בצילום מתואר גבר מוביל עגלת קניות, שעליה שוכב ילד מעל ערימת פריטים ישנים. יש להניח שהכוונה לתאר אב ובן חסרי בית. נדמה שהם הולכים ברחוב ללא יעד ברור, ואין להם בית ללכת אליו. האב מביט אל בנו ומצחו חרוש קמטים בדאגה; הבן ישן, רגליו ופניו מוכתמות.
הסיפור המקראי אליו שולחת אותנו הכותרת הוא סיפור העקידה בבראשית, כ"ב. סיפור העקידה עוסק באפשרות של הקרבת בן על ידי אביו. בצילום, נרמזת הקרבה של הבן בעצם אי-יכולתו של האב לספק לבנו את התנאים הנדרשים לקיום בכבוד (במקרים קיצוניים, המחסור בתנאים יכול גם להוביל לרעב ולמוות). בסיפור המקראי הקול הקורא להקריב את הבן הוא קולו של האל, ואילו במציאות חיינו החברה היא זו שאינה מאפשרת לאב לפרנס את בנו בכבוד. האם עדי נס רוצה לומר לנו שבמציאות חיינו גם האב וגם הבן, גם אברהם וגם יצחק, מובלים לעקידה על ידי החברה? בסיפור המקראי, שלח האל הצלה בדמותו של איל. האם במציאות חיינו החברה תדאג להציל אנשים אלו?
