הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > תנועות ארגונים ומוסדותעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > מדינה וחברה > דת ומדינהעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > ישראל מדינת העם היהודי > זרמים ביהדות
ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים


תקציר
המאמר מנתח את מעמדם בישראל של הזרמים הלא אורתודוכסים ביהדות ומתאר את מאבקן של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית להכרה חוקית ומשפטית. לתוצאותיו של מאבק זה יהיו השלכות על דמותה של מדינת ישראל בעתיד.



מעמדן של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית ומאבקן להכרה
מחברת: אורלי אילני


אחת הבעיות המעסיקות את התנועה ליהדות מתקדמת ואת התנועה ליהדות מסורתית היא ההכרה הרשמית בהן מצד מדינת ישראל. לפי החוק, רק ליהדות האורתודוקסית ולמוסדותיה יש מעמד רשמי מוכר במדינת ישראל. לאור זאת, הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים אינם מורשים לערוך טקסי נישואין, או לשמש דיינים בבתי-דין רבניים או רבנים צבאיים, והם אינם מקבלים שכר מהמדינה. רק לאחר מאבק משפטי הושג מימון חלקי לפעולות שהתנועות מקיימות.

מאבקים אחרים התנהלו על ייצוגם של מועמדים רפורמים או קונסרבטיבים במועצות הדתיות ועל השתתפותם בגופים הבוחרים רבני עיר או רבנים ראשיים.
במאי 2003 ניסתה מפלגת "שינוי" להכליל שני נציגים קונסרבטיביים ושני נציגים רפורמים באסיפה שבחרה את הרבנים הראשיים, אך המפד"ל מנעה זאת. לעומת זאת, במאבק על הכללתם של נציגי התנועות במועצות הדתיות זכו התנועה ליהדות מתקדמת והתנועה ליהדות מסורתית להישגים.
בג"צ שב וחזר על עמדתו העקרונית, כי המועצות הדתיות הן גוף מנהלי, וכי פסילתם של מועמדים מטעמים שבהשקפת עולם אישית, יש בה פגיעה בעקרון השוויון. בפסק הדין שניתן בעניין עתירתה של המועמדת למועצה הדתית בנתניה – ג'ויס ברנר, קבעו השופטים, כי "פסילתה של מועמדת זו לא נעשתה בשל קיום טעמים ענייניים המעידים על אי-התאמתה האישית לכהן כחברה במועצה הדתית, אלא התבססה על שיקולים זרים... [והם] השקפתה של המועמדת והיותה חברה בתנועה דתית השייכת לזרם הרפורמי."1

גם בפסקי דין אחרים שב בג"צ וחייב את המועצות הדתיות לכלול בהרכבן מועמדים רפורמים או קונסרבטיבים, משום שלדעתו, החוק אינו מחייב את המועמד להיות דתי או בעל כישורים הלכתיים ובלבד שאיננו אנטי דתי ושיהיה לו עניין בקיומם של שירותי דת. יתר על כן, קבע בג"צ קביעה עקרונית, כי "כל קהילה יהודית בישראל זכאית, על דרך העיקרון ובכפוף למספרם המוגבל של חברי המועצה, כי קולה יישמע במועצה הדתית מפי נציגיה שלה."2

למרות הפסיקות של בג"צ, סירבו המועצות הדתיות לכלול בהרכבן את המועמדים הרפורמים והקונסרבטיבים ועיכבו את חידוש ההרכב במשך שנים רבות. דרך נוספת לעקוף את פסיקות בג"צ הייתה הצעת תיקון לחוק שירותי הדת היהודיים שהגישו נציגי המפלגות הדתיות בכנסת. על-פי ההצעה, שלא התקבלה בסופו של דבר, היו חברי המועצות הדתיות חייבים להצהיר על נאמנותם לפסיקת הרבנות הראשית לישראל בכל עניין הלכתי שבסמכותה.3

בתגובה ליוזמת החקיקה פנו התנועות בנובמבר 1998 לעזרת בג"צ וזה חזר והדגיש כי רק שני תנאי כשירות נדרשים ממועמדים לחברות במועצות הדתיות: ייצוגיות והתאמה, ולא השקפת עולם אחידה. בג"צ הורה לשר הדתות למלא את חובתו הקבועה בסעיף 6 (ב) לחוק שירותי הדת היהודיים ולפרסם את הרכבן של המועצות הדתיות, כדי לוודא שגם מועמדים רפורמים וקונסרבטיבים נכללים בהן.

גם המאבק של התנועה ליהדות מתקדמת והתנועה ליהדות מסורתית להכיר בתוקף הגיור שעורכים רבניהם הסתיים בהכרעה משפטית לטובתם. בחוק השבות לא נאמר מהו סוג הגיור שעל האדם לעבור אם הוא רוצה להיחשב כיהודי, אלא די בעצם העובדה שנתגייר. בהתאם לכך, חייב בית המשפט העליון את משרד הפנים להכיר בתוקפו של גיור רפורמי – בשנות ה-80 רק בגיור שנערך בחוץ-לארץ, ומאז 2002 גם בגיור רפורמי שנערך בארץ.

לעומת ההכרה בגיור של בית המשפט העליון שהם עורכים, רבני התנועות אינם מוסמכים על-פי החוק לשמש כרושמי נישואין. סעיף 2 (6) בחוק הרבנות הראשית לישראל תש"ם – 1980, קובע כי מועצת הרבנות הראשית היא הרשות המוסמכת לתת כשירות לרב כדי שיוכל לכהן כרב רושם נישואין. לטענת הרבנות, התנאים הנדרשים על-פי ההלכה מרב רושם נישואין לא מתקיימים ברבני התנועות.

שאלת כשירותם של הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים לשמש כרושמי נישואין וגירושין נידונה בוועדת נאמן, אותה ועדה שדנה בסוגיית מעמדן של התנועות בעניין הגיור.

אחת ההצעות שעלתה בוועדה הייתה, שטקס הנישואין ייערך גם על-ידי רבנים מזרמים לא אורתודוקסיים, אך בצירוף שני עדים מטעם הרבנות הראשית שיפקחו על "כשרות הטקס". הצעה זו תואמת את כללי ההלכה היהודית, לפיהם כל אדם יכול לסדר קידושין ורק כשרות העדים היא הקובעת את כשרות הטקס. אולם, בסופו של דבר, לא נכלל הנושא בהצעת הסיכום.

למאבקן של התנועות להכרה בהן כזרם דתי לגיטימי שותפים לא רק חבריהן, אלא גם ישראלים בעלי תפיסה ליברלית, המוחים בכך נגד מה שהם רואים כאפליה מצד הממסד הדתי. לעומת זאת, הרבנות הראשית איתנה בדעתה, כי אין באפשרותה להאציל מסמכותה "למי שאינו רואה את עצמו כבול על-ידי תורה שניתנה למעשה מסיני, למי שאינו רואה את עצמו כבול על ידי פוסקי ההלכה במשך כל ההיסטוריה היהודי." 4

הערות שוליים:

1. בג"צ 3551/97 ד"ר ג' ברנר ואח' נ' ועדת השרים שלפי חוק שירותי הדת היהודיים ואח', פ"ד נ"א (5), עמ' 754, שם, 773.
2. בג"צ 4247/97, סיעת מרצ במועצת עירית ירושלים ואח' נ' השר לענייני דתות ואח', פ"ד נב (5), עמ' 241, שם, עמ' 243.
3. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים, תיקון מס' 9, התשנ"ח 1997, הוספת סעיף 7א
4. מתוך תזכיר מועצת הרבנות הראשית לבית הדין הגבוה לצדק מיום ד' אב תשמ"ד, שם עמ' 3.

ביבליוגרפיה:
כותר: מעמדן של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית ומאבקן להכרה
שם  הספר: דת, חברה ומדינה בישראל
מחברת: אילני, אורלי
תאריך: 2006
בעלי זכויות : ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים
הערות: 1. המשך כותר: ספר אזרחות לתלמידים בחטיבה העליונה בבית הספר הכללי והדתי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית