רישום זה מאייר את האפוס "גן העדן האבוד" שכתב ג'ון מילטון, משורר אנגלי מהמאה ה-17. האפוס מבוסס על סיפור גן העדן המקראי.
ברישום, הנחש מפתה את חווה לאכול מהפרי האסור. הקשר בין חווה לבין הנחש נראה כקשר ארוטי, כאשר גופו עוטף את גופה, ובפיו הוא מעביר את הפרי אל פיה. הקשר שיוצר בלייק בין התאווה לבין נפילת האדם נובע מן הפרשנות הנוצרית לסיפור המקראי.
בגרסה הצבעונית של תמונה זו, הפיתוי והארוטיות נוכחים לא רק בקשר בין חווה לבין הנחש, אלא בצבעים הזוהרים המופיעים הן בגופו של הנחש, המפתה, והן בתיאור הפירות, מושא הפיתוי.
אדם אינו ער למעשה הפיתוי, והוא נראה בצד שמאל, מגבו, מביט כלפי השמים, עסוק בעניינים ברומו של עולם. באופן זה, מביע בלייק את פרשנותו האלגורית הייחודית לסיפור, שלפיה מקור סבל האדם הוא בחוסר איזון ושילוב בין הרגש לשכל.
שלושה פסים משוננים, כמעין ברקים, מופיעים ברישום – אחד מימין לעץ ושניים לשמאלו, סביב אדם. נראה שפסים אלו מסמלים את האסון הנגרם ע"י חוסר השלמות הנ"ל.