בייקון פרנסיס

(1626-1561). נולד בצל חצר המלכות האנגלית שהטביעה עמוקות את חותמה על כל חייו. הוא התחנך בקיימברידג' ונתקבל לאגודת עורכי הדין ב-1575. ב-1584 זכה למושב בפרלמנט הבריטי, בסיועו הפעיל של לורד בורגליי (Lord Burghley) התיידד עם אסקס (Essex), מבחירי אנשי החצר של אליזבט, שעשה ניסיון - נפל בשנת 1593 להשיג את העדפתו של בייקון על פני סיר אדוארד קוק (Coke) לקבלת המינוי של פרקליט המלוכה.

בימי ג'יימס הראשון השתפר גורלו של בייקון. ב-1607 נתמנה ל-solicitor general וב-1613 נתמנה לפרקליט המלוכה; ב-1617 היה ללורד קיפר (Lord Keeer) וב-1618 ללורד צ'נסלור (Lord Chancellor). כן זכה לתוארי אצולה נוספים, אך ב-1621, שלושה ימים לאחר שזכה בתואר וייקאונט סט. אלבנס (Visocount St. Albans) נאשם בקבלת שוחד, נמצא אשם מבחינה טכנית ונשללה ממנו משרתו הציבורית. עבירתו התבטאה בכך שקיבל מתנות מן המתדיינים - מנהג שהיה מקובל ונפוץ באותם הימים. בהתייחסו לתקרית זו, אמר בייקון עצמו: "הייתי השופט הצודק ביותר במשך חמישים השנים האחרונות באנגליה, אך הביקורת נגדי בפרלמנט היתה הטובה ביותר במשך מאתיים השנים האחרונות". הוא מת ב-1626 מבודד, בעבדו על תוכניותיו המדעיות.

בייקון טען כי ניסיונותיו להתקדם בסולם הקריירה הפוליטית, היו מכוונים מאז ומתמיד לשיפור מצבו של האדם ולשימוש בעושרו ובהשפעתו לקידומם של מדעים חדשים העשויים לתרום למטרה זו. עם זאת, למרות ניסיונותיו החוזרים ונשנים, לא עלה בידו לקבל כל קרן ממלכתית למטרה זו. הוא חי ברוב פזרנות וחובות שהצטברו והלכו ומנעו בעדו מלהרבות בהוצאת כספים בימי חייו על קידומו ופיתוחו של המדע. לאחר מותו מנעו חובות אלה את הגשמת צוואתו, אשר בה נתן הוראות בדבר סדרות של הרצאות בפילוסופיה טבעית, באוכספורד ובקיימברידג'.

תרומותיו הממשיות למדע היו בלתי-שלמות באותה מידה. היו אלה שאיפות ותוכניות ולא עבודות מדעיות מוגמרות. ב-1603 הניח את היסודות ל"תחיה הגדולה", ה-Valerius Terminus וה-De Interpretatione NatureProemium ובעקבותיהם ה-Visa Cogitata et. הוא הכריז שעיצב מתודה חדשה של גילוי מדעי. שיטה זו מחייבת לצבור עובדות ופרטים השייכים לתולדות הטבע-רצוי בתוך קולג' - ולפרשם בקפדנות ובזהירות. הדגשה דומה על תולדות הטבע ועל השיטה החדשה בפירושן של עובדות אלה, מצויה ב-Advancement of Learning (1605); אל הדגשה זו נלווית ביקורת על הוגים קודמים לו והטפות מלאות התלהבות למען השימוש במצבורי הידע לשיפור מצבו של האדם עלי אדמות.

כל אלה לא היו אלא בבחינת הערות מבוא ל"תחייה הגדולה" עצמה, שלפי התוכנית היתה צריכה להיות בת שישה חלקים: The Advancement of Learning נועד להיות חלקו העיקרי של הכרך הראשון. תוכנית ששת החלקים היתה בערך כזו:

מיונם וסקירתם של המדעים הקיימים, בצורה שתחשוף את הפרצות המצויות בהם. בייקון הגשים חלק זה של תוכניתו בחיבורו De Dignitate et Augnentis Scientiarum (ב-1623).

מתודה אינדוקטיבית חדשה שתביא את כל דרגות הרוח האנושית לרמה אחת, בפירושיה את הטבע. (את עיקרי המתודה הזאת התווה ב-Novum Organum, ב-1620).

תולדות הטבע או צבירת נתונים וניסויים, ערוכים בהתאם לעקרונות המנוסחים בחלק (2) של תוכניתו. (רעיונות אלה באו על ביטויים בצורה סכימטית מאוד ב-
Parasceve ad historiam naturalem et experiment alem, 1620; Historia Naturalis et experimentalis ad condendam philosophiam: sive phenomena universi, 1622; Sylvatum, 1627).

סולם השכל The ladder of the Intellect, יצירה שנועדה לכלול דוגמאות של שיטתו, מעובדות באופן מלא. (מכל אלה אין בידינו מאומה, פרט לכמה הערות מבוא הכלולות ב-Scala Intellectus sive filum labyrinthi).

הכללות הנובעות מתוך תולדות הטבע עצמן, בלא שימוש במתודה המיוחדת של בייקון. (גם כאן אין בידינו אלא דברי הקדמה בלבד, הקרויים Prodromi sive Anticipationes Philosophiae Secundae).

הפילוסופיה החדשה, או הפילוסופיה הפעילה, הכוללת את מדע הטבע המושלם. מדע זה צריך היה להיבנות על העובדות שהצטברו בחלק השלישי של התוכנית, ובהתאם לעקרונות שנתגבשו בסיוע המתודות שבחלק השני.

בייקון כתב ספרים רבים אחרים שאינם כלולים ב"תחיה הגדולה" ואשר אף אינם בבחינת הערות או הטרמות ליצירה גדולה זו. המפורסמים שבין ספרים אלה הם: New-Atlantis (תרומתו של בייקון לאידיאולוגיה של האוטופיה).De Principiis ,(1609) De Sapientia Veterum (1623-4) atque Originibus (ניסיונו של בייקון לגבור על המסורות האריסטוטלית והאפלטונית, בעזרתה של תורה מטריאליסטית שמקורה בדימוקריטוס). בתורת ביקורת על הוגים שקדמו לו, כתב בייקון גם את (Redarguito Philosophiarum (1608 - מסכת על "אלילי התיאטרון". מצויים בידינו קטעים נוספים משל כתביו, כגון: Temporis partus masculus masculus Agumentum, שהם בבחינת טירומים של "התחייה הגדולה".

תרומתו העיקרית של בייקון לפילוסופיה היתה בתחומה של המתודה המדעית. הוא היה אחד מן המתמרדים העזים ביותר במסורות האפלטוניות; מנקודות ראות רבות ניסה להחיות תורות מטריאליסטיות דומות לאלו של דמוקריטוס. הוא טען כי תורת - ההיגיון האריסטוטלית היא בבחינת כלי חסר שימוש לגבי הגילוי והמחקר המדעיים. תורת היגיון מכריחה אותנו אומנם להודות בתוקפה, אך אין בה כדי לגלות דבר חדש: היא כולאת את הניסוי ואינה מאפשרת את השימוש בו. גם הסיבות התכליתיות, שמילאו תפקיד מכריע בהסברים האריסטוטליים, גרמו רק להשחתת הפילוסופיה. סיבות אלה הועילו רק להסברת ענייני האדם. האסכולה האחרת, שמקורה באפלטון - הרציונליסם -נחשבה אף היא כחסרת - ערך בעיניו. לדעתו אין לתת אמון במושכלות הראשונים המופשטים של המתודה הגיאומטרית. הגדרות אין בכוחן להיטיב ולשפר את הטבע ואת העצמים החומרים. כיוון שהן עצמן אינן אלא מילים היוצרות מילים אחרות. "מלים אינן אלא דימויים של החומר; חייהן בתוך השכל, התבונה וההמצאה; ההתאהבות בהן כמוה כהתאהבות בתמונה". הרציונליסטים משולים לעכבישים הטווים אידיאות מתוך חביתות רוחם-הם. האמפיריסטים הקיצוניים אינם טובים יותר: הם משולים לנמלים הצוברות נתונים ללא מטרה. הדבורה ממציאה לידינו את הדוגמה הנכונה למהלך המחקר המדעי: הסדר הוא הסוד - צבירת נתונים השייכים לטבע ולתולדותיו, איחסונם והסברתם, בהתאם לעקרונות מוגדרים.

בניסיונו להחליף תחזיות נמהרות על הטבע בפירושים מסודרים וערוכים היטב נתקל החוקר, במגבלות עמוקות ביותר של הרוח האנושית. מגבלות אלה מכונות בפי בייקון "אלילי השבט". בני-אדם נוטים להכליל תוך מידה רבה מדי של נכונות, למצוא דוגמאות התואמות את מטרותיהם ולהאמין ביתר נכונות בדברים העדיפים בעיניהם. בייקון עצמו מדגיש את חשיבות החיפוש אחר השלב השלילי, החיפוש השיטתי אחר יוצאים מן הכלל, שאינם מצייתים להכללות. מקורם של "אלילי השבט" הוא גם במגבלות נוספות, כגון דלותם וחולשתם של מכשירי התפיסה שלנו. לעומת "אלילי השבט", מצויים גם "אלילי הגוב": אלה הם פגמים לא של הרוח האנושית בכלל ובתורת שכזו, אלא פגמים שמקורם בצביון המיוחד של פרט זה או אחר, ואשר בחלקם טבועים באדם מלידה ובחלקם נרכשים. כמו-כן ישנם "אלילי השוק", שמקורם במילים ובמשפטים מעורפלים, הממיטים שואה על דרכי החשיבה שלנו - במיוחד מילים דו - משמעיות ומילים שאינן מתארות דבר. לבסוף, ישנם "אלילי התיאטרון" הצומחים ועולים מתוך שיטות פילוסופיות. התרופה למכשולים אלה אינה טמונה רק בחשיפת שיקוליהם המוטעים של האחרים; יש צורך לגבש שיטת מחקר חדשה, ברורה, שתהיה פתוחה לשימוש בפני הכול. שיטה חדשה זו משמעה צבירת נתונים וטיפול בהם באופן מסוים. הבה נניח כי אנו מחפשים אחר סיבת החום: עלינו להכין קודם כל "טבלת נוכחות", הכוללת את כל המקרים שבהם נוכח חום. השלב הבא הוא הכנת "טבלת היעדרות", הכוללת את כל המקרים שבהם נעדר החום; המקרים שבטבלה אחרונה זו צריכים להיות מותאמים למקרים שבטבלה הראשונה ולהיות מובחנים מהם רק על-ידי העדרו של החום. אחר-כך יש להכין טבלת מקרים שבהם החום מצוי בדרגות שונות. בדיקתן של הטבלאות השונות עשויה להבהיר את טיבו של טבע מכונן, שהוא נוכח, נעדר ומשתנה תוך כדי יחס מצטרף אל הטבע המכונן, התולדה. לאחר מכן ניתן להעלות פירוש, מעין "בציר ראשון" - למשל, שהתנועה היא הסיבה או "הצורה" של החום. (טבלאות אלה של בייקון דומות מאוד במהותן למתודה המוצעת על-ידי ג. ס. מיל (J.S. Mill) אודות הסכמה, הבדלה והשתנויות נלוות).

אחת מהשאלות הבעייתיות ביותר באסכולה של בייקון, היא שאלת מעמדן של "צורות" אלה, אשר פילוסוף - הטבע חייב לגלותן. בייקון הבחין בין הפיסיקה, המטפלת בסיבות החומריות ובסיבות הפועלות, אך "אינה נוגעת בגבולות הדברים, ששורשיהם עמוקים יותר", לבין המטפיסיקה, החוקרת את טבע "הצורות". ה"צורות" הן בבחינת מכוננות ומכוננות, מסובבות ומסובבות. כך למשל, החום הוא הגבלה של הטבע הכללי יותר - "תנועה", אך הוא גם נוצר באיזה שהוא אופן על-ידי תנועה. "צורות" מעין אלו אינן דומות לסיבות הצורניות של אריסטו, כיוון שהן מחוללות טבעים אחרים ואינן בחזקת מתלוות גרידא של החומר. לעתים קרובות הועלתה הסברה, שבייקון חשב על איזו תורה אטומיסטית נוסח דמוקריטוס, כיוון שהוא עצמו שיבח את דמוקריטוס. עם זאת יש לציין כי "צורות" אלו ניתנות לתצפית ולגילוי באמצעות הטבלאות המתאימות, בה בשעה שאטומים אינם ניתנים לתצפית.

יהיו הספיקות ביחס למעמדן של צורות אלה אשר יהיו, ברור כי אין מקום לכל ספק ביחס להתפעלותו של בייקון מתוכניות בעלות אופי מעשי, העשויות להתאפשר מתוך ידיעת החוקים של השתלבות הצורות הללו. הוא נמנה עם הראשונים שהדגישו, כי הידע מעניק לאדם שלטון על הטבע; מבחינה זו נחשב למבשר התועלתנות והמרכסיסם גם יחד. בייקון סבר כי מטרת "התחייה הגדולה" שלו צריכה להיות "ידיעת הסיבות וידיעת תנועתם הסמויה של הדברים, תוך הרחבת גבולותיה של ממלכת האדם, עד כדי השגתם של כל הדברים שבאפשר". הוא קיבל את האידיאל של האלכימאי, המבקש לשנות את טבעם של עצמים ולהופכם לעצמים אחרים. ברם, הוא חשב כי ביצועה של משימה כזאת מוכרח להתבסס על הבנה חודרת ומקפת של "מה שהוא בבחינת קבוע, נצחי וכולל בטבע". בייקון זכה להצלחה מצומצמת, באופן יחסי, הן ביחס לפיתוח המדע הבסיסי שלו והן ביחס להקמתו של מוסד שיטפח מדע זה. אולם הוא נתן השראה לרבים אחרים על ידי חלומו לשפר את מצב האדם בסיועה של מתודה מדעית.

החברה המלכותית שנוסדה בשנת 1662 היתה בייקונית ברוחה. היא שילבה את הדגשת התצפית והניסוי עם התעניינות בהמצאות בעלות ערך מעשי. החברה נוסדה על-ידי פוריטנים, אשר האמינו - כמו בייקון - שהמדע מסוגל לחשוף את פלאי הבריאה האלוהית ולחתור לקראת שיפור מצבו של האדם.

הגותו של בייקון השפיעה לא רק על התפתחות המדע אלא גם על ההשקפה הבריטית הטיפוסית אודות ההכרה והמתודה המדעית, כפי שזו התגלמה בהגויותיהם של לוק (Locke) ברקליי (Berkeley) יום (Hume), ג'. ס' מיל (Mill) וראסל (Russel).

על השיטה המדעית של בייקון נמתחה ביקורת על-ידי הוגים מאוחרים יותר, לפחות מארבע נקודות ראות. ראשית כול הושמעה הטענה, כי הוא טעה בסוברו שקיימת שיטה "אינדוקטיבית" כלשהי, המסוגלת להעמיד את כל בני האדם על מישור אחד לשם השגת הכללות מבוססות היטב. אמנם תיתכן מתודה לבדיקת תוקפן של הכללות, אך אין שיטה אחידה שבאמצעותה ניתן להגיע אל הכללות אלה.

שנית, בייקון לא הצליח להבחין בין "טירומים" (anticipations) חפוזים אודות הטבע, לבין היפותיסות מעשיות (Working hypotheses). אי אפשר לצבור נתונים בלא היפותיסה כלשהי; רק באופן כזה ניתן לפתח תיאוריה. הלוגיקן ויוול (Whewell) שחי במאה הי"ט, הדגיש במיוחד פגם זה בתורתו של בייקון.

שלישית, ידיעותיו של בייקון במתמטיקה היו מצומצמות ביותר ועל-כן לא העניק לה את החשיבות הראויה בפיתוחן של תיאוריות. הוא דחה את ההשקפה הקופרניקאית, לגלג על הספיקולציות של ג'ילברט (Gilbert) אודות המגנטיסם ולא עמד על חשיבות מחקריו של הרווריי (Harvey). הוא הבין רק מעט מעבודותיהם של גליליאו (Galileo) ושל קפלר (Kepler). כשלונו זה בהבנת חשיבותה של המתמטיקה, הוליכהו להתעלמות מתפקידה של הדדוקציה במדע (לעתים קרובות כאשר יש לבחון תיאוריה, מובלעת בה עבודה דדוקטיבית מרובה - המתאפשרת על-ידי המתמטיקה - בין מושכלות ראשונים לבין תולדותיהם, הניתנות לבחינה תצפיתית).

לבסוף התעלם בייקון מבעיות הקשורות בהצדקת השיקול האינדוקטיבי - בעיות אשר הציקו לפילוסופים מאז ימי יום. חשיבותו של בייקון בתולדות המחשבה מתבטאת בהדגשתו את היסוד התצפיתי ובחיפושיו אחר הדוגמאות השליליות במדע.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.