עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > אסטרונומיה [מדעי החלל]עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > אסטרונומיה [מדעי החלל] > טלסקופים ומצפי כוכבים
סיינטיפיק אמריקן ישראל


תקציר
באפריל 2006 ציין הטלסקופ את יום השנה ה-16 לשהותו בחלל. מעטים הטלסקופים שהשפיעו השפעה כה עמוקה על המחקר האסטרונומי כמו טלסקופ החלל האבל. במאמר שלהלן מונה המחבר עשר תרומות של האבל, שלדעתו הן המרתקות ביותר.



העשירייה הפותחת של טלסקופ האבל
מחבר: מריו ליביו


בהמתנה לטיפול התחזוקה האחרון בחייו של טלסקופ החלל, סוקרים אסטרונומים את תגליותיו ב- 16 השנים שחלפו

הקדמה לקוראים הישראלים
עד לפני כמה עשרות שנים, הקוסמולוגיה, חקר היקום כמכלול אחד, הייתה בגדר ספקולציה טהורה. יותר מכך, עד 1995 לא ידענו על קיומו של אפילו כוכב לכת אחד מחוץ למערכת השמש שלנו. היום, הקוסמולוגיה נעשתה מדע מדויק וגילינו כ-180 כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש. המדע מתקדם בקצב מהמם. משמעות הדבר היא שחינוך מדעי ומתמטי חשוב היום יותר מאי פעם. אני מקווה שהמאמר הזה יתרום תרומה צנועה להתעניינות במדע בישראל, בייחוד אצל הצעירים.

- מריו ליביו

מעטים הטלסקופים שהשפיעו השפעה כה עמוקה על המחקר האסטרונומי כמו טלסקופ החלל האבל. עם זאת, השפעתו איננה מה שחושבים מרבית האנשים. ככלל, הוא לא גילה תגליות בלעדיות - כלומר הישגים שנעשו באמצעותו בלבד. במקום זאת, לקח האבל מתוך תצפיות קרקעיות דברים שהיו בגדר רמזים וחשדות והפך אותם לכמעט ודאות. הוא שיתף פעולה עם מצפי כוכבים אחרים כדי ליצור תמונה רב-גונית של הקוסמוס. הוא אילץ תיאורטיקנים לחשוב שוב על תיאוריות כוללניות ולבנות תיאוריות חדשות המסבירות תופעות אסטרונומיות בפירוט רב יותר. בקצרה, השפעתו העצומה של האבל אינה טמונה בהתבדלותו מטכניקות וממכשירים אחרים, אלא דווקא בהשתלבותו העמוקה אתם.

באפריל 2006 ציין הטלסקופ את יום השנה ה-16 לשהותו בחלל. הוא צייד אסטרונומים בפרטים חסרי תקדים של פלאי היקום והביא אותם לכל בית ברחבי תבל, אך הישגים אלו הועמו במקצת בזמן האחרון בעקבות הוויכוח על עתידו. בשעה שסוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, נאבקת לחדש את טיסות מעבורות החלל, ממשיך האבל להתפרק; אם לא יתאפשר לאסטרונאוטים להגיע אל הטלסקופ ולשפצו, עשויה התקופה השימושית של חייו להגיע אל קִצה כבר באמצע 2008. פרשת דרכים זו דרבנה אותי לסרוק ולהעריך את 16 השנים שחלפו על האבל ועל האסטרונומיה בכלל, תקופה שחוקרים רבים רואים בה תור הזהב של תחומם.

ברשימה שלהלן אני מונה עשר תרומות של האבל, שלדעתי (המוטה, יש להודות) הן המרתקות ביותר - החל בחשיפת עצמים קטנים למדי דוגמת כוכבי לכת, עבור בגלקסיות וכלה ביקום כמכלול. קשה לאין שיעור לעשות צדק במאמר אחד עם כל תרומותיו של האבל. בזמן כתיבת המאמר הכיל הארכיון שלו יותר מ-27 טרה-בייט של נתונים, והוא גדל והולך בקצב של 390 ג'יגה-בייט בחודש. נתונים אלו הם הבסיס ל-6,300 מאמרים מדעיים. יתרה מזאת, הטלסקופ ממשיך להניב עובדות מדע מדהימות. בשנה החולפת הוא גילה, בשיתוף פעולה עם מצפים אחרים, שני ירחים חדשים של פלוטו; גלקסיה מסיבית בלתי צפויה (ופרדוקסלית) בשחר המוקדם של היקום; ובן לוויה, שמסתו כשל כוכב לכת, לננס חום - שבעצמו אינו כבד בהרבה מכוכב לכת. עלינו להודות על המזל שנפל בחלקנו לחיות בעידן שבו ראינו בפעם הראשונה מאפיינים של היקום, אשר פעם יכלו אנשים לחקור אותו רק בדמיונם.

1 התרסקות השביט הגדולה

מנקודת מבט קוסמית לא היה משהו ראוי לציון בהתנגשות השביט שומייקר-לוי 9 בכוכב הלכת צדק: המכתשים הרבים שעל פני גופים שמימיים וירחים סלעיים מעידים זה מכבר שמערכת השמש היא מטווח אחד גדול. אבל, מנקודת מבט אנושית הייתה ההתנגשות מאורע של פעם בחיים: מקובל לחשוב ששביט נוגח בכוכב לכת פעם ב-1,000 שנה בממוצע.

שנה לפני סופו של שומייקר-לוי 9 גילו תמונות מהאבל שהוא התבקע לכשני תריסרי רסיסים, "מחרוזת פנינים". הרסיס הראשון התרסק אל תוך האטמוספרה של צדק ב-16 ביולי 1994, והשאר בעקבותיו במהלך השבוע שלאחר מכן. היה אפשר לראות בתמונות תמרות דומות לעננים גרעיניים דמויי פטריות מיתמרות מעל האופק של צדק, נופלות ומתפשטות בתוך 10 דקות מרגע ההתנגשות. הצלקות שנוצרו לא נעלמו חודשים ארוכים.

נדירוּתן של התמונות כבר עושה אותן יקרות ערך, אך התצלומים גם העלו שאלה מסקרנת בנוגע להרכבו של הענק הגזי. באזור אחד התפשטו גלים כלפי חוץ במהירות של 450 מטרים לשנייה. ההסבר הראשון הוא, שאלה הם גלי כבידה, ושהעילוי משמש עבורם ככוח מחזיר, כמו בפיסת עץ שדוחקים לתוך המים והיא מקפצת מעלה ומטה. אם זה אכן המקרה, אזי תכונות הגלים מצביעות על האפשרות שהיחס בין חמצן למימן באטמוספרת צדק באזור התקדמות הגלים גדול פי עשרה מאשר בתוך השמש. עם זאת, אם צדק אכן נוצר בתהליך של התפרקות כבידתית של דיסקית אבק וגזים בראשיתית, כפי שמניחות כמה תיאוריות, הרי הרכבו צריך להיות זהה להרכב הדיסקית - ולפיכך זהה להרכב השמש. סתירה שטרם יושבה.

2 כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש

ב-2001 ביקשה האגודה האמריקנית לאסטרונומיה ממדענים פלנטריים לבחור את התגלית הגדולה ביותר לדעתם בעשור החולף. הבחירה נפלה על זיהוי כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש. כיום ידועים לחוקרים כ-180 גופים כאלה. רובם נמצאו בעזרת טלסקופים קרקעיים שהבחינו ברעידות הקלות שמופיעות בתנועת כוכב עקב כוח הכבידה שמפעיל עליו כוכב לכת החג סביבו. עם זאת, תצפיות אלו מספקות מידע מועט ביותר: רק את גודל מסלולו של כוכב הלכת ושיעור האליפטיות שלו, וכן הגבול התחתון של המסה שלו.

