"שאלה: ביום א' ניסן תש"ב נשאלתי בגיטו קובנה אם מותר לו לאדם להציל את עצמו על ידי קנית תעודת התנצרות (טויפשיין) ועל ידי זה תהיה לו האפשרות לברוח ליערות ולהצטרף לפרטיזנים.
תשובה: דבר זה אסור שהרי כתב הרמב"ם בספר המצוות וז"ל: מצווה ד' היא שצונו לקדש את שמו והוא ממה שנאמר ונתקדשתי בתוך בני ישראל, וענין זאת המצווה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק, ואע"פ שבא עלינו מכריח לבקש ממנו לכפותינו שלא נשמע אליו, אבל נמסור עצמנו להמיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שלבותינו מאמינים בו יתעלה עכ"ל הטהור.
אבל בנידון דידן אינו כן, שהרי משמעות אחת יש לתעודת ההתנצרות, והיא שבעל התעודה עזב ח"ו את צור מחצבתו והתכחש לעמו בהם בחר לו יה לסגולתו, דבר זה בודאי אסור אף שבלבו הוא מאמין באמונה שלמה בצור ישראל וגואלו, מכל מקום מצווה הוא על קידוש השם וכמו שהבאתי בשם הרמב"ם, ומצווה למסור עצמו למיתה ולא להתעות את הגוים שהוא כפר ח"ו באלקי ישראל.
תבנא לדינא שאין שום היתר כלל בנידון דידן לרכוש תעודת התנצרות ושמד אף שהוא חושב שעל ידי זה יצליח להנצל, אלא מצווה הוא לקדש את שם השם וכמו שנאמר ונתקדשתי בתוך בני ישראל."
לקריאה נוספת:
אושרי אפרים
מעדותה של רבקה וולבה על שמירת המסורת בגטו קובנה
מעדותו של חנוך צינוירט על חיי דת בעיירה גריבוב שבפולין
באתר יד ושם:
מבחר חומרים בנושא חיי דת בתקופת השואהטקס – שמירת שבתות וחגים בתקופת השואהעדויות וידאו – מבט אל עולמם של היהודים החרדים בתקופת השואה
