עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > אזורים ומדינות בעולם > אפריקהעמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > אוכלוסייה ודמוגרפיה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
על ניגריה, מדינה רחבת - ידיים במערב אפריקה. ניגריה נמנית עם המדינות המתפתחות, וגם במאפייני הגידול של אוכלוסייתה היא מדגימה מדינה מתפתחת. המאמר עורך היכרות עם אורח החיים המסורתי המאפיין את ניגריה, הקשיים שבפניהם היא ניצבת וניסיונותיה להיחלץ ממעגל העוני ולהאט את קצב גידול אוכלוסייתה.



ניגריה – מדינה מתפתחת שאוכלוסייתה גדלה במהירות
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות גיאוגרפיה


ניגריה היא מדינה רחבת-ידיים במערב אפריקה – היא משתרעת על-פני שטח של 924,000 קמ"ר. אוכלוסייתה היא הגדולה שבאוכלוסיות מדינות אפריקה וכיום (2006) היא מונה מעל 146 מיליון תושבים, שהם כרבע מתושבי היבשת כולה.

ניגריה – מיקום ונתונים נבחרים, 2006

מקורות: Human Development Report,2006
הלשכה לסטטיסטיקה של ניגריה - National Bureau of Statistics

אוכלוסיית ניגריה, בדומה לאוכלוסיות של מדינות רבות באפריקה, מורכבת מקבוצות אתניות שונות – קבוצות שלכל אחת מהן מרכיבי תרבות משותפים כמו שפה, דת ומנהגים. בניגריה מספרן של הקבוצות האתניות גדול במיוחד – כ-250 קבוצות, שההבדלים ביניהן גדולים. וכך, לדוגמה, לצד האנגלית, שהיא השפה הרשמית של המדינה, כמעט לכל קבוצה אתנית יש שפה מקומית המיוחדת לה. דתם של הניגרים גם היא איננה דת אחת – 50% מהניגרים הם מוסלמים, 40% מהם נוצרים, והשאר בני דתות מקומיות שונות. מרבית המשתייכים לאותה קבוצה אתנית, הם גם בני אותה הדת.

שלוש מהקבוצות האתניות של ניגריה הן גדולות במיוחד, ושלושתן יחד מקיפות כ- 68% מתושבי המדינה: האוסה-פולאני – קבוצה שמורכבת ברובה ממוסלמים, והקבוצות יורובה ואיבו – שתי קבוצות שרוב אנשיהן נוצרים.

ניגריה נמנית עם המדינות המתפתחות, וגם במאפייני הגידול של אוכלוסייתה היא מדגימה מדינה מתפתחת. בחקר מקרה זה נערוך היכרות עם אורח החיים המסורתי המאפיין את ניגריה, נעמוד על הקשיים שבפניהם היא ניצבת, ונבחן את ניסיונותיה להיחלץ ממעגל העוני ולהאט את קצב גידול אוכלוסייתה.

עוני ומחסור, ושיעורי ילודה גבוהים

ניגריה נמנית עם המדינות העניות בעולם, ורמת ההשכלה של תושביה נמוכה. כדי להמחיש עד כמה עניים הם מרבית תושביה של ניגריה, נציין כי לפחות ממחציתם יש מים נקיים וראויים לשתייה או שירותי תברואה בסיסיים. גם תוחלת החיים הנמוכה של תושבי ניגריה מעידה על המחסור ועל רמת החיים הנמוכה המאפיינים מדינה זאת – בשנת 2005 הייתה תוחלת החיים של הגברים 43.2 שנים, ושל הנשים 43.5 שנים.

בדומה למדינות מתפתחות אחרות – שיעור הריבוי הטבעי בניגריה גבוה, והאוכלוסייה גדלה במהירות. מאז 1950 גדל מספר תושביה פי 3. בשל שיעורי הילודה הגבוהים, אוכלוסייתה של ניגריה היא אוכלוסייה צעירה, שקבוצת הילדים בה גדולה במיוחד. קבוצת הילדים הגדולה "מבטיחה" שאוכלוסיית ניגריה תמשיך ותגדל במשך שנים רבות, גם אם שיעורי הילודה יירדו.

שיעורי תמותת התינוקות בניגריה גבוהים. אמנם בשנים האחרונות חלה ירידה בשיעורים אלה, אבל הם עדיין גבוהים. עובדה זאת מעידה אף היא על העוני ועל רמת החיים הנמוכה בניגריה.

גידול האוכלוסייה בניגריה, 2005-1950

מקור: הלשכה לסטטיסטיקה של ניגריה - National Bureau of Statistics

פרמידת הגילים של ניגריה , 2007 (באחוזים מכלל האוכלוסייה)

מקור: U.S Census Bureau, 2006

מרבית התושבים חיים בכפרים ועוסקים בחקלאות מסורתית

יותר ממחצית תושבי ניגריה – 53% מהם – מתגוררים בכפרים ומתפרנסים מחקלאות.

בתים הבנויים מלבני בוץ וגגות קש באחד מן הכפרים הרבים הפזורים ברחבי ניגריה
התמונה באדיבות: Louis Kreusel, Ireland Outreach International

החקלאים הניגרים מעבדים את אדמותיהם בשיטות מסורתיות – העיבוד נעשה ברובו בעבודת ידיים, והיבולים דלים. מרבית התוצרת החקלאית משמשת לצריכה עצמית של החקלאי ובני משפחתו, ורק חלק קטן ממנה נותר למכירה בשוק המקומי.

כדי להגדיל את הכנסתם מתפרנסים התושבים מעבודות מסורתיות. בתמונה הכנת כדים מסורתית בכפר בניגריה.
התמונה באדיבות: JG Abuja

האיכרים הניגרים מתקיימים בדוחק, והכנסותיהם אינן מספיקות כדי להשקיע באמצעים טכנולוגיים כדוגמת דשנים ומכונות חקלאיות, שהיו עשויים להגדיל את כמות היבולים. חלקות הקרקע העומדות לרשות החקלאים קטנות מדור לדור – זאת בשל גידול האוכלוסייה המהיר, הגורם לכך שבכל דור החלקות החקלאיות מתחלקות בין הילדים הרבים הנוספים למשפחה.

ממשלת ניגריה משקיעה משאבים מעטים בפיתוח הכפרים, ורמתם של השירותים הניתנים לאוכלוסייה הכפרית – ירודה: דרכי הגישה אל מרבית הכפרים הן דרכי עפר שאינן סלולות, בתים לא מעטים אינם מחוברים כלל לרשת החשמל, והתלמידים לומדים בתנאים קשים. בשנת 2004, לדוגמה, רק ל- 48% מתושבי הכפרים בניגריה הייתה גישה למים נקיים או חיבור למערכת ביוב מסודרת.

אלה הם תנאי המגורים באחד הכפרים שבניגריה
התמונה באדיבות Louis Kreusel, Ireland Outreach International

שיטות העיבוד המסורתיות, התמיכה הממשלתית המעטה, והאוכלוסייה הגדלה במהירות – כל אלה יחד מקשים על החקלאים לספק את מזונה של האוכלוסייה, וניגריה, שבעבר סיפקה לעצמה את מזונה ואף ייצאה תוצרת חקלאית, תלויה כיום ביבוא מזון ממדינות חוץ. רבים מתושבי הכפרים, שאינם מצליחים להתפרנס מן החקלאות, בוחרים להגר אל הערים הגדולות. מרבית המהגרים לערים הם האנשים הצעירים והיותר משכילים, והם מותירים בכפרים אוכלוסייה מזדקנת, המתקשה להיחלץ מהמצב הקשה.

בערים – פערים גדולים בין עניים לעשירים

לפי נתונים משנת 2004, רק 47% מתושביה של ניגריה מתגוררים בערים. אבל חלקם של העירוניים בקרב התושבים גדל במהירות, בעיקר כתוצאה מההגירה הגדולה מן הכפרים אל הערים.

מרבית הערים בניגריה משמשות כמרכזים אזוריים לכפרים שסביבן. רמת החיים ורמת השירותים בערים גבוהות מאלה שבכפרים, ובחלקן אפשר למצוא מבני ציבור גדולים, מרכזי מסחר, ושכונות מודרניות, ובהן בתי מגורים מרווחים ושרותי חינוך נאותים. אבל רק מעטים מתושבי הערים חיים בתנאים כאלה, ורבים מהם חיים בשכונות עוני, שם הם מתגוררים בצפיפות, במבנים רעועים, ואינם זוכים לשירותי בריאות וחינוך נאותים.

אזור מודרני בעיר לגוס שבניגריה
התמונה באדיבות: Aaron Rowe

שכונת עוני בעיר לגוס שבניגריה
התמונה באדיבות: http://www.flickr.com/photos/alfgillman

מקורות הפרנסה בערים גדלים בקצב שהוא איטי מקצב גידול האוכלוסייה. כתוצאה מכך אין בערים מספיק מקומות עבודה ורבים מהתושבים מובטלים או שהם עוסקים בעבודות מזדמנות.

הכנסתם הנמוכה אינה מאפשרת להם לנצל את השירותים השונים הקיימים בערים, השכלתם נותרת נמוכה, רובם אינם מצליחים להיחלץ ממעגל העוני, והם ממשיכים להביא לעולם ילדים רבים.

תוצאות גידולה המהיר של אוכלוסיית הערים ניכרות היטב בלגוס, הגדולה בערי ניגריה. לגוס סובלת מבעיות חברתיות וכלכליות קשות: פקקי תנועה, המשתקים לעתים קרובות את החיים, הפסקות תכופות באספקת החשמל והמים, ושכונות ענק ללא כל תשתית של מים, ביוב וחשמל. הפערים בין המיעוט העשיר לרוב העני, המאפיין את ניגריה כולה, חריפים במיוחד בלגוס: לצד גורדי שחקים ושכונות מגורים מודרניות קיימות בה שכונות עוני, ואוכלוסייתן הגדלה במהירות אינה נהנית מיתרונות העיר הגדולה.

מנהגים ואורחות חיים תורמים לשיעורי הילודה הגבוהים

באורח החיים של המשפחה הניגרית ניכרים הבדלים – גם בין הקבוצות האתניות השונות, וגם בין המשפחה הכפרית לבין המשפחה העירונית. ואף-על-פי-כן, אפשר להצביע על מנהגים הרווחים בקרב מרבית המשפחות במדינה זאת.

מרבית הניגרים מקיימים קשרים הדוקים עם בני משפחתם המורחבת. המשפחה המורחבת כוללת – נוסף על ההורים וילדיהם – את הסבים, הדודים, וכל שאר בני המשפחה הקרובים והרחוקים, והיא מונה עשרות רבות, ולעתים אף מאות, אנשים. כל אחד מבני המשפחה זוכה לתמיכה חברתית וכלכלית לפי צרכיו – האחד מקבל עזרה להמשך לימודיו, והאחר מקבל סיוע בבניית ביתו או במציאת עבודה. במדינה ענייה כמו ניגריה, שחסרים בה שירותים ציבוריים שונים כמו שירותי רווחה או לשכות תעסוקה, התמיכה של המשפחה המורחבת חשובה ביותר.

תושבי ניגריה מייחסים חשיבות רבה למוסד הנישואים, ומשפחה ניגרית אופיינית היא משפחה מרובת ילדים. הילדים בניגריה נחשבים לברכה, וככל שרב מספרם כן גדל כבודה של המשפחה. כך, לדוגמה, מספר הילדים והנכדים המלווים את אבי המשפחה בדרכו האחרונה מהווה מדד להצלחתו בחיים.

יתר-על-כן, בחברה הניגרית קיימת העדפה לבנים-זכרים, ולכן מרבית הנשים ממשיכות להרות עד שהן יולדות לפחות שלושה בנים. לפיכך אין פלא, שבאזוריה הכפריים של ניגריה כמעט כל אישה שרואים היא בהיריון, או שהיא נושאת תינוק על גבה, או שהיא מטפלת בכמה ילדים. עלות גידולם של הילדים נמוכה, ותרומתם לכלכלת המשפחה כבר מגיל צעיר – גדולה.

נישואים עם יותר מאישה אחת – "פוליגמיה" – הם תופעה רווחת בקרב חלק מאוכלוסיית ניגריה, וגם תופעה זאת תורמת לשיעורי הילודה הגבוהים. מנהג זה רווח בעיקר בכפרים ובקרב תושביה המוסלמים של ניגריה, שכן לפי חוקי האיסלאם מותר לגבר לשאת עד 4 נשים. גם חלק מתושביה הנוצרים של ניגריה נושאים יותר מאישה אחת, וזאת למרות שהדת הנוצרית אוסרת פוליגמיה: הם "עוקפים" את האיסור ונושאים אישה נוספת בטקס ניגרי מסורתי.

אבי המשפחה, נשותיו, וילדיו הלא-נשואים, מתגוררים על פי רוב ליד קרובי משפחתו. לכל אחת מהנשים מוקצים מגורים משלה, הכוללים חדר שינה ומטבחון, ובמקרים מסוימים הנשים מתגוררות בבתים נפרדים. לגבר יש מגורים משלו, שם הוא מארח את אורחיו.

רמת ההשכלה בניגריה נמוכה. ההשכלה בקרב הנשים: בבית-הספר היסודי – לכל 100 בנים יש רק 79 בנות, ורבות מן הבנות זוכות רק לשנת לימוד אחת או שתיים. התוצאה היא ש- 61% מכלל הנשים הניגריות אינן יודעות קרוא וכתוב, ובקרב הנשים באוכלוסייה הכפרית שיעור האנאלפבתיות אף גבוה יותר.

הנשים בניגריה נחשבות לרכוש בעליהן, והגבר הוא שמחליט אם לשאת אישה נוספת או לגרש אחת מנשותיו. לפי המסורת הניגרית, תפקיד האישה אינו רק לגדל את ילדיה, אלא אף לעבוד כדי לפרנס. וכך, ככל שמספר הנשים שיש לגבר הוא גדול יותר, כן גדל מספר ילדיו וגדלות הכנסותיו.

אישה כפרית בניגריה נושאת על ראשה משא כבר של ענפים המיועדים להסקת אש בבית

מכיוון שחלק גדול מנטל הפרנסה מונח על כתפי הנשים – גם לאישה הניגרית, כמו לגבר, יש עניין במספר גדול של ילדים: בכפרים, הילדים יוצאים עם אימם לעבודת השדה המפרכת ומסייעים לה למכור את התוצרת החקלאית בשוק המקומי; בערים הנשים, העוסקות בעיקר במסחר וברוכלות, נעזרות גם הן בילדיהן.

תרומתם הכלכלית של הילדים באה לידי ביטוי בדבריה של אישה ניגרית, אם ל- 12 ילדים: "כשיש ילד אחד יש נירה (המטבע הניגרית) אחת, אך כשיש עשרה ילדים יש עשר נירות".

מספר גדול של ילדים חשוב לאישה הניגרית גם מפני שאין לה זכות חוקית לרשת את נכסיו של בעלה, ועם מותו מתחלק רכושו בין ילדיו. הילדים הם, אם כן, אלה המספקים לאימם ביטחון כלכלי, וככל שמספר הילדים שיש לאישה גדול יותר כך יש סיכוי שהתמיכה הכלכלית שתקבל בזקנתה תהיה גדולה יותר.

קשיים המעכבים את פיתוח המדינה וניסיונות להתמודד עימם

ניגריה התברכה באוצרות טבע רבים, היכולים לסייע לה לפתח את כלכלתה ולהעלות את רמת החיים של תושביה. אלא שהניצול של אוצרות הטבע, והפיתוח של תחומי כלכלה אחרים בניגריה, נתקלים בקשיים מרובים. לדוגמה: כ- 75% מאדמותיה של ניגריה פוריות וראויות לעיבוד חקלאי, אך אוצר הטבע הזה אינו מנוצל כראוי, ותושביה מעבדים רק מחצית מהשטחים הראויים לעיבוד. דוגמה אחרת: באדמתה של ניגריה מצויים מחצבים רבים, ביניהם כמויות גדולות של נפט, גז ופחם, שהם בעלי ערך רב בשוקי העולם. אך ניגריה לא הצליחה עד כה לנצל את הרווחים מהפקתם כדי לשפר את רמת החיים של אוכלוסייתה. ממה נובעים הקשיים הכלכליים של ניגריה ומה מעכב את פיתוחה?

המתחים הקיימים בין הקבוצות האתניות המרכיבות את האוכלוסייה הניגרית, הם אחת הסיבות לקשייה הכלכליים של מדינה זאת: מאז קיבלה ניגריה את עצמאותה קיימים בה מאבקים בין הקבוצות האתניות היריבות, שכל אחת מהן מבקשת לצבור כוח ולשלוט במדינה. כך התחלף השלטון כמה וכמה פעמים, לעתים תוך עימותים אלימים. (על המאבק הפנימי הקשה ביותר שהתרחש בניגריה – "מלחמת ביאפרה" – תוכלו לקרוא בקטע "באותו עניין".) המאבקים על השלטון בניגריה והעימותים בין הקבוצות האתניות השונות, מעכבים את הפיתוח הכלכלי במדינה זאת. גם בעלי הון זרים נרתעים מלהשקיע בה משאבים, ותיירים חוששים לבקר בה, על אף שהתברכה בנופים טבעיים ואנושיים מגוונים. הסבל שסובלים תושבי ניגריה ממאבקי הכוח בין מנהיגיהם בא לידי ביטוי בפתגם הניגרי: "כאשר יש שני פילים רבים, העשב הוא זה שסובל".

נוהלי השלטון הנהוגים בניגריה מעכבים אף הם את הפיתוח הכלכלי. משאביה של המדינה נחשבים במקרים רבים לרכוש של השליטים, אשר משתמשים בחלקם הגדול של תקציבי המדינה לצורך חיזוק מעמדם, ורק משאבים מועטים מופנים לצורכי פיתוח. זאת ועוד, בחברה הניגרית, המחויבות כלפי המשפחה וכלפי הקבוצה האתנית היא ערך עליון, והשליטים ובעלי המשרות הציבוריות דואגים קודם כול למקורבים אליהם. כך הון רב, שהיה יכול להעלות את רמת החיים של כלל התושבים, מגיע לכיסם הפרטי של מעטים, והפער בין עשירים לעניים הוא גדול ביותר.

הדוגמה הטובה ביותר לניצול הכושל של אוצרות הטבע היא הדרך שבה נוצלו בארות הנפט העשירות המצויות בדרומה של ניגריה. בשנות ה- 70 הייתה ניגריה אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם. באותן שנים עלו מחירי הנפט לשיאים גבוהים ביותר, והביאו לה רווחי ענק. אלא שאת מרבית הרווחים מהנפט ניצלו שליטי ניגריה לשם חיזוק מעמדם וכוחם, וכמעט שלא הפנו משאבים לפיתוח תשתית כלכלית ברחבי המדינה, או לשיפור השירותים והרווחה של כלל האזרחים. הם אמנם הקימו מערכות של כבישים רחבים, בנו בנייני ציבור מהודרים, נמלי ים ושדות תעופה – אך מפעלים אלה נבנו ברובם בידי חברות זרות והם עלו למדינה הון עתק וגרמו לה חובות גדולים. על כך אומרים ניגרים רבים: "הברכה של הנפט הכניסה לניגריה כסף רב, ואילו הקללה של הנפט ריכזה את הכסף בידיים מעטות".

בשנות ה- 80 ירדו מחירי הנפט בעולם ירידה חדה, ומאחר שרווחי הנפט היוו למעלה מ- 90% מכלל הכנסותיה של ניגריה, הפגיעה בכלכלת המדינה הייתה גדולה ביותר. ניגריה נותרה עם רשת של כבישים שהלכו והתבלו במהירות בגלל מחסור במימון לתחזוקתם, עם מפעלי ענק שנסגרו בהיעדר חלקי חילוף, ועם חובות שהלכו ותפחו והגיעו לסכומים גבוהים.

כיום, ממשלת ניגריה משקיעה מאמצים רבים בתכנון ובביצוע של פרוייקטים שונים, שנועדו לפתח את כלכלתה: פיתוח של מערכות חינוך במטרה להעלות את רמת ההשכלה, והקמת מפעלי תעשייה כדי ליצור מקומות עבודה עבור המובטלים הרבים. מרבית המשאבים מושקעים בעריה של ניגריה, הגדלות במהירות.

ממשלת ניגריה, בסיוע גורמים בין-לאומיים שונים, החלה להשקיע משאבים גם בפיתוח החקלאות באזורים הכפריים. בתחילה השקיעה הממשלה בפרוייקטים גדולים ויקרים שכללו הקמת חוות ממשלתיות, שבהן עיבדו את הקרקע בשיטות מודרניות ובעזרת מכונות חקלאיות מתוחכמות. אלא שהחוות סיפקו פרנסה לכמה אלפי חקלאים בלבד, והשפעתן על כלל החקלאים במדינה הייתה קטנה ביותר. מאז שנות ה- 90 השתנתה הגישה, וממשלת ניגריה מנסה להגיע למספר גדול יותר של חקלאים ולסייע להם בהדרכה מקצועית, באספקת דשנים וזרעים מתאימים, במתן הלוואות ומענקים לשם רכישת אמצעים טכנולוגיים, בפיתוח מערכות השקיה ובסלילת כבישי גישה לכפרים. פעולות אלה עדיין מוגבלות בהיקפן, אך מקווים שהן יביאו לשיפור בתנאי החיים הקשים בכפרים.

תכניות לתכנון המשפחה זוכות להצלחה מועטה

במקביל למאמצים לפיתוח הכלכלה, ניגריה מבצעת פעולות רבות שנועדו להאט את קצב גידול אוכלוסייתה. בשנת 1988 יצאה הממשלה בתכנית שנועדה להקטין את מספר הילדים הממוצע לאישה מ- 6 ל- 4, תחת הסיסמה: "ארבעה ילדים זה מספיק".

התכנית כוללת:

- פעולות חינוך והסברה, שמטרתן להעלות את גיל הנישואים ולשכנע את הזוגות להמתין זמן רב יותר בין לידת ילד אחד לשני.
- פיתוחה של מערכת הבריאות, שאחת ממטרותיה העיקריות – להקטין את השיעורים הגבוהים של תמותת התינוקות.
- הרחבת מערכת החינוך והעלאת רמת ההשכלה של הנשים.

הפעולות להגבלת הילודה נתקלות בקשיים, והצלחתן קטנה. הקשיים העיקריים נובעים מן המנהגים ומהשקפות העולם הרווחים בקרב החברה הניגרית. "אילו ראה האל להגביל את מספר הילדים הוא היה עושה זאת בעצמו", טוענת אישה ניגרית, ומבטאת בכך את התגובה השלילית הרווחת במדינה כלפי הפעולות לתכנון המשפחה.

‏‏באותו עניין

מלחמת ביאפרה

בשנת 1967 התלקח העימות בין הקבוצות האתניות בניגריה והפך למלחמת אזרחים עקובה מדם. בני איבו הנוצרים, היושבים במזרח המדינה, ניסו להתנתק מניגריה ולהקים מדינה עצמאית בשם ביאפרה. בני האוסה-פולאני המוסלמים, יחד עם בני יורובה הנוצרים, התנגדו לניסיון זה, וכך פרצה מלחמת אזרחים אלימה.

אל המניעים הלאומיים למאבק הצטרפו גם שיקולים כלכליים: שדות הנפט הגדולים ביותר של ניגריה מצויים במחוז ביאפרה, המיושב ברובו על-ידי בני איבו. אף שהנפט מצוי בשטחם של בני איבו, רק מעט מן ההכנסות הגדולות מענף זה הושקעו בפיתוח האזור, ומטרתם של בני איבו הייתה להשיג שליטה על אוצרות הנפט.

ניסיון הפרישה של בני איבו נכשל, ובמלחמה אכזרית זאת, שנמשכה שלוש שנים, נהרגו למעלה ממיליון בני-אדם. רבים מחללי המלחמה מתו כתוצאה מהרעב הכבד שהשתרר באזור.



אל האסופה אנשים ויישובים3

ביבליוגרפיה:
כותר: ניגריה – מדינה מתפתחת שאוכלוסייתה גדלה במהירות
שם  הפרסום מקורי: אנשים ויישובים
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות גיאוגרפיה
תאריך: 2007
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. חקרי מקרה שעודכנו מתוך הספרים: "אנשים במרחב" ו"יישובים במרחב", ומלווים את הספר "אנשים ויישובים".
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית