עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופותעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > הכחדת מינים והשבתם עמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שימור > שימור מיניםעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופות
אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה


תקציר
המאמר מתאר את המאמצים הנעשים לשמור על אוכלוסית הנשרים ועל הקשיים שלהם לקיים אורח חיים תקין בסביבה אנושית מתועשת ומפותחת. במאמר תאור הביולוגיה והחשיבות האקולוגית של הנשרים.



לעוף עם נשרים
מחבר: עופר בהט


הם מוכרים לנו עוד מימות המקרא, ידידותיים מטבעם, בעלי הפקיד אקולוגי חשוב, ובעיקר, שוחרי גבהים. במאה הקודמת הם מילאו אה הארץ באלפים, כיום הם מונים עשרות בלבד.

ברחבי העולם המודרני המתועש קיים קונפליקט עמוק בין שימושי האדם במשאבי הטבע ובקרקע לשימור ערכי הטבע, והנוף ומניעת הכחדתם של בעלי חיים. פעילות פיתוח וניצול משאבים כרוכה לעיתים מזומנות בזיהום סביבתי, בפגיעה נופית ובהרס בתי גידול עקב שינוי ייעודם או הפרעה ישירה לבעלי החיים בגלל נוכחות ופעילות אנושית. ישראל הופכת להיות אחת המדינות הצפופות בעולם (לפחות באיזור מישור החוף), ושטחה הקטן רק מעצים את הקונפליקט לגבי השמירה על האיזון האקולוגי.

בפסגת הפירמידה האקולוגית ממוקמים העופות הדורסים, שהם טורפי על (כלומר, כמעט ואין בעלי חיים שיכולים לטרוף אותם) בשל מיקומם זה מספרם הכללי קטן יחסית, כושר התרבותם נמוך יחסית, והם רגישים ביותר לכל שינוי סביבתי.

מבין כ- 40 מינים שונים של עופות דורסים הנראים בישראל, חלקם יציבים ונמצאים בארץ כל ימות השנה, חלקם חורפיים בלבד (כלומר, מגיעים בעונת הסתיו מאזורי קינונם באירופה ובאסיה ושבים אליהם חזרה באביב), חלקם מקייצים (מגיעים בעונת האביב מאזורי חריפתם באפריקה ושבים אייה חזרה בסתיו), אחרים חולפים כאן בעונת הנדידה בלבד (באביב ובסתיו), והשאר בגדר מזדמנים נדירים.


 

התברואן המעופף


הנשר (Gyps fulvus בשמו המדעי או Griffon Vultureבלעז) הוא מהגדולים והמרשימים שבעופות הדורסים בישראל ובעולם כולו. אורך גופו המירבי הוא כ- 1.1 מ' ואורך מוטת כנפיו המירבית 2.7 מ'. עוצמתו וגודלו של הנשר הרשימו מאוד כבר את אבותינו הקדמונים, והוא העוף הדורס המאוזכר ביותר במקרא. בגלל היותו ניזון מפגרים בלבד, משמש הנשר כ"תברואן" של הטבע, המנקה את השטח משרידים של בעלי חיים מתים, ובכן מונע התפשטות של מחלות (כמו כלבת ומחלות זיהומיות הנגרמות כתוצאה מהישארותם של פגרי בעלי חיים בשטח מבלי שבעלי חיים אחרים יאכלו אותם). מבחינה זו יש לנוכחותו במערכת אקולוגית .טבעית חשיבות רבה.

הנשר הוא עוף חברותי מטבעו, שמחפש את מזונו בלהקות ודוגר במושבות המונות לפעמים עשרות פרטים. מדי יום עשוי הנשר לעבור עשרות ואף מאות קילומטרים לצורך חיפוש מזון. זהו עוף גדול וכבד, שמשקלו נע בין שבעה לשמונה ק"ג, ועל כן הוא כמעט ואינו מעופף בתעופה פעילה, אלא משתמש בזרמי אוויר לצורך דאייה וגלישה, ללא הנעת כנפים. הנשר זקוק לשטחים פתוחים על מנת לאתר את מזונו - פגרי פרות, עזים, גמלים ופרסתנים אחרים. הוא לן ומקנן במצוקים גבוהים המספקים לו הגנה מפני טורפים, דוגמת אלה שבמדבר יהודה ובגולן.

הנשר היה בעבר עוף נפוץ ביותר באזורנו. במאה ה- 19 היו ברחבי ארץ ישראל אלפי נשרים. מתיאוריהם הצבעוניים של חוקרים ונוסעים שונים שביקרו בארץ ישראל במאה ה- 19, עולה כי היו אז בארץ מושבות קינון עצומות, שמנו מאות נשרים. הכנסת נשק חם בצורה אינטנסיבית לארץ ישראל בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה הנוכחית, גרמה לצייד פרוע של עופות דורסים ולפגיעה גם בנשרים. אולם הגורם המשמעותי ביותר שהביא לפגיעה אנושה באוכלוסיית הנשרים (ומרבית העופות הדורסים האחרים בישראל) היו הרעלות משניות בשנות ה- 50 וה- 60, שנגרמו עקב שימוש בחומרי הדברה בחקלאות. הרעלת הנשרים נגרמה בעקבות אכילת פגרים של בעלי חיים מורעלים; נשר שניזון מפגר מורעל מת תוך זמן קצר. בנוסף להרעלות, נפגעו הנשרים בארץ ממחסור במזון, בעיקר בנגב ובמדבר יהודה (בעקבות הוצאת עדרי בדואים ממרבית השטח), מהרס בתי גידול על ידי פיתוה, מהפרעות נקודתיות של מטיילים ושל גולשים ומהפרעות של מטוסי חיל האוויר, מטוסים אזרחיים, דאונים וגלשנים בסמוך לאתרי הקינון והאכילה של הנשרים. מכלול הסיבות האלה גרם להשמדתם הכמעט מוחלטת של הנשרים בישראל. נתוני סקרים שנערכו במשותף על ידי רשות שמורות הטבע והחברה להגנת הטבע מראים, כי בשני העשורים האחרונים לא עלה מספר הזוגות הדוגרים של נשרים בישראל על 130. בשנים האחרונות אותרו בסך הכל כ- 60 זוגות דוגרים של נשרים בארץ. הירידה במספר הזוגות הדוגרים היא סימן מדאיג ביותר למצב העגום של אוכלוסיית הנשרים ומצביעה על כך שאם לא יינקטו פעולות להבטחת שרידותם, ייכחדו הנשרים בישראל לחלוטין.


 

סכנה - מתח גבוה!


תופעה תמורה נוספת שהפכה נפוצה בשני העשורים האחרונים בארץ ובעולם היא התחשמלות עופות על עמודי חשמל. התברר מעל כל ספק, כי מדובר בתופעה בעלת היקף נרחב, המצריכה התייחסות רצינית. במהלך שנות ה- 80 וה- 90 תועדו לפחות 65 מקרים של התחשמלות למוות על עמודי מתח גבוה (33 קילו ואט) ומתח עליון (160קילו ואט) של נשרים, בעיקר בגולן ובגליל –שהם אזורי פעילות חשובים של נשרים ויש בהם צפיפות רבה של קווי חשמל - אולם גם בנגב ובמדבר יהודה. אחוז גבוה מבין הנשרים הללו היו פרטים צעירים בשנתם הראשונה, בעלי ניסיון מועט בתעופה, שהתקשו לייצב את עצמם עם נחיתתם על העמוד. הנשרים הצעירים נעזרים לשם ייצובם בכנפיהם הפרושות תוך הנעתם לצדדים, עובדה שמגדילה את סיכויי מגעם עם כבלי החשמל. גודלם של הנשרים הוא גורם המקדם את התחשמלותם, בעיקר בזמן נחיתה או המראה מעמוד חשמל. על עמודי מתח גבוה נגרמת ההתחשמלות כתוצאה ממגע בו זמני של כנפי הנשרים בשני חוטי חשמל - דבר הגורם לסגירת מעגל. על עמודי מתח עליון נגרמת התחשמלות כשהעוף עומד על אחת מזרועות העמוד וראשו נוגע בקרבת החוט העובר מעל לזרוע העמוד. נזק חמור נוסף נגרם מעופות העומדות על עמודי מתח (בעיקר מתח עליון) ומלשלות כלפי מטה, דבר המביא לקצר (ההפרשה הנוזלית גורמת לסגירת מעגל) ולעיתים קרובות להפסקת קו החשמל. עשרות הפסקות מסוג זה אירעו על קו מתח עליון באיזור בית שאן במהלך חורף 95'- 96' בלבד.

התחשמלות עופות גרמה נזק כספי ניכר לחברת החשמל ולמשק הלאומי בישראל בגלל אי אספקת חשמל ליישובים, למחנות צבא ולמפעלים. בעשור האחרון גילתה חברת החשמל רגישות רבה לנושא והקדישה זמן ומשאבים, בשיתוף עם רשות שמורות הטבע ועם החברה להגנת הטבע, בניסיון לפתור את הבעיה באתרים נקודתיים בגולן ובנגב, בהם התחשמלו נשרים וחסידות. לשם כך הותקנו מנחתים על עמודים עליהם אירעו התחשמלויות. צעד זה אמנם הקטין את מימדי הבעיה במידה ניכרת, אולם עד כה עדיין לא ברור היכן מתרכזת עיקר הפעילות של העופות ובאלו מקומות הן נוהגות להשתמש בעמודי החשמל לצורך עמידה.

רשות שמורות הטבע, החברה להגנת הטבע, רשות הגנים הלאומיים וחברת החשמל ,החליטו לשתף פעולה במסגרת פרוייקט, שמטרתו לאושש את אוכלוסיית הנשרים בישראל ולמנוע את הכחדתה. פרוייקט "אימוץ הנשרים" החל לפעול ביולי 96', במימונה של חברת החשמל בסכום של 240 אלף דולר, ובשלב זה הוא מתוכנן לשלוש שנים.

התגייסותה של חברת החשמל לפרוייקט מונחית בעיקר על ידי שיקולים עסקיים ומקצועיים לשמירה על אמינות אספקת החשמל, אך גם מתוך מודעות לחשיבות הלאומית והסביבתית של פרוייקט שכזה. במסגרת הפרוייקט נבדקים האתרים בהם סכנת היחשפות הנשרים למפגע התחשמלות מירבית, ונבדקים פתרונות מעשיים לבעיה. כמו כן הוקמה תחנת האכלה לנשרים באיזור ה"חי בר" שבכרמל, כחלק מפעילות השבה לטבע של נשרים למקום, ובמטרה לסייע בסיפוק מזון זמין לנשרים השבים לאכלס את הכרמל, ולנשרים מן הטבע(מהגליל ומהגולן) הפוקדים את הכרמל לפרקים.

נזק ההתחשמלות הוא מירבי כשהעוף המחושמל אינו נופל מהעמוד, אלא נשאר מוטל עליו (לעיתים לילה שלם), וכשהמערכת האוטומטית לחידוש הזרם אינה יכולה לפעול. במצב זה משך התקלה הוא רב, ויש לשלוח צוות לשטח על מנת להסיר את פגר העוף מהעמוד. על הצוות לאתר במדויק את העמוד המסוים עליו מוטל העוף המחושמל, פעולה שעשויה להתארך בגלל קשיי גישה לשטח.

ב- 94' בוצע מחקר יישומי בבית הספר לרשת של חברת החשמל בכפר המכביה ברמת גן במטרה להגדיר איזה סוגי עמודי חשמל מסכנים נשרים ועופות גדולים וכיצד ניתן למגן עמודים בעלי פוטנציאל סיכון כדי לאפשר נחיתה בטוחה של העופות. במסגרת המחקר, שנערך בסיוע סטודנטים מהמחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, נעשה שימוש בשני נשרים מאומנים, שבקעו בשבי בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב. לאחר בקיעתם עברו הנשרים החתמה על ידי אדם (imprinting- תהליך התרגלות האדם מרגע הבקיעה מהביצה וההתייחסות לאדם כאל הורה) (מה שהפך אותם לבלתי כשירים לרבייה או להשבה לטבע) ואומנו לעוף ולנחות בבית הספר של חברת החשמל על כל הדגמים הקיימים של עמודי החשמל (ללא זרם, כמובן). נחיתותיהם תועדו בווידיאו על מנת לבדוק אם בעמידה על העמוד, כמו גם בהמראה ממנו, עלולה להתרחש התחשמלות. תוצאות המחקר איפשרו, לראשונה, להגדיר במדויק את מידת הסיכון הקיים לעופות על כל אחד מסוגי עמודי החשמל הנמצאים בשימוש חברת החשמל. נמצא, שהעמודים הנפוצים ביותר בשימוש, הן במתח גבוה והן במתח עליון, מסכנים נשרים ועופות גדולים אחרים ועלולים לגרום להתחשמלותם.

בגלל עלותם הגבוהה, התקנת מנחתים אינה ניתנת לביצוע על כל עמודי החשמל הקיימים בישראל, ולכן יש ללמוד בצורה מפורטת את האזורים בהם מתרכזת פעילות הנשרים ולמגן רק את האתרים של פעילות נשרים אינטנסיבית. עד היום לא מוכרות דרכים חלופיות למיגון עמודי חשמל ולמניעת התחשמלות עופות אלא בעזרת מיגונים מבודדים ומנחתים מיוחדים. נוסף על המחקר היישומי למניעת התחשמלות יש למחקר תרומה חשובה למעקב אחרי נשרים שנועד להגדיר במדויק את אזורי הפעילות שלהם (שיחור מזון, לינה, קינון וכו') ואת הסכנות אליהן הס נחשפים בטבע.


 

מעקב צמוד בשמיים ובארץ


כדי לבצע מעקב רציף אחר נשרים בישראל ומחוץ לגבולותיה נעשה במסגרת המחקר שימוש במשדרי רדיו זעירים הנקלטים על ידי לוויין. המשדר, שמשקלו כ- 95 גר' בלבד, מוצמד לגב הנשר בעזרת רתמות. לכל משדר יש "אות קריאה" אלקטרוני, המשמש "טביעת אצבע" לנשר הנושא אותו. המשדר נקלט על ידי לוויין התקשורת האמריקני-צרפתי "אגרוס", שלרוב מעביר את נתוני מיקומו של המשדר, בזמן אמיתי או בזמן אחר לפי הצורך, בדיוק של 1,000-500 מ'. בתוך קופסת המשדר מותקן גם משדר זעיר שמשקלו כ- 20 גר', המשדר בתדר של כ- 150 מגה הרץ והנקלט מהקרקע בעזרת מקלט ואנטנה. משדר זה מאפשר מעקב מהקרקע אחר הנשרים נושאי המשדרים במקביל לאיתור מיקומם על ידי הלוויין. מעקב הקרקע בודק את התנהגות הנשרים: מתי והיכן הם נוחתים על עמודי המתח לצורך מנוחה ותצפית, האם הם נוחתים על עמודי מתח בעלי סכנת התחשמלות, והאם קיים הבדל בהתנהגותם בעונות השונות. בסך הכול סומנו עד כה חמישה נשרים במשדרים הנקלטים על ידי הלוויין. שני נשרים צעירים שמוצאם מצפון הארץ, "סאקי" ו"רגבה", סומנו במשדרים נקלטי לוויין בדצמבר 94' ובמשדרי VHS קונבנציונליים וכן בטבעות אלומיניום ממוספרות ובטבעות פלסטיק צבעוניות לצורך זיהויים האישי בשדה. נוסף על כך, חומצנו מספר אברות תעופה בכנפיהם כדי לאפשר זיהוי אישי בתעופה מטווח של כמה מאות מטרים, לפי דגם הנוצות המחומצן. כעבור שבועיים, במהלכם הוחזקו הנשרים בכלוב תעופה גדול בספארי ברמת גן, ונבדקה התנהגותם הנורמלית של הנשרים ותקינות חיבור המשדרים, הם שוחררו חזרה לטבע בשמורת גמלא.

תוצאות המעקב הלווייני אחרי סאקי ורגבה מעניינות במיוחד ויוצאות דופן. בחודשים הראשונים לאחר השבתם חזרה לטבע, התרכזה פעילות שני הנשרים בעיקר בגולן ובגליל המזרחי, למרות שהצו לעיתים מזומנות את הגבול לתוך סוריה לצורך חיפוש מזון ולינה. כמו כן, חצו את הגבול ללבנון ושוטטו מערבה עד לגליל המערבי והגליל התחתון. אולם יש לציין, כי שני הנשרים ריכזו את מרבית פעילותם (כולל עיקר חיפוש המזון) בשטח הכולל את מרכז ודרום הגולן ואת הגליל המזרחי. בשטח זה התרכזה מרבית פעילותם בשני בתי גידול עיקריים: מרעה פתוח עם בקר באזורים הרריים וקניונים. משמעות עובדה זו היא, שהנשרים אינם בוחרים את שטח פעילותם בצורה אקראית, אלא מבצעים את חיפוש המזון באופן מכוון באזורי מרעה הרריים ופעילים ביותר באזורים קניוניים.

באפריל 95' אותר סאקי עדיין ברמת הגולן, אך שלושה ימים מאוחר יותר כבר איתרו אותו לווייני מערכת ארגוס בדרום תורכיה, בהמשך הוא נעקב על ידי הלווינים ,בתנועה מערבה, לאורך המורדות הדרומיים של הרי טאורוס ועד לקרבת העיר איזמיר שבמערב תורכיה. משם חזר דרום מזרחה לגבול תורכיה-סוריה ובראשית מאי כבר אותר בדרום-מזרח לבנון. במחצית מאי אותה גם על ידי ארגוס וגם על ידי עוקבים מן הקרקע בגמלא שבגולן. סאקי עבר במסלול נדידתו, שארך חודש, מאיזור הגולן לתורכיה ובחזרה מרחק מירבי של כ- 1,250 ק"מ. סאקי המשיך להיות פעיל באיזור הגולן עד סוף מאי, ואז כבר אותר על ידי אורגוס בצפון סוריה.

הנשר המשיך לנוע צפונה לגבול תורכיה-סוריה ואחר כך מערבה לאורך המורדות הדרומיים של הרי הטאורוס, בדומה לנתיב תנועתו במסעו הראשון לתורכיה. מסעו צפונה הביאו עד לאיזור הררי ושופע נהרות מערבית לעיר אנקרה. משם המשיך באיטיות מזרחה ונשאר באיזור עד תחילת אוגוסט 95'. משדר הלוויין של הנשר הפסיק לפעול בתחילת אוגוסט בזמן שהיה בתורכיה, ובשלב זה החל חיפוש בישראל אחר השידור הקונבנציונלי שלו (משדר VHF). ואכן, בסוף נובמבר נקלט הנשר בחזרה בשמורת גמלא שבגולן.

רגבה שהה לאחר מכן באיזור הגולן עד לאמצע מאי, ואז אותר על ידי ארגוס דרומית מזרחית לעיר לאטקיה שבצפון מערב סוריה. הנשר המשיך במגמה צפונה וכעבור יומיים אותר ליד העיר אדנה שבדרום תורכיה. משם המשיך מערבה לאורך המורדות הדרומיים של הרי הטאורוס, במקביל לקו החוף של הים התיכון, בדומה לנתיב תנועתו של סאקי. אחרי הגיעו לאיזור אנטליה שבדרום מערב תורכיה, שהה שם לפחות עד לתחילת אוגוטט. בשלב זה הפסיק משדר הלוויין שלו לפעול, ואחרי כ- 15 חודש, בנובמבר 96', נקלט ונראה הנשר באמצעות משדר ה- VHF בחזרה בשמורת נמלא בגולן.

נתוני המעקב הלווייני והקונבנציונלי, אחר נשרים איפשרו, לראשונה, להגדיר בצורה מדויקת את אזורי הפעילות של הנשרים בישראל, את תחומי שיחור המזון ואת מסלולי התעופה שלהם. נתונים אלה משמשים אותנו בין השאר לצורך בדיקת הסיכון מקווי חשמל המצויים בשטח ומיגונם במידת הצורך. כמו כן, מראים נתוני המעקב, כי הנשרים אינם מכירים בגבולות פוליטיים וחוצים את גבולותיה הבינלאומיים של ישראל כמעט מדי יום ביומו. נשרים מישראל עפים לצורך חיפוש מזון או לינה לירדן, לסוריה וללבנון. לאור התנהגותם ויכולתם לעבור בתעופה מאות קילומטרים מדי יום, עולה הצורך בשיתוף פעולה אזורי כדי למנוע את הכחדת הנשרים מישראל והמזרח התיכון כולו. המצב הפוליטי הנוכחי באזורנו מקשה כיום על שיתוף פעולה שכזה, אולם הוא הכרחי בעתיד הנראה לעין על מנת לאפשר את קיומו של עוף נדיר זה באזורנו.

מקורות:
בהט, ע . 1987. "עיט זהוב וחוטים כסופים". ^טבע וארץ^ כ"ט: 43-40.
בהט, ע. 1994. ^דוח מס' 4 סיכום שנת מחקר ראשונה בנושא "הסיבות להתחשמלות ציפורים והדרכים למניעת"^. מוגש לחברת החשמל לישראל. קפלן, ד. ואשכנזי, ש. 1989. "תמותת עופות גדולים ממכת חשמל". ^ידיעון רשות שמורות הטבע ^36.
Hobbs, J.C/A and Lendger, J.A. 1986.
“powerlines, Birdlife the Golden Mean”. ^Fauna and Flora^ 44: 23-27




אל האסופה רבייה3

ביבליוגרפיה:
כותר: לעוף עם נשרים
מחבר: בהט, עופר
תאריך: אוגוסט 1997 , גליון 5
שם כתב העת: אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה
בעלי זכויות : רמות; אוניברסיטת תל אביב
הוצאה לאור: אוניברסיטת תל אביב; רמות
הערות: 1. כתב העת יוצא ביוזמת למדע: מרכז מורים ארצי להוראת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים.
הערות לפריט זה: יוצא ביוזמת למדע: מרכז מורים ארצי להוראת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית