הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > מבוא לספרות התלמודית > עולמם של חכמיםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > יחיד וחברה > מבנה החברה ומוסדותיה
יד יצחק בן-צבי



תקציר
בתחילת המאה השלישית שררה עוינות ההדית בין החכמים ובין "עמי הארץ", שככל הנראה היו לחלק ניכר של החברה הישראלית באותה תקופה. בטקסט נטען כי עמי-הארץ לא היו מנוכרים לגמרי למסורת היהודית, אלא רק שדרכיהם והתנהגותם הכעיסו את החכמים. עוד עולה כי לקראת אמצע המאה השלישית התאזן במידה רבה היחס לעם-הארץ, ואף חל בו שיפור.



החכמים והחברה הישראלית : החכמים ועמי הארץ
מחבר: פרופ' ישראל ל. לוין


אחד הסימנים לשינוי יחסם של החכמים לאוכלוסים במאה השלישית קשור בתופעת עם-הארץ. רוב המובאות בספרות חז"ל בעניין עם-הארץ מיוחסים לחכמי המאה השנייה, ומשום כך אינם שייכים לתחום דיוננו. אולם מה שחשוב לנו כרקע להבנת מערכת היחסים במאה השלישית הוא המספר הרב של התבטאויות שליליות של תנאים כלפי אנשים אלה.62 כל מגע חברתי עם עם-הארץ היה אסור. בקרב החוקרים בימינו קיימות דעות רבות ושונות על זהותם של אנשים אלה ועל הסיבות להתנגדות להם.63 יש הטוענים שביטויים אלה משקפים את ימי בית שני,64 ואילו אחרים סוברים שהם משקפים את הגליל במאה השנייה לספירה.65 יש המזהים את עם-הארץ עם קבוצה מסוימת בחברה הישראלית (איכרים66 או מינים67), ולדעת אחרים הכוונה להמונים בכלל.68

בגלל ריבויין של התבטאויות אלה וסתמיותן, סביר להניח שהיו מכוונות כלפי בני אותה תקופה ושאנשים אלה לא היו קבוצה שולית בחברה. הנחה זו מבוססת על שיקולים מספר.

אילו היו עמי-הארץ קבוצה מוגדרת ומסוימת, ניתן היה לצפות לדיונים מפורטים יותר על אמונותיהם או מנהגיהם. אולם כל ההזכרות הן כלליות, וכמעט שאין התייחסות ספציפית כלפיהם. ולא עוד אלא שבהתחשב במספר ההתבטאויות, ניתן היה להסיק שמדובר בקבוצה גדולה שהיה בה משום איום על החכמים והחברה הישראלית אולם על כך אין כל עדות בת התקופה. ולבסוף, הואיל ותגובות רבות של החכמים הן טיפוסיות לעמדתה של אליטה למול המון בלתי מגיב ובלתי אוהד במיוחד,69 ניתן להסיק מכך שהכוונה, למעשה, לחלק ניכר של החברה הישראלית באותה תקופה.70

התבטאויות שליליות אלה, שכאמור בולטות בחריפותן במאה השנייה, נמשכות גם במאה השלישית. לר' יהודה הנשיא מיוחס הביטוי 'אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ'.71 גם כוונתו לא לכלול את עמי-הארץ בין אלה שפרנס אותם בשנות בצורת (כוונה שוויתר עליה לאחר שתלמידו הוכיחו על פניו) היה סימן ברור לעוינות.72 ר' יהודה הנשיא גם הצהיר, שאכילת בשר מותרת רק לאלה הלומדים תורה, ואולי התכוון להוציא את עם-הארץ מכלל זה.73 הניגוד המוחלט בין עם-הארץ ולימוד התורה משתקף במאמר: 'כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו'.74

אולם נראה שעמי-הארץ לא היו מנוכרים לגמרי למסורת היהודית, אלא רק שדרכיהם והתנהגותם הכעיסו את החכמים. החכמים גם חששו, כנראה, מתחרותם של עמי-הארץ. האיסור של התפילה 'בבתי-כנסיות' של עמי-הארץ מעיד על קיומם של מוסדות כאלה והתפילה בהם.75 אולם לדברי החכמים היו עמי-הארץ ראויים לעונש על הדרך שבה כינו את ארון הקודש ואת בניין בית-הכנסת: 'תניא,76 רבי שמעון בן אלעזר אומר, בעון שני דברים עמי הארצות מתים, שהם קוראין לבית הכנסת בית עם ולארון הקודש ארונא'.77

עדות לכך שהעוינות היתה הדדית נמצאת בדבריו של ר' חייא, שאמר כי מצדו עם-הארץ שונא חכמים יותר מאשר הגוי את היהודים.78 ר' אלעזר בן פדת היה, ככל הנראה, העוין ביותר; הוא הזהיר נגד הליכה בדרך בחברת עם-הארץ שנאתו מתבטאת ביתר חריפות בדבריו: 'עם הארץ מותר לנוחרו [לדקור אותו] ביום הכיפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו תלמידיו. רבי, אמור לשוחטו. אמר להן, זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה'.79 יחס כה קיצוני גורם בוודאי הרגשה, שהמבטא אותו אינו רק שונא אלא גם שנוא על-ידי האחר. ואמנם אמר ר' אלעזר, שאלמלא היו עמי-הארץ זקוקים לחכמים (מבחינה כלכלית?), היו הם הראשונים להרוג אותם.80

על אף חריפותם של ביטויים אלה, לא תמיד שררה השנאה. לפי הסיפור על ר' יהודה ועם-הארץ.81 הרי הסכים הנשיא בסופו של דבר להאכילו בשנת בצורת. ולא עוד אלא שבניגוד לאביו, רבן שמעון בן גמליאל השני, שטען שמוטב כי יעשה עם-הארץ עבירה חמורה מאשר יחטא חכם בעבירה קלה, שינה ר' יהודה את פני הדברים באמרו כי מוטב שחכם יעבור עבירה קלה מאשר יחטא עם-הארץ בעבירה חמורה.82

נראה, שלקראת אמצע המאה השלישית התאזן במידה רבה היחס לעם-הארץ. רגשות סותרים באים לידי ביטוי אפילו על-ידי אותם אנשים. מצד אחד, מזהיר ריש לקיש מפני מגורים בסביבתו של עם-הארץ (אפילו אם הוא חסיד);83 ושמא הוא סתם משתמש במונח זה בדרך גנאי.84 ומצד אחר, היה זה ריש לקיש עצמו שהשתמש במשל המייחס לעמי-הארץ תפקיד בסיסי וחיוני בחברה הישראלית: 'אמר רבי שמעון בן לקיש, אומה זו כגפן נמשלה. זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ. קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל'.85 משל נוסף, שאפשר שמקורו גם הוא מאותו חוג חכמים, מגדיר את תפקיד עם-הארץ בצורה חיובית עוד יותר: 'מה הגפן הזו, העלים שלה מכסין על האשכולות, כך הם ישראל, עמי הארץ שבהם מכסין על תלמידי חכמים'.86 סתירות דומות ניתן למצוא בדבריהם של חכמים אחרים. בולטים בחריפותם דברי ר' יוחנן: 'עם הארץ מותר לקורעו כדג'.87 הוא תמך בדברי המשנה, שלפיהם חכם שהוא ממזר עולה על כוהן גדול שהוא עם-הארץ.88 אולם אותו ר' יוחנן התנגד לדעה שאין לאנשים אלה תקווה לזכות בתחיית המתים.89

ר' יונתן התבטא בצורה ידידותית יותר באמרו שאלוהים יבטל גזירות קשות על אדם שילמד תורה לבנו של עם-הארץ.90 בדברו על הביטוי 'עניים מרודים' (ישעיהו נח ז), מפרשו המדרש כמתכוון לחכמים הנכנסים לבתיהם של עמי-הארץ ומלמדים אותם תורה.91 על ר' הושעיה נאמר, כי למד מעם-הארץ פירוש חדש לפסוק מן התורה.92

לאור הנלמד מן המקורות על חיי החברה במאה השלישית נראה, כי על אף כל הסתירות והניגודים חל שיפור ביחס לעמי-הארץ. ייתכן שבאופן חלקי זוהי תוצאה של המגע המוגבר עם האוכלוסים והמעורבות והתלות בהם. לקראת סוף המאה השלישית ובמשך המאה הרביעית כמעט שאין כל הזכרות של עמי-הארץ. עם התחלת התקופה הביזאנטית נרגעו, ככל הנראה, הרוחות בעניין זה. קשה להניח שעורכי המקורות התעלמו מחומר כזה אילו היה קיים; הרי הם לא היססו לצטט מקורות כאלה מתקופות קודמות.

ההסבר המתקבל ביותר על הדעת להעדר חומר כזה הוא, שלא היה קיים באותה מידה כמקודם, ובמקומו היה יחס ידידותי גובר בין הקבוצות. נראה, שאם עמי-הארץ לא נתקבלו לגמרי על-ידי החכמים, היתה לפחות הימנעות מביטויים פוגעים ביחסים שנחשבו עתה לרצויים ולחיוניים. עדות לשיפור במצב מתבקשת מן העובדה, שעורכי מקורותינו הארץ-ישראליים כמעט שלא כללו חומר עוין זה באסופותיהם. החומר שבידנו, כולל ההתבטאויות החריפות ביותר, בא בעיקרו מן התלמוד הבבלי (למשל, פסחים מט ע"ב).93 העדר ביטויים שליליים כאלה במקורות ארץ-ישראליים מצביע, ככל הנראה, על כך שהמאמצים להתקרבות הוכתרו לפחות בהצלחה מסוימת. ייתכן שעלייתה של הנצרות וחדירתה הדראמאטית לארץ-ישראל באותה תקופה הביאו לידי התלכדות בעם והתמעטות רגשי האיבה והחשד, שהם הירושה מן הדורות הקודמים.

 

לחלקים נוספים במאמר "החכמים והחברה הישראלית":
א. החכמים ויהודי הגליל
ב. תדמיתם של החכמים
ג. היענות החכמים לצורכי הקהילה
ד. החכמים ועמי הארץ (חלק זה)
ה. תחומי חיכוך בין החכמים והעם
ו. הערכת מקומם של החכמים בחברה הישראלית

למאמרים נוספים במאגר המידע של פשיטא

הערות שוליים:

62. ראה במיוחד בבלי, פסחים מט ע"א-ע"ב, וכן פירקא דרבינו הקדוש, מהדורת שענבלום, כא ע"ב. ראוי לציון כאן הנאמר באבות דרבי נתן נו"ב לא (מהדורת שכטר, לד ע"ב). שבה מושווה חכם לכלי זהב אם הוא רק נמצא בחברתו של עם-הארץ, לכלי זכוכית אם הוא משוחח עמו, ולכלי חרס אם הוא אוכל ושותה עמו. אף-על-פי שהחכמים היו לעתים קרובות חריפים בהערותיהם זה לזה ('שאין לו מוח בקדקדו' – בבלי. יבמות ט ע"ב; 'בבלאי טפשאי' – בבלי, כתובות עה ע"א, ועוד), הרי מידת העוינות כלפי עם-הארץ ועצמתה היו מיוחדות במינן ומשקפות בקעים חברתיים ודתיים עמוקים. במקור אחד נמצאות הלכות הקשורות בעם-הארץ בין אלה המטפלות בנכרי ובשומרוני – תוספתא. עבודה זרה ג ח-ט (מהדורת צוקרמנדל, עמ' 464-463). רק לעתים רחוקות ניתן לקרוא על יחס ידידותי כלפיהם על-ידי חכמי המאה השנייה. ראה, למשל: בבלי, בבא מציעא לג ע"ב.

63. על השימוש על-ידי חכמי המאה השנייה. ראה, למשל: בבלי, בבא מציעא לג ע"ב. E. W. Nicholson, ‘The Meaning of in the Old Testament’, JSS, 10 (1965), pp. 59-65; E. Wurthwein, Der’amm ha’aretz im AT, Stuttgart 1936; M. Smith, Palestinian Parties and

Politics that Shaped the Old Testament, New York 1971, pp. 107ff. 64. ליברמן, ‘The Discipline’.

65. ראה: ביכלר, עם הארץ הגלילי.

66. S. Zeitlin, ‘The Am Haarez’, JQR, 23 (1932), pp. 45-59

67. אורבך, חז"ל, עמ' 570 ואילך; וראה גם: אלון, תולדות, ב, עמ' 82-81.

68. אופנהיימר, ‘Am Ha-aretz, עמ' 188-179. ראה: בר, 'בניו של משה באגדת חז"ל', עמ' 153.

69. ראה, למשל: ירושלמי, גיטין ה ו, מז ע"ג למקרה של יהודי המתעלם ביודעין מחוקי שנת השמיטה.

70. וראה: בבלי, מנחות צט ע"ב.

71. בבלי, בבא בתרא ח ע"א.

72. שם.

73. בבלי, פסחים מט ע"ב.

74. שם.

75. משנה, אבות ג י. בכמה כתבי-יד אין המלה 'בתי' מופיעה, וראה, למשל, כתב-יד קאופמן וכן א' כץ. גנזי משנה, על אתר. אולם לאור הנאמר על עמי-הארץ ובית-הכנסת במקור אחר (הע' 77 להלן), נראה שהגירסה 'בתי כנסיות' בהחלט יש לה על מה להסתמך. בנוסף, פירוש המלה 'כנסיות' כשלעצמה גם-כן בעייתי.

76. ראה: דקדוקי סופרים, ב, עמ' 64.

77. בבלי, שבת לב ע"א. מעניין שכמה כתובות של בתי-כנסת אמנם מציינות 'ארנא' לארון הקודש: דורה אירופוס – C. Kraeling, The Synagogue, New Haven 19792, p. 269 ; נווה – י' ברסלבסקי, 'כתובת עברית-ארמית בנווה', ידיעות, ד (תרצ"ו), עמ' 12-8; J. Frey, Corpvs Inscriptionvm Ivdaicarvm, Rome 1952, II, p. 93; לאחרונה חלק י' נוה על קריאת כתובת נווה, וראה: על פסיפס ואבן, תל-אביב תשל"ח, עמ' 64.

78. בבלי, פסחים מט ע"ב.

79. שם.

80. שם.

81. בבלי, בבא בתרא ח ע"א.

82. בבלי, עירובין לב ע"ב. וראה גם: ירושלמי, מעשרות ב א, מט ע"ג.

83. בבלי, שבת סג ע"א.

84. כשנפגש ריש לקיש בחברים מבית-מדרשו של ר' ינאי, ששם החמירו בהלכות טהרה (אופנהיימר, 'אילין דבי רבי ינאי'), היה מודה בבורותו במלים אלה: 'עם הארץ אני אצל הטהרות' – ירושלמי, דמאי ב ג, כג ע"א.

85. בבלי, חולין צב ע"א.

86. ויקרא רבה לו ב (מהדורת מרגליות, עמ' תתלט).

87. בבלי, פסחים מט ע"ב, לפי המסופר, התנגד ר' יוחנן גם לנישואים בין עם-הארץ אחד ובתו של תלמיד-חכם – בבלי, ברכות מז ע"ב.

88. ירושלמי, הוריות ג, מח ע"ג; ירושלמי, שבת יב ג, יג ע"ג. ראה גם: משנה, הוריות ג ח; תוספתא, הוריות ב י (מהדורת צוקרמנדל, עמ' 477).

89. בבלי, כתובות קיא ע"ב.

90. בבלי, בבא מציעא פה ע"א.

91. ויקרא רבה לד יג (מהדורת מרגליות, עמ' תתא).

92. בראשית רבה עח יב (מהדורת תיאודור-אלבק, עמ' 933-932).

93. ולחלופין, שימוש הבבלי בחומר זה אולי משקף את העובדה, שהיחס העוין בין החכמים לבין רבדים אחדים באוכלוסייה היהודית הוסיף להיות גורם משמעותי שם.

ביבליוגרפיה:
כותר: החכמים והחברה הישראלית : החכמים ועמי הארץ
שם  הספר: מעמד החכמים בארץ ישראל בתקופת התלמוד : היבטים היסטוריים
מחבר: לוין, ישראל ל. (פרופ')
תאריך: תשמ"ו
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית