ציור זה מתייחס לספרו של ז'ול ורן, "מסביב לעולם בשמונים יום". בציור ממחישה נועם דוייב תנועה סיבובית ומהירות, באמצעות כיוונים של קווים ומשיכות מכחול. דינאמיות נוצרת גם באמצעות הצבעים בעלי העוצמה החזקה – עינו של הצופה קופצת מצבע לצבע, מכתם כהה לכתם בהיר, מאדום לצהוב...
דוייב בוחרת שלא לתאר אירוע מסוים מתוך הספר, אלא את התחושה הדינאמית עצמה שבהסתובבות סביב העולם. תפיסה זו מעלה בזיכרון חלק מהרעיונות של התנועה הפוטוריסטית באמנות. הפוטוריסטים שאפו לתאר "את התחושה הדינאמית עצמה" ולא רגע מסוים, וגם הם ניסו לתאר את התנועה בציור ופיסול – אמצעי ביטוי שאין בהם תנועה ממשית, אלא הם סטאטיים. דוייב משתמשת בשקיפות של אלמנטים, בחדירה של אלמנטים זה לתוך זה וב"קווי כוח", באופן שמזכיר את הטכניקות של הציירים הפוטוריסטיים.
