חוקי היסוד החדשים ויחסי דת ומדינה

מקצת העקרונות שהופיעו בהצעת החוקה משנות ה- 80 יושמו בשנת 1992 עם חקיקתם של שני חוקי יסוד חדשים: חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חוקים אלה תוקנו בשנת 1994: לחוק יסוד חופש העיסוק נוספה פסקה המכונה בשם "פסקת ההתגברות" (סעיף 4), המאפשרת לחוקק חוקים הסותרים את חוק יסוד חופש העיסוק, ובלבד שייאמר בהם במפורש שהם "על אף האמור בחוק היסוד". פסקה דומה נוספה גם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכן נוספו לו עקרונות יסוד הקובעים, כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם בקדושת חייו ובהיותו בן חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".

חוק-יסוד: חופש העיסוק

1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

2. חוק-יסוד זה מטרתו להגן על חופש העיסוק כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

3. כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.

4. אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

5. כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את חופש העיסוק של כל אזרח או תושב.

6. אין בכוחן של תקנות-שעת-חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים.

7. אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת.

8. הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 4, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה...

מתוך: ספר החוקים התשנ"ד

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו

1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

1 א. חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

2. אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

3. אין פוגעים בקניינו של אדם.

[...]

8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

[...]

10. אין בחוק יסוד זה כדי לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד.

מתוך: הצעות חוק, התשנ"ב

בקרב חברי הכנסת הייתה מחלוקת על משמעותם החוקתית של חוקי היסוד החדשים. חברי כנסת ליברלים טענו, כי לא מדובר בחוקה, שכן כמה מזכויות האדם הבסיסיות – כמו חופש הדת, אינן מוזכרות בחוקים במפורש, אלא תלויות בפרשנות משפטית.

לעומתם, חברי כנסת דתיים ראו בחוקים נקודת מפנה ופתח לשינוי הסטאטוס קוו (המצב הקיים) בסוגיות של דת ומדינה, וזאת באמצעות פרשנות משפטית. ח"כ יצחק לוי ¹ (מפד"ל) טען: "ניסוח הזכויות בלשון כללית ביותר אשר בעצם מותירה את כל הפרשנות ומילוי תוכן לזכויות לבית-המשפט. אם ניקח, לדוגמא, את סעיף 2 [בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו] ... נזדקק לפרשנות כדי לפרש מה כולל כל אחד מהמושגים האלו ובעיקר המושג כבוד. החוק קובע שאין פוגעים בכבודו של אדם – ותו לא. בית-המשפט יקבע אם למנוע מאדם להנשא בנישואין אזרחיים הוא פגיעה בכבוד, או שמא לאסור על אשה לשמש כדיין בבית-דין רבני הוא פגיעה בכבוד..."^*

החשש מפרשנות משפטית, שתאפשר את שינוי הסטאטוס קוו בנושאי דת ומדינה, הוא שהניע את נציגי המפלגות הדתיות להביא להכללתו של סעיף 10 בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לפי סעיף זה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו יכול לבטל רטרואקטיבית חקיקה דתית קיימת, עם זאת, יש בכוחו למנוע חקיקה דתית מכאן ולהבא. יתר על כן, מאחר שסעיף 10 מתייחס לחוקים בלבד, ולא להסדרים ולתקנות, הוא משאיר פתח לשינוי המצב הקיים בנושאי דת ומדינה, שכן הסדרים רבים – למשל, סגירת בתי עסק בשבת (נכון לשנת 2006) – לא מעוגנים בחקיקה ראשית.

שינוי הסטאטוס קוו בנושאי דת ומדינה על בסיס החוקים החדשים מתאפשר גם באמצעות "פסקת ההגבלה" (סעיף 8) בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. באמצעות סעיף זה ניתנת לבית המשפט אפשרות לפסול חוקים שחוקקה הכנסת. החוק מקנה לשופטים סמכות להכריע מהו התוכן המתחייב מהגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומה יהיה האיזון בין ערכיה כמדינה יהודית לערכיה כמדינה דמוקרטית.

אפשרויות הפרשנות השונות לחוקי היסוד החדשים והיעדר חוקה הפכו את בית המשפט העליון לזירת מאבקים פוליטיים ולמוקד מתח נוסף בין דתיים לחילוניים.

בעוד שהציבור החילוני רואה בבית המשפט העליון גורם שיש בכוחו לקדם את ההגנה על זכויות הפרט, הרי שבציבור הדתי יש תחושה כי בכל מקרה שבו נוצרת סתירה בין ערכים דמוקרטיים לערכים יהודיים דתיים, השופטים, שהם ברובם חילונים בעלי השקפה ליברלית, נוטים לפסוק ברוח העקרונות הדמוקרטיים.

הזיהוי של בית המשפט העליון עם מגמות ליברליות התחזק בשנות ה- 90, על רקע פסיקות שונות של בג"צ בנושאים השנויים במחלוקת. העמדה האופיינית של שופטי בג"צ בשנות ה- 80 הייתה, כי נושאים הקשורים בדת ומדינה – כמו סגירת כביש בר-אילן בירושלים לתנועה בשבת, גיוס בני ישיבות, או הכרה בגיור רפורמי – צריכים להיות מוכרעים בכנסת, שהיא הרשות המחוקקת. בכל פעם שנדמה היה כי המחלוקת בסוגיות הללו תמצא את פתרונה במישור הציבורי, משך בית המשפט העליון את ידו מדיון בעתירה והמתין, לעתים שנים רבות, עד להכרעת הכנסת או עד לשמיעת מסקנותיהן של הוועדות שהקימה. אולם, משנדחו המלצות הוועדות שוב ושוב, החליט בית המשפט להיענות לעתירות שהוגשו בנושאים אלה. בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ הכריע בעד רישומם של גרים רפורמים וקונסרבטיבים כיהודים, פסק כי חובה להסדיר את עניין הגיוס של בני ישיבות בחוק ועוד.

הכרעות אלה ואחרות של בית המשפט, שהיו בדרך-כלל ברוח הדמוקרטיה הליברלית ובניגוד לעמדות דתיות אורתודוקסיות, פגעו אצל חלק מהציבור בדימויו של בית המשפט כגוף ניטראלי. יתר על כן, עצם נכונותו של בית המשפט לדון בנושאים אלה, ואף להכריע בהם, עוררה כלפיו התנגדות מצד חוגים דתיים, והם ראו בכך מעורבות יתר של בית המשפט העליון וביטוי למגמה של אקטיביזם שיפוטי.

הערות שוליים:

1 יצחק לוי כיהן כיו"ר המפד"ל בשנים 1998-2002. עד לפרישתו מהמפד"ל בשנת 2004 כיהן בתפקידי שרים שונים: שר התחבורה, שר הדתות, שר החינוך, שר הבינוי והשיכון, ושר התיירות.
* יצחק לוי, "חוק יסוד 'כבוד האדם וחרותו' לאורה של המחשבה היהודית", קובץ הציונות הדתית, תשנ"ז, הוצאת הסתדרות המזרחי – הפועל המזרחי – המרכזי העולמי, ירושלים, עמ' 55.