בתקופת שלטונו של קְרוֹנוֹס יצרו האלים את בני-האדם הראשונים. היו אלה בני "דור הזהב". כמו האלים הם חיו בלי צער, עמל או זיקנה, ובילו את ימיהם במצהלות ובחגיגות. האדמה העניקה להם מפירותיה ביד רחבה. היה להם שפע של צאן בקר ונכסים, והם חיו בשלום, חביבים זה על זה ועל האלים. המוות בא על בני דור הזהב כמו תנומה. במותם הם הפכו לדַיימוֹנים – יצורים אלוהיים המרחפים על פני הארץ ודואגים לבני-האדם. הם מצילים מפגעים, מעניקים עושר ומשגיחים שייעשה צדק.
כשזֶאוּס תפס את השלטון, יצרו האלים האוֹלימפּים את בני "דור הכסף". בני דור זה היו גרועים מקודמיהם במראה ובמידות. עד גיל מאה שיחקו כילדים שוטים, כל אחד בחסות אמו, וכשבגרו התקוטטו בטיפשות ופגעו זה בזה. גם לאלים לא הביעו תודה במנחות. עד מהרה מאס בהם זאוס והשמיד אותם.
ואז יצר זאוס מעצי המֵילָה הקישחים את בני הדור השלישי, שנקרא "דור הנחושת". בניו של דור זה הצטיינו בכוח ועוז. היו להם ידיים ורגליים מוצקות ולב קשה כפלד. הם אהבו רק אלימות ומלחמות, עד שאפילו לחם לא בא אל פיהם. נשקם, בתיהם וכליהם היו עשויים מנחושת, כי הברזל עדיין לא נודע. בני דור הנחושת השמידו באכזריות איש את אחיו, וכך ירדו למשכנות השאול הקרים בלי זכר ותהילה.
ואז יצר זאוס את הדור הרביעי, שנקרא "דור הגיבורים" (ה"הֵרוֹאים"). היו אלה יצורי אנוש נעלים, יפים במראה ובמידות. הם נקראו "אלים למחצה". בני הדור הזה חוללו מעשי גבורה שתהילתם נשתמרה. רבים מהם מצאו את מותם מול חומות טְרוֹיָה ובמלחמה שנערכה בין שני בניו של אֶדיפּוּס ליד חומות תֵבַּי. חללי מלחמות אלה ירדו לשכון בשאול, ואת היתר העביר זאוס אחרי מותם לאיי המאושרים שבקצווי העולם. שם הם חיים בעדנה, בחסותו של קְרוֹנוֹס. השמש מאירה להם תמיד, ועל כרי דשא שמצמיחים ורדי ארגמן ופירות זהב הם מבלים באושר מוחלט: רוכבים על סוסים, מתעמלים, מנגנים ושורפים קטורת לאלים.
כשתם דור הגיבורים, יצר זאוס את "דור הברזל", זה הדור שקיים עלי אדמות מאז ועד היום. בדור הברזל חי האדם בדאגה, בעמל ובסבל. עקב מלחמת הקיום נעלמים ערכי המוסר והאחווה, וצפוי שהעתיד יהיה קודר עוד יותר: אב יסתכסך עם בנו, אורח עם מארחו, חבר עם חברו, אח עם אחיו. אנשים לא יכבדו את הוריהם הזקנים, אלא יתעמרו בהם ויפקירו אותם לצמא ולרעב. שבועות והבטחות לא יקוימו. נבלים יזכו בשבחים. רק הכוח ייחשב לערך. הרשע יתעלל באיש הישר והטוב, השקר יהפך לנוהג, והקנאה המרושעת תלווה את האנשים בכל מעשיהם. הבושה (אַיידוֹס) והמוסר הציבורי (נֶמֶסיס) יתעטפו בשמלותיהן הלבנות, יעזבו בייאוש את הארץ ויעלו למרום לשבת בין האלים. בשלב זה יתמלא העולם ייסורים שאין להם תקנה, וכשהתינוקות ייוולדו עם שער שיבה יבוא הקץ גם על דור הברזל, ובני-האדם ייעלמו מעל האדמה.
לפריט הקודם
לפריט הבא
