ים המלח הוא שריד של ימת הלשון – ימה קדמונית מלוחה שהשתרעה באזור המצוי היום בין הכינרת בצפון לבין חצבה בדרום. שינויים אקלימיים גרמו להתייבשות ימת הלשון וכיום נותר ממנה ים המלח של ימינו.
ים המלח מצטמק במהירות, מפלס המים בו יורד וקו החוף הולך ומתרחק. למעשה האגן הדרומי שלו התייבש וכיום יש בו ברכות אידוי, המשמשות את המפעלים המפיקים את המינרלים המומסים במי ים המלח. המים מגיעים מן האגן הצפוני לאגן הדרומי באמצעות תעלה, המחברת בין שני האגנים.
ירידת המפלס המהירה והתייבשותו של הים הייחודי הזה גוברת בגלל פעילות האדם – אנחנו אוספים לצורכי שתייה והשקיה את כל המים שזרמו פעם אל ים המלח ואנחנו מאדים בקצב מהיר את מימיו כדי ליהנות מאוצרות הטבע שבהם.
כאשר עומדים במקום שבו היה החוף לפני כ-20 שנה בלבד – יש להביט הרחק כדי לראות את מימיו הכחולים של הים המצטמק.
ירידת מפלס מי הים ומפלס מי התהום המלוחים בקרקע סביבו, יצרה את תופעת הבולענים – מי תהום מתוקים חודרים וממיסים שכבות מלח בקרקע, הקרקע מתמוטטת וכך נוצרים מאות בולענים, המהווים סכנה בטיחותית ואף פוגעים בפיתוח התיירות באזור.
