עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > היישוב בארץ ישראל טרם הקמת המדינה > היישוב בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי [1917 - 1948]עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה רביעיתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מיישוב למדינהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > מיישוב למדינהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה רביעית
תנועת העבודה



תקציר
המאמר מתאר את היווצרות הכלים הארגוניים, הכלכליים, ההתיישבותיים והחברתיים של תנועת הפועלים בתקופת העליה השלישית ובתקופת העליה הרביעית.



עליה שלישית ורביעית : תנועת הפועלים בעליה השלישית והרביעית


בבסיסה של ההתאגדות הפועלית בארץ עמדה תפיסה חברתית אותה נהוג לכנות 'סוציאליזם קונסטרוקטיבי'. על-פי גישה זו נועד לפועל העברי תפקיד מעשי מכריע בבניין הבית הלאומי בארץ. התומכים בהשקפה זו האמינו כי ניתן לשלב בין הפעולה הלאומית לפעולה החברתית הסוציאליסטית.

התמודדותה של תנועת הפועלים בשאלה כיצד ניתן יהיה ליצור משק כלכלי עצמאי בארץ, על בסיס חברתי חדש, שוויוני ולא נצלני, החלה עוד בתקופת העליה השניה (המאבק לעבודה עברית – שכשל; הפניה להתיישבות עצמית ולהקמת משקים חקלאיים שיתופיים – הקבוצה הקטנה (1910), הקואופרציה במרחביה (1911), מושבי העובדים (1908) ; הקמת הקואופרטיבים העירוניים הראשונים; הקמת ההסתדרויות החקלאיות ביהודה ובגליל (1911); וכן הקמת הקפא"י – קופת פועלי ארץ ישראל (1912), במטרה לסייע לפועלים על-ידי יצירת קופות הלוואה, איתור מקומות עבודה, ודאגה לעזרה רפואית; הקמת "המשביר" (1916) – על בסיס מניות חברים בכדי לאפשר קניית תבואות במחירים נמוכים ומכירתם במחירים מוזלים לציבור הפועלים).

בתקופת העליה השלישית ובהמשך, בעליה הרביעית, עוצבו הכלים הארגוניים, הכלכליים, ההתיישבותיים והחברתיים של תנועת העבודה: הוקמו ההסתדרות הכללית, ו-חברת העובדים, נוצרו מסגרות קיבוציות ארציות, תנועת הפועלות החלה להתבסס כאירגון ארצי, הוקמו מסגרות רווחה משותפות: קופת חולים, ומסגרות ארגוניות ומשקיות ארציות, בהן 'ניר' והוקם אירגון הגנה ארצי: 'ההגנה'. מפעלים אלו נוצקו על בסיס של רעיונות חברתיים , אך עוצבו לכלל מערכת ארגונית בהדרגה, תוך התנסות מעשית בתנאי הסביבה, הכלכלה והחברה של אותה עת.

היקף מפעלה של תנועת הפועלים בתקופה זו היה קשור לא במעט באפשרויות הפעולה החדשות שנפתחו בפני היישוב היהודי בעקבות השינוי המדיני - המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובעקבות הרחבת הסיוע מצד ההסתדרות הציונית.

במחצית הראשונה של תקופת העליה השלישית נקלטו רבים מן החלוצים בעבודות הציבוריות שנדרשו על-ידי הממשל הבריטי. ביניהן בלטו במיוחד עבודות סלילת הכבישים: טבריה-צמח; טבריה-טבחה; עפולה-נצרת; וחיפה-ג'דה. בכל אחד מן הכבישים הללו התרכזו החלוצים בחבורות. חלקן בעלות רקע רעיוני משותף, חלקן התארגנו כקבוצה בערי מוצאן וחלקן התארגנו סביב העבודה המשותפת. הווי הכבישים היה תוסס וחי. העבודות בוצעו במסגרת קבלנית ואירגון חיי המחנה התנהל לרווב בצורה שיתופית (הסדרי לינה משותפים, מטבח משותף, חיי חברה מאורגנים במשותף). בכביש חיפה-ג'דה עבדו חברי 'השומר הצעיר', על שפת הכינרת בכביש טבריה-צמח נוסד 'גדוד העבודה' ובכביש עפולה-נצרת הוקמה 'חבורת העמק'.

במחצית השניה של העליה השלישית, בשנים 1923-1922, גדל המרכיב הלא חלוצי בקרב העולים ורבים מתוכם פנו להתישבות עירונית.

העליה השלישית יצגה שלב חדש בהתישבות היהודית בארץ ישראל. מפעלה ההתישבותי התבסס על יסודות של שיתוף (ברמות שונות) ועל נכונות לבחון אופני התיישבות חדשים, המותאמים לצרכים הלאומיים.

בתקופת העליה הרביעית הורחבו והועצמו המנגנונים הארגוניים והיישוביים של תנועת הפועלים. בראשית העליה הרביעית היתה ההסתדרות הכללית של העובדים הארגון הציבורי הגדול והמאורגן ביותר במשק הישובי. כוחה נבע מחלקה המעשי ובשותפותה הנרחבת במפעל הציוני. כוחה כגוף מיישב, יכולתה הארגונית שתרמה להכללתם של ציבורי פועלים נרחבים במסגרתה, וקשריה ההדוקים עם ההסתדרות הציונית ומוסדותיה.

ההסתדרות צברה גם כוח רב כמעסיקה. אחד מן הגופים הכלכליים הבולטים שהקימה היה 'המשרד לעבודות ציבוריות ובניין', שנרשם כחברה בע"מ בשנת 1924 בשם 'סולל בונה'. בין השנים 1925-1924 העסיקה 'סולל בונה' בין 2,000 ל- 2,500 פועלים. במסגרת זו גם הוכשרו עתודות של אנשי מקצוע בתחומי הבינוי, שהשתלבו מאוחר יותר במסגרות משקיות שונות. משבר העליה הרביעית פגע לבסוף גם ב'סולל בונה', שהתמוטטה כלכלית בשנת 1927. על אף המשבר הכלכלי הקשה והאבטלה החמורה הצליחה ההסתדרות לשמור על ציבור חבריה. בין השנים 1927-1926 ארגנה ההסתדרות פעולות לעזרה הדדית בין החברים, שהתבססו על חלוקת עבודה בין פועלים רבים (ימים אחדים לכל פועל) וגיוס כספים מפועלים שהועסקו על בסיס קבוע לטובת אחיהם המובטלים.

מוסדותיה ההתישבותיים של תנועת הפועלים המשיכו לצבור כח ולהתרחב בתקופת העליה הרביעית. בשנים אלו הוקמו הארגונים הארציים של הישובים השיתופיים: בשנת 1927 הוקמו שתי מסגרות ארציות קיבוציות: 'קיבוץ עין חרוד', שהפך אחר-כך ל'קיבוץ המאוחד' ו-ה'קיבוץ הארצי' של תנועת 'השומר הצעיר'. בשנת 1929 הוקמה תנועה קיבוצית ארצית נוספת - 'חבר הקבוצות' ובראשית שנות השלושים הוקמה גם 'תנועת המושבים'. תנועות ארציות אלו סייעו רבות לתנופת ההתישבות בשנים הבאות. בהנהגתן הפכה ההתיישבות השיתופית לכלי ביצועי ראשון במעלה של המדיניות הלאומית והביטחונית של התנועה הציונית בארץ.

בשלהי תקופת העליה הרביעית, בשנת 1926- ראשית 1927 החלה המחלקה להתישבות של ההנהלה הציונית ביישוב גוש הקישון. במסגרת זו הוקמו על ידי תנועת הפועלים הקיבוצים : שריד, גבת, משמר העמק, עיינות והשרון; וכן מושבי העובדים: כפר יהושע, ושדה יעקב (ראשון מושבי תנועת 'הפועל המזרחי'). כמו כן הוקם מושב של המעמד הבינוני - כפר ברוך.

לקריאה נוספת: אתר תנועת העבודה בארץ ישראל

לחלקים נוספים של המאמר:
עליה שלישית ורביעית : עליה שלישית - רקע כללי
עליה שלישית ורביעית : הישוב היהודי בארץ - רקע כללי
עליה שלישית ורביעית : עליה רביעית - רקע כללי
עליה שלישית ורביעית : תנועת הפועלים בעליה השלישית והרביעית (פריט זה)
עליה שלישית ורביעית : המסגרות ההתיישבותיות של תנועת הפועלים
עליה שלישית ורביעית : ייסוד ההסתדרות הכללית
עליה שלישית ורביעית : חברת העובדים
עליה שלישית ורביעית : המאבק על ההגמוניה ביישוב ובתנועה הציונית

ביבליוגרפיה:
כותר: עליה שלישית ורביעית : תנועת הפועלים בעליה השלישית והרביעית
שם  האתר: תנועת העבודה הישראלית
בעלי זכויות : קרן ברל כצנלסון; קרן המייסדים
הוצאה לאור: קרן ברל כצנלסון; קרן המייסדים; תנועת העבודה
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית