ציור זה של מאיה כהן-לוי מבוסס על דימוי של מגדלי עזריאלי בתל-אביב. ביצירות אחרות, מציגה כהן-לוי צילומים (מטופלים) של המגדלים, ואילו כאן היא בוחרת בטכניקת ציור השמן לצורך ייצוגם של מבנים שבמציאות נעשו באופן מדויק, נקי ותעשייתי. בחלקו העליון של הציור כהן-לוי משכפלת באופן מסודר ומדויק למדי את החלונות היוצרים דגם, אך למרות הסדר והדיוק נכנס ממד אנושי לפעולת השכפול – פעולת היד האנושית מורגשת וברור שאין זה שכפול תעשייתי ומכני מהסוג שיצר את החלונות בבניינים עצמם.
בחלק התחתון של הציור מתחיל הסדר להשתבש: לא ברור האם המבנה המסודר והישר מתחיל להתפרק ולקרוס, או שמא הוא מקבל אופי אורגאני ופחות תעשייתי, ואולי הצבע השחור מצביע על כך שגורם חיצוני מאיים על המבנה. אופיו של אזור זה מאוד שונה מהסדר המוקפד של מגדלי עזריאלי המהווים נקודת התייחסות של הציור.
מגדלי עזריאלי, המתנשאים מעל סביבתם, מייצגים רעיונות רבים: את עוצמתה (ואולי את כוחה הדורסני) של הכלכלה הקפיטליסטית, את תרבות הצריכה ועוד. מה רוצה לומר לנו מאיה כהן-לוי כשהיא מפרקת את הדימוי הסטרילי והנקי של המגדלים? האם היא רוצה לומר משהו על אותם דברים שמייצגים המגדלים? על החברה שיצרה את המגדלים האלו? האם היא רוצה לומר משהו על העתיד הצפוי למגדלים או על העתיד הצפוי לחברה שיצרה אותם?
