם וחווה לבין הרקע הכהה), האדום תורם גם הוא לדרמה, וכן מסמל תשוקה ומיניות. האדום מופיע הן בבגדו של השטן, הן בשיער ראשו והן בשיער ראשה של חווה, והוא מופיע גם בנוף. גם הצללים, ההשתקפויות, אזורי השקע בגופים של אדם וחווה ובפנים של השטן הם בעלי גוון אדמדם.
