ההשראה ליצירה היא ספריו של ז'ול ורן, בהם מתוארת מציאות שנראתה בלתי אפשרית לרוב בני-תקופתו. בין היתר, מתאר ז'ול ורן טיסה לירח בספרו "מן הארץ אל הירח".
הצורות והקווים בציור מובילים את עין המתבונן כלפי מעלה, אל עבר גוף שמיימי לבן בוהק (הירח?). הקווים ביצירה, אנכיים וחלקם אלכסוניים, מובילים כלפי מעלה. ביצירה מתואר גם סולם, וכן קווים מפותלים המזכירים צמיחה. באופן זה עוסקת דוייב ברעיון מופשט של עלייה, ריחוף, הגעה לעולמות אחרים, ולא בתיאור קונקרטי של טיסה בחללית. במשטח מפוזרים גופים שמימיים נוספים והבהקי אור לבן בוהק, אולי ייצוג של החלל.
הקווים האנכיים המפותלים החוזרים זה אחר זה יוצרים מעין מקצב מוסיקלי, כמו תווים, ומוסיפים בכך לדינאמיות ולתנועה שמשדר הציור.
