עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > אוכלוסייה ודמוגרפיהעמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > אזורים ומדינות בעולם > אסיה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
לדאק הוא אזור השוכן בצפון הודו, בין רכס קרקורם להרי ההימלאיה הגבוהים. על החברה בלדאק, חברה מסורתית חקלאית, שתושביה התאימו את אורחות חייהם לתנאי הטבע הקשים ולמדו לספק את צורכיהם הדלים, כמעט ללא תלות בעולם שמחוץ לאזור מגוריהם.



אוכלוסיית לדאק חיה באזור הררי מבודד
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות גיאוגרפיה


לדאק הוא אזור השוכן בצפון הודו, בין רכס קרקורם להרי ההימלאיה הגבוהים.

גובה האזור נע בין 3,000 מ' בעמקים שבין ההרים, ל-6,500 מ' בפסגות. זהו אזור מבודד, שרק כביש סלול אחד מגיע אליו והוא חוצה מעברי הרים בגובה העולה על 5,000 מ'. ברכב אפשר להגיע לשם רק בעונת הקיץ, בין יוני לאוקטובר. בשאר עונות השנה הדרכים חסומות על-ידי שלגים. כתוצאה מכך, עד לפני שנים לא רבות היו הקשרים של תושבי לדאק עם העולם מעטים מאוד.

(קרדיט: אלה פאוסט)
הרים מושלגים באזור לדאק

החברה בלדאק היא חברה מסורתית חקלאית, שתושביה התאימו את אורחות חייהם לתנאי הטבע הקשים ולמדו לספק את צורכיהם הדלים כמעט ללא תלות בעולם שמחוץ לאזור מגוריהם.

(קרדיט: רפי קיטרון)
כפר בלדאק בראש מדרון סלעי מבותר

הקשר בין תנאי הטבע לאורח החיים בלדאק

רוב תושבי לדאק מתגוררים בכפרים הקטנים המפוזרים באזור, ועיסוקם העיקרי בחקלאות. האקלים הקשה, העונה החקלאית הקצרה הנמשכת חודשים ספורים בלבד, ומיעוט הקרקעות והמדרונות התלולים – מגבילים מאוד את האפשרויות החקלאיות ומחייבים את החקלאים להתאים את הגידולים לתנאי הטבע באזור. את הגידולים החקלאיים מגדלים בעיקר באפיקי נחלים, שם אפשר למצוא אדמת סחף ראויה לעיבוד, ועל מדרגות חקלאיות רחבות (טרסות), הנבנות בעבודת ידיים מאומצת.

(קרדיט: אלה פאוסט)

בין הגידולים: שעורה כגידול ראשי, מפני שהיא עמידה בפני הטמפרטורות הנמוכות השוררות באזור, וכן מעט חיטה, כמה סוגי ירקות, ועצי משמש ואגוז שאותם מגדלים באזורים הנמוכים יותר. הגידולים מושקים במי הפלגים, המועברים לכפרים ולשדות באמצעות תעלות.

(קרדיט: שרה רגב)
חקלאים בלדאק מכינים את השדה להשקייה

ענף חשוב נוסף בחקלאות המסורתית בלדאק הוא גידול בעלי-חיים: עיזים, כבשים, פרות, סוסים, יאק ודזו. הדזו הוא בעל-החיים הנפוץ באזור – הוא מסוגל לעמוד בתנאי החיים הקשים בגבהים טוב יותר מבעלי-חיים אחרים והוא נוח מהם לאילוף, ולפיכך הוא אף משמש את בני האזור יותר מכל בעל-חיים אחר.

בחורף משכנים את עדרי בעלי-החיים בקומת הקרקע של בתי המגורים בני ה-2-3 קומות, ובקיץ הם מובלים אל שטחי המרעה הגבוהים. לבעלי-החיים חשיבות רבה: הם משמשים להובלה, לחריש ולדיש, הגללים משמשים כחומר דלק וכחומר לדישון השדות, החלב כמזון והצמר ללבוש.

בעונת הקיץ הקצרה תושבי לדאק עובדים עבודה מאומצת בשדות, מעלות השחר ועד החשיכה. גם במשך תקופת החורף הארוכה, כשאי-אפשר לעבוד בשדות, העבודה רבה – גם בחורף יש לשאוב מים לשתייה ולרחצה, לקושש זרדים לבישול ולחימום, לאסוף ולייבש את הגללים המשמשים לדישון ולחימום, ויש גם להמשיך את הטיפול היום-יומי בבעלי-החיים. עונת החורף היא גם הזמן המתאים לעיבוד של חומרי גלם שונים, למשל טווייה וסריגה של צמר, עיבוד עורות וכדומה.

קשיי המעבר באזור ההררי – הן של בני-אדם והן של סחורות – הביאו לכך שהמזון של תושבי לדאק מבוסס ברובו על ייצור מקומי. המאכלים האופייניים הם: יוגורט, גבינה לבנה טרייה, גבינה צהובה מיובשת שנשמרת גם לחורף, בשר, וכן תה המבושל עם תוספת של מלח וחמאה. דגים הם אינם אוכלים לעולם, מתוך אמונה שקטילת בעל-חיים למאכל נעשית רק כשאין ברירה אחרת, ולפיכך קוטלים רק בעל-חיים שיהיה גדול מספיק כדי להשביע אנשים רבים ככל האפשר. גם הבתים בלדאק בנויים מחומרים מקומיים: הבסיס בנוי מאבן, וקירות הבית – החיצוניים והפנימיים – מלבני בוץ שהתייבשו בשמש.

מרבית תושביה של לדאק משתייכים לדת הבודהיסטית, וחלקם הקטן מוסלמים. חיי הקהילה של התושבים הבודהיסטים מנוהלים בידי נזירים החיים במנזרים הרבים שבאזור. הנזירים עורכים את טקסי הדת, מנהלים את טקסי החתונות, ומלמדים את התושבים קרוא וכתוב וכן את התרבות הבודהיסטית. במשך שעות ארוכות, שמרביתן בעונת החורף, נוהגים בני לדאק להתכנס ולהקשיב לסיפורים ולדקלומים של הנזירים.

ההתמודדות היום-יומית של התושבים עם תנאי הטבע הקשים באזור המבודד מחייבים שיתוף פעולה ועזרה הדדית ברבים מתחומי החיים. ואמנם, בלדאק הבנייה של בתי המגורים מתבצעת בעבודה משותפת – בעת הצורך נאספים יחדיו כמה בתי-אב ועוזרים למשפחה בבנייה; את בעלי-החיים מקבצים יחד לעדר גדול, המובל לשדות המרעה כל פעם בידי רועה ממשפחה אחרת; ולמבצעים גדולים, כמו בניית תעלות השקיה או סלילת דרכים, נרתמים כל בני הכפר.

במשך תקופות ארוכות נשמרה בלדאק אוכלוסייה קטנה. הסיבות העיקריות לכך הן: אורח החיים באזור זה היה מסורתי וחסרו בו שירותי רפואה ותברואה, שבהיעדרם מספר התינוקות שמתו סמוך ללידתם היה גבוה; וחיי הנזירות, הנפוצים בלדאק בקרב גברים ונשים גם יחד, גרמו לכך שתושבים רבים בלדאק לא נישאו ולא ילדו ילדים.

אורח החיים באזור לדאק נתון בתהליכי שינוי

משנות ה- 70 ואילך מתרחשים בלדאק שינויים – מאפיינים של חברה מודרנית הולכים ותופסים מקום, בעיקר בבירת האזור, לה, ובסביבותיה, אך גם בכפרים. תחבורה אווירית המקשרת את לדאק עם העולם החיצון בכל עונות השנה מפחיתה מן הבידוד והניתוק של האזור. מערכות מים, ביוב וחשמל הוקמו בעיר לה, ולאט לאט הן מגיעות גם אל כפרי האזור. הטלוויזיה והקולנוע, ההופכים לאמצעי מבוקש לבילוי בשעות הפנאי, והתיירים מכל רחבי העולם, ה"מציפים" את המקום – מחזקים אף הם את הקשרים של תושבי האזור עם "העולם שבחוץ". גם תפרוסת האוכלוסייה בלדאק הולכת ומשתנה כתוצאה מנהירה גדולה של תושבים מן הכפרים אל שתי הערים השוכנות באזור.



אל האסופה אנשים ויישובים3

ביבליוגרפיה:
כותר: אוכלוסיית לדאק חיה באזור הררי מבודד
שם  הפרסום מקורי: אנשים ויישובים
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות גיאוגרפיה
תאריך: 2007
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. חקרי מקרה שעודכנו מתוך הספרים: "אנשים במרחב" ו"יישובים במרחב", ומלווים את הספר "אנשים ויישובים".
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית