גביע ראש אריה – ספל ששימש ככלי פולחן בצורת אריה(?). נמצא בבור להטמנת מנחות, בשכבה 11 בתל קסילה.
ספל מעוצב בדמות אריה ומעוטר בסגנון פלישתי, אשר התגלה בבור הגניזה של מקדש תל קסילה. הגביע התגלה יחד עם כלי אנתרומורפי בעל פני אישה - עובדה היכולה ללמד על תפקידם בטקסי פולחן. ראש האריה מעוצב באופן סכמטי ונאיבי. אוזניו קטנות, שקועות ומעוגלות; משטחי הפנים והפרטים האחרים - הקווים המקיפים את הלחיים, העיניים והאף, מצוירים בשחור ובאדום על רקע חיפוי לבן. על צוואר האריה נשתמר אפריז מעוטר בצבע ובו דגם הלוליינים הכפולים, ואלה הם אחד מסימני ההיכר האופייניים לסגנון העיטור של הקרמיקה הפלישתית.
בתל קסילה, שהיה אתר החפירות הראשון של מדינת ישראל, נמצאו במהלך השנים שרידי עיר נמל שוקקת חיים, מתחם של מקדשים וכלים רבים, ובהם כלי פולחן מיוחדים ונדירים. כבר בסוף שנות ה-40 של המאה העשרים, כאשר היה התל מוקד משיכה למטיילים, נמצאו - לגמרי במקרה - בין שברי החרסים שהיו מפוזרים בשטח, שני אוסטרקונים ועליהם כתובות. תגלית זאת הובילה את הארכאולוג פרופ' בנימין מזר לבצע חפירות בתל, ואלה חשפו 12 שכבות של התיישבות. הראשונות שבהן זוהו כהתיישבות פלישתית מהמאה ה-12 לפסה"נ. היישוב המשיך לשגשג בתקופת המלוכה, והתקיים גם בתקופה הפרסית, בימי בית שני, בתקופה הביזנטית ובתקופה הערבית.
בשנות ה-70 חודשו החפירות בתל על ידי פרופ' עמיחי מזר, וזה חשף את אחד הממצאים החשובים ביותר שבגללו זכה תל קסילה לפרסום נרחב - מתחם המקדשים הפלישתיים!
בחלקו הגבוה של תל קסילה נמצא מרכז הפולחן של האתר הפלישתי ובו נתגלו שלושה מקדשים, שנבנו זה על גבי זה במשך כ–150 שנה, מייסוּד העיר ועד לחורבנה בדלקה. נראה כי גידול במספר תושבי העיר הביא להרחבתו של המקדש הקדום ולהוספת המקדשים האחרים.
המקדש הקדום (שכבה 12) היה מבנה קטן בעל אולם אחד ובמרכזו קודש הקודשים - במה מוגבהת שמדרגות מוליכות אליה. ייתכן כי מאחורי הבמה היה תא לאחסון חפצי פולחן. לאורך הקירות ניצבו ספסלים, וממזרח השתרעה חצר רחבה.
המקדש השני (שכבה 11) תאם את תוכניתו של הראשון, אולם הוא הורחב והוקם על חורבותיו של המקדש הקדום. בתוך המקדש התגלו כלי מנחה רבים, צלמיות חרס דמויות בעלי חיים, מאות חרוזי פאינס,(חרוזי חרס מזוגגים) וקונכיית ים ששימשה כשופר. בחצרו של המקדש התגלה בור גניזה עמוק ובו ממצאים מרתקים: כלי חרס דמוי אישה, גביע בצורת ראש אריה ועוד.
בצמוד למקדש זה הוקם מקדש זעיר, שייתכן כי שימש לפולחן אל משני או אולי שימש את שליט העיר כמקדש פרטי. כאן נמצאו שלושה כני חרס בצורת גליל ועליהם קערות בעלות ראש ציפור, האופייניים גם הם לתרבות הפלישתית.
המקדש המאוחר (שכבה 10) עבר שינויים רבים, כנראה בשל צורכי התושבים. הוא הורחב מזרחה, ונוסף לו חדר כניסה ובו פתח כניסה רחב מצפון. בגלל גודלו של המבנה הוכנסו בו שני עמודי ארזים, ועליהם נשענה התקרה. מעניין השימוש בעצי הארזים, שכן שנים אחר כך הביא שלמה המלך גם הוא ארזים לבניית המקדש, דרך "ים יפו" (דברי הימים ב, פרק ב, 15). מקדש זה נהרס בשרפה גדולה.
הממצא בתל, הכולל את כלי החרס והארכיטקטורה של המקדשים, מעיד על מקורות התרבות של יושבי המקום, שיש להם זיקה לתרבות המיקנית של יוון והאיים האגאיים וכן לקפריסין. עם זאת ניתן לראות כי לתושבים לא הייתה מסורת מגובשת באשר לבניית המקדשים, וכי אלה נבנו בהתאם לצורכיהם ולמסורות המקומיות.