האבל צורף לתצפיות והתמקד בכוכבי הלכת שמישור הסיבוב שלהם מקביל לקו הראייה שלנו, כך שהם עוברים במחזוריות קבועה לפני הכוכבים שלהם וחוסמים חלק מאורם - מאורע הקרוי מַעֲבָר (transit). התצפיות של האבל על כוכב הלכת הראשון שהתגלה מבצע מעבר, שותפו של הכוכב HD 209458, סיפקו את המידע המפורט ביותר שהושג אי פעם על כוכב לכת מחוץ למערכת השמש. כוכב הלכת הזה קל מצדק ב-30% ועם זאת קוטרו גדול משל צדק ב-30%, כנראה בגלל שפֶּרֶץ קרינה מכוכב האם שלו גרם לו להתנפח. הנתונים של האבל הם כה מדויקים עד שהיה ביכולתם לגלות טבעות רחבות וירחים גדולים סביב כוכב הלכת, אילו היו קיימים כאלו; אך הם אינם קיימים. מרשימה מכול היא העובדה שהאבל ערך את המדידות הראשונות של מרכיבי עולם החג סביב שמש אחרת. האטמוספרה מכילה נתרן, פחמן וחמצן, והמימן שבו מתאדה לחלל תוך כדי יצירת זנב כשל שביט. תצפיות אלו מבשרות את תחילת החיפושים אחר סימנים כימיים לקיומם של חיים במקום אחר בגלקסיה.

3 חבלי מוות

על פי התחזית התיאורטית, כוכב שמסתו גדולה פי 8 עד פי 25 ממסת השמש שלנו יסיים את חייו בהתפוצצות סופרנובה. כאשר כוכב מכלה את הדלק השמיש שלו, הוא מובס בבת אחת במאבק המתמיד לעמוד כנגד משקלו העצמי. ליבתו קורסת ויוצרת כוכב נויטרונים - שריד בלתי פעיל וצפוף ביותר - ושכבות הגז החיצוניות שלו נפלטות החוצה במהירות של כ-5% ממהירות האור.

עם זאת, התברר כי קשה לבחון את התיאוריה הזאת, מאחר ששום סופרנובה לא התפוצצה בגלקסיה שלנו מאז 1680. ב-23 בפברואר 1987 זכו האסטרונומים לדבר הקרוב ביותר לכך: סופרנובה באחת מגלקסיות הלוויין של שביל החלב, ענן מגלן הגדול. האבל עדיין לא שוגר אז, אבל שלוש שנים לאחר מכן הוא החל לעקוב אחר התקדמות המאורע. עד מהרה הוא חשף מערכת של שלוש טבעות סביב הכוכב שהתפוצץ. נראה שהטבעת המרכזית מייצגת את מותניה הצרים של עננת גז דמויית שעון חול, והטבעות הגדולות יותר הן שפתותיהן של שתי אונות דמויות טיפה, שניכר כי נוצרו על ידי הכוכב כמה עשרות שנים לפני שהתפוצץ. ב-1994 החל האבל לראות סדרה של נקודות שהתבהרו והלכו לאורך הטבעת המרכזית: החומר הנפלט מן הסופרנובה מתנפץ אל הטבעת. תצפיות על הטבעת ממשיכות לשפוך אור על פרפוריו האחרונים של הכוכב.

מקובל לחשוב שכוכבים דמויי שמש, בניגוד לעמיתיהם המסיביים יותר, גוועים בדרך מלאת הוד: הם פולטים את שכבות הגז החיצוניות שלהם בתהליך שנמשך כ-10,000 שנה. משנחשפת ליבתו הפנימית החמה של הכוכב, מייננת הקרינה שלו את הגז הנפלט וגורמת לו לזהור באור ירוק עז (הנפלט על ידי חמצן מיונן) ובאדום עז (הנפלט ממימן מיונן). התוצאה קרויה בשם שעלול להטעות: "ערפילית פלנטרית". כ-2,000 ערפיליות כאלו ידועות כיום. האבל חשף צורות סבוכות להדהים בפירוט חסר תקדים.

כמה מהערפיליות מפגינות לראווה מערכת טבעות קונצנטריות, כמו לוח קליעה למטרה, המרמזת כי תהליך הפליטה היה אולי מדורג ולא רציף. אפשר לחשב את אורך פרקי הזמן שבין פליטה לפליטה, אך התוצאה, כ-500 שנה, היא מוזרה - זמן זה הוא ארוך מכדי שיהיה אפשר להסבירו כתוצאה של פעימות דינמיות (שבהן הכוכב מתכווץ ומתפשט מתוך מאבק מתון בין הכבידה ללחץ הגז) וקצר מדי מכדי לייצג פעימות תרמיות (שבהן מתערער שיווי המשקל של הכוכב). טבען המדויק של הטבעות שנצפו טרם התברר אפוא.

4 לידה קוסמית

זה זמן רב ידוע לאסטרונומים כי זרמי גז צרים ניתזים הם אותותיה של לידה כוכבית. כוכב נולד עשוי לשלוח צמד סילונים מקבילים באורך של כמה שנות אור. אין הסבר מלא לשאלה כיצד הוא עושה זאת. ההשערה המבטיחה ביותר מתארת שדה מגנטי בקנה מידה גדול שעובר דרך דסקית הגז והאבק הסובבת את העצם הצעיר. חומר מיונן, שמאולץ לנוע לאורך קווי השדה המגנטי, מושלך החוצה, כמו חרוזים מושחלים על תיל מסתובב. האבל העניק אישוש לתמונה תיאורטית זו כשסיפק את הראיה הישירה הראשונה לכך שמקורם של סילונים אלו הוא אכן במרכז הדסקית.

ציפייה אחרת שסיכל האבל הייתה לראות את הדסקיות המקיפות את הכוכב. מתברר שהן יהיו משוקעות עמוק בתוך ענני המוצא שלהן ולפיכך לא יהיה אפשר לראותן. בפועל, חשף האבל עשרות דסקיות קדם-פלנטריות (המכונות גם פרופְּלידים), שלעתים קרובות נראות כצללית על רקע הערפיליות. נראה שלפחות במחצית מהכוכבים הצעירים האלה מצויות דיסקיות כאלו, מה שממחיש כי חומרי הגלם ליצירת כוכבי לכת נפוצים בכל רחבי הגלקסיה.

5 ארכאולוגיה גלקטית

אסטרונומים סבורים כי גלקסיות גדולות דוגמת שביל החלב ואנדרומדה שכנתו, גדלו באמצעות בליעת גלקסיות קטנות מהן. עבר פתלתל שכזה יותיר את רישומו בסידור הכוכבים שלהן, בגיל שלהם, בהרכבם ובמהירותם. האבל שיחק תפקיד בפענוח ההיסטוריה הזאת. כדוגמה אפשר להביא את התצפיות שערך על ה"הילה" הכוכבית של אנדרומדה, הענן הכדורי הקלוש של כוכבים וצבירי כוכבים הסובב את הדסקית הגלקטית העיקרית. אסטרונומים גילו שיש טווח גילאים רחב לכוכבי הילה: גילם של הזקנים ביותר נע בין 11 ל-13.5 מיליארד שנה; גילם של הצעירים ביותר נע בין 6 ל-8 מיליארדי שנה. האחרונים משולים לילדים בבית אבות. הם בוודאי נדדו לשם מתוך גלקסיה צעירה כלשהי (למשל, גלקסיה לוויינית שנבלעה) או מאזור צעיר אחר בתוך אנדרומדה עצמה (כלומר, הדסקית, במקרה שהסדר בה הופר בגלל גלקסיה שחלפה על ידה או התנגשה בה). בהילה של שביל החלב אין מספר ניכר של כוכבים צעירים יחסית. אם כן, אף כי אנדרומדה דומה בצורתה לשביל החלב, התמונות מהאבל מרמזות כי לכל אחת מהגלקסיות הללו יש היסטוריה שונה עד מאוד.

6 שפע של חורים שחורים סופר-מסיביים

מאז שנות ה-60 הגיעו האסטרונומים למסקנה כי קווזארים וגרעינים גלקטיים פעילים אחרים - ליבות גלקסיה בהירות ואלימות - נשלטים בידי חורים שחורים ענקיים הזוללים חומר. תצפיותיו של האבל חיזקו את ההשערות על קיומו של התרחיש הכללי הזה. כמעט בכל גלקסיה שזכתה בתצפית קפדנית של האבל התגלה חור שחור אורב בטבורה. שני ממצאים היו חשובים במיוחד. ראשית, תמונות של קווזארים ברזולוציה גבוהה מגלות כי הם שוכנים בגלקסיות אליפטיות בהירות או בגלקסיות הפועלות זו על זו, מה שמרמז כי נדרשת סדרה מסוימת של אירועים כדי להזין את החור השחור המרכזי. שנית, קיים מתאם חזק בין המסה של החור השחור הענקי לבין מסת גבשושית הכוכבים הכדורית המקיפה את מרכז הגלקסיה. המתאם מרמז כי היווצרותה והתפתחותה של גלקסיה קשורה קשר הדוק לבנייתו והתפתחותו של החור השחור שלה.

7 ההתפוצצויות הגדולות ביותר

פרצי קרני גמא (GRB) הם הבזקים קצרים של קרני גמא, שמשכם נע בין כמה אלפיות השנייה לבין עשרות דקות. הם נחלקים לשתי קבוצות נבדלות על-פי אורכם - יותר משתי שניות בערך, או פחות מכך; אנרגיית הפוטונים שנוצרים בפרצים הארוכים נמוכה יותר משל הפוטונים של הפרצים הקצרים. תצפיות שערכו בחלל מצפה קרני הגמא של קומפטון ולוויין קרני הרנטגן BeppoSAX ומצפי כוכבים קרקעיים ייחסו את הפרצים הארוכים לקריסת ליבה של כוכבים מסיביים וקצרי חיים - במילים אחרות, לסוג של סופרנובה. השאלה העולה היא מדוע רק חלק קטן מהסופרנובות מפיק פרצי GRB.

האבל גילה כי בעוד סופרנובות מופיעות בכל אזורי הגלקסיה שנוצרים בהם כוכבים, פרצי ה-GRB הארוכים מרוכזים באזורים הבוהקים ביותר, שם שוכנים הכוכבים המסיביים ביותר. יתרה מזאת, הגלקסיות המכילות פרצי GRB ארוכים הן פחות סימטריות, מחוננות בפחות יסודות כבדים ומפיצות אור חלש במידה ניכרת לעומת גלקסיות המכילות סופרנובות. יש חשיבות לעובדה זו מאחר שכוכבים מסיביים הסובלים ממחסור ביסודות כבדים יוצרים רוח כוכבית חלשה יותר מזו שמפיצים עמיתיהם העשירים יותר. במהלך חייהם הם שומרים על חלק גדול יותר מהמסה שלהם ולכן כשהם גוועים הם כבדים יותר. קריסת הליבה שלהם נוטה לא ליצור כוכב נויטרונים אלא חור שחור. למעשה, מייחסים האסטרונומים פרצי GRB ארוכים לסילונים מקבילים הנוצרים על ידי חורים שחורים מסתחררים. נראה כי הגורמים הקובעים אם קריסת ליבה תייצר GRB הם מסתו של כוכב המוצא וקצב הסיבוב שלו בעת מותו.

זיהוי פרצים קצרי מועד התברר כקשה יותר. רק ב-2005 אותרו לבסוף במדויק כמה פרצים כאלה על ידי HETE 2 ולווייני Swift. האבל וטלסקופ קרני הרנטגן צ'נדרה, החג אף הוא במסלול סביב כדור הארץ, גילו כי סך האנרגיה של פרצים אלו קטן יותר משל הפרצים הארוכים וכי הם מופיעים במגוון רחב יותר של סוגי גלקסיות, ובכללן גלקסיות אליפטיות שבהן כבר לא נוצרים עוד כוכבים. נראה כי הפרצים הקצרים אינם קשורים לכוכבים מסיביים וקצרי חיים אלא לגוויותיהם. ההשערה המתקבלת ביותר על הדעת גורסת כי הפרצים קצרי המועד נובעים ממיזוג בין שני כוכבי נויטרונים.

8 גבולות המרחב

אחת ממטרות-העל של האסטרונומיה היא לעקוב אחר התפתחותן של הגלקסיות שלנו ושל מבשריהן, סמוך ככל האפשר למפץ הגדול. כדי לקבל מושג כלשהו איך נראה פעם שביל החלב, ביקשו האסטרונומים לצלם גלקסיות בגילאים שונים, משלבי הינקות ועד שיבה. למטרה זו צילם האבל, בשיתוף עם מצפי כוכבים אחרים, תמונות בחשיפה ממושכת של טלאים קטנים בשמים - תמונות הקרויות "השדות העמוקים של האבל", "השדה האולטרה-עמוק של האבל" ו"סקירת העומק לחקר המקורות של מצפי הכוכבים הגדולים" - כדי להסיר את הלוט מעל הגלקסיות הרחוקות (ולפיכך הקדומות) ביותר.

תמונות אלו, המצטיינות ברגישות גבוהה במיוחד, חשפו גלקסיות שהיו קיימות כשהיקום היה בן כמה מאות מיליוני שנים בלבד, בערך 5% מגילו הנוכחי. גלקסיות אלו היו קטנות יותר וסדורות (סימטריות) פחות מן הגלקסיות המודרניות, כפי שאפשר לצפות, אם הגלקסיות בנות זמננו נוצרו מתוך הצטברות של גלקסיות קטנות יותר (בניגוד לתרחיש שבו גלקסיות גדולות יותר מתפרקות). שליחת מבט לזמנים קדומים אף יותר היא מטרתו העיקרית של טלסקופ החלל ג'יימס ווב, יורשו של האבל, שמצוי כעת בבנייה.

תצפיות העומק גם ניהלו מעקב כללי אחר העלייה והצניחה בקצב ייצור הכוכבים ביקום, בלוח הזמנים הקוסמי. נראה שהקצב הגיע לשיאו בערך לפני שבעה מיליארד שנים ודעך מאז פי עשרה. כשהיה היקום צעיר יחסית, בן מיליארד שנה, היה קצב יצירת הכוכבים גבוה יחסית - כשליש מערך השיא שלו.

9 גיל היקום

תצפיות שערכו אדווין האבל ואחרים בשנות ה-20 של המאה ה-20 הראו כי היקום שבו אנו חיים מתפשט. הגלקסיות טסות הלאה זו מזו בדפוס שיטתי, מרמזות בכך כי מרקמו של המרחב עצמו נמתח. קבוע האבל (H0) משמש מדד לקצב ההתפשטות הנוכחי, שהוא המשתנה החשוב ביותר בקביעת גיל היקום. ההיקש הוא פשוט: H0 הוא הקצב שבו נעות הגלקסיות הלאה ומתרחקות זו מזו; מכאן, בהזנחת תאוצה או תאוטה כלשהן, היפוכו של H0 יקבע מהו הזמן שבו היו כולן צבורות יחדיו. ערכו של H0 גם ממלא תפקיד בגדילת הגלקסיות, בייצור יסודות קלים ובתיארוך השלבים של האבולוציה הקוסמית. אין להתפלא אפוא שמדידה מדויקת של קבוע האבל הייתה כבר מלכתחילה מהמטרות החשובות ביותר של טלסקופ החלל הנושא את אותו השם.

בפועל, מציאת הקבוע תלויה בבירור המרחק לגלקסיות קרובות - משימה ידועה לשמצה בקושי שלה, שעוררה די והותר מחלוקות במאה ה-20. הטלסקופ ערך מחקר מקיף על המשתנים הקפאידים - כוכבים שפעימותיהם המובהקות מגלות מהי הבהירות העצמית שלהם ולפיכך את מרחקם - ב-31 גלקסיות. הערך שהתקבל עבור H0 היה מדויק עד כדי 10% בקירוב. בצירוף מדידות של קרינת הרקע הקוסמית בגלי מיקרו, מצביע ערכו של קבוע האבל על 13.7 מיליארד שנה כעל גיל היקום.

10 היקום המאיץ

ב-1998, שתי קבוצות בלתי תלויות של אסטרונומים הטילו פצצה: התפשטות היקום מואצת. אסטרונומים הניחו, הנחה כללית, שההתפשטות חייבת להאט, מאחר שגלקסיות מושכות זו את זו בכוח הכבידה ולכן צריכות לעכב את ההתבדלות ההדדית שלהן. רבים מסכימים כי הדבר שמניע את התאוצה הזו הוא המסתורין הגדול ביותר של הפיזיקה כיום. הנחת העבודה היא שהיקום מכיל מרכיב שעד כה טרם נראה, המכונה אנרגיה אפלה. שיתוף פעולה בין האבל, תצפיות קרקעיות ותצפיות בקרינת הרקע בגלי מיקרו מרמז כי האנרגיה האפלה מהווה כשלושה רבעים מתוך סך צפיפות האנרגיה ביקום.

התאוצה החלה לפני כחמישה מיליארד שנה, ולפניה הייתה ההתפשטות בתהליך האטה. ב-2004 גילה האבל 16 סופרנובות רחוקות שנמצאו לאורכו של המפנה המכריע הזה. תצפיות אלו הטילו מגבלות משמעותיות יותר על תיאוריות הנוגעות למהותה האפשרית של האנרגיה האפלה. האפשרות הפשוטה ביותר (שהיא גם המסתורית ביותר) היא, שמדובר בצורת אנרגיה האצורה במרחב עצמו, אפילו כשאין בו שום דבר חוץ ממנה. לעת עתה, האבל הוא המכשיר החיוני ביותר במסע הציד אחר סופרנובות רחוקות שיסייעו לנו להתחקות אחר האנרגיה האפלה. תפקידו של האבל בחקר האנרגיה האפלה הוא אולי הסיבה הראשונה במעלה ללהיטותם של האסטרונומים שנאס"א תמשיך את פעילות הטלסקופ.

מאמרים מסיינטיפיק אמריקן בנושאים אלו:

Comet Shoemaker-levy 9 Meets Jupiter. David H. levy, Eugene M. Shoemaker and Carolyn S. Shoemaker. Vol. 273, No. 2, pages 84-91; August 1995
Searching for Shadows of oher Earths. Laurance R. Doyle, Hans Jörg Deep and Timothy M. Brown. Vol 283, No. 3, pages 58-65; September 2000
The Extraordinary Deaths of Ordinary Stars. Bruce Balick and Adam Frank. Vol. 291, No. 1, pages 50-59; July 2004
Fountains of Youth: Early Days In the Life of a Star. Thomas P. Ray. Vol. 283, No. 2, pages 42-47; August 2000
The Galactic Odd Couple. Kimberly Weaver. Vol. 289, No. 1, pages 34-41; July 2003
The Brightest Explosions In the Universe. Neil Gehrels, Luigi Piro and Peter J. T. Leonard. Vol. 287, No. 6, pages 84-91; December 2002
Galaxies In the Young Universe. F. Duccio Macchetto and Mark Dickinson. Vol. 276, No. 5. pages 92-99; May 1997
The Expansion Rate and Size of the Universe. Wendy L. Freedman; Vol. 267, No. 5, pages 54-60; November 1992
From Slowdown to Speedup. Adam G. Riess and Michael S. Turner. Vol. 290, No. 2, pages 62-67; February 2004

ביבליוגרפיה:
כותר: העשירייה הפותחת של טלסקופ האבל
מחבר: ליביו, מריו
תאריך: אוקטובר - נובמבר 2006 
שם כתב העת: סיינטיפיק אמריקן ישראל
עורכי כתב העת: אייזנברג, אלי  (ד"ר) ; מנס, אלכסנדר  (ד"ר)
הוצאה לאור: אורט ישראל. המינהל למו"פ ולהכשרה
הערות: 1. סיינטיפיק אמריקן ישראל יוצא לאור על ידי אורט ישראל, וביוזמתו של הרצל לאור.
הערות לפריט זה:

1. מריו ליביו הוא אחד האסטרונומים הרבגוניים ביותר כיום - הוא חוקר אנרגיה אפלה, התפוצצויות סופרנובה, כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש והיווצרות גופים צפופים על ידי משיכה כבידתית. כעת הוא שוהה במכון המדעי של טלסקופ החלל בבולטימור. ספרו הפופולרי האחרון, "שפת הסימטריה" (הוצאת אריה ניר, 2006), עוסק בסימטריה ובתפקידים שהיא ממלאת במגוון נושאים, החל מבחירת בני זוג וכלה בחוקי הפיזיקה. בזמן שנותר לו לאחר המחקר והכתיבה, הוא היסטוריון אמנות חובב המחזיק בספרייה עשירה של קטלוגים מוזיאוניים.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית