שמואל בלום יליד קוץ ( CUZ) שבצ'כוסלובקיה, ב-1921.
במרץ 1944 נכבשה הונגריה על ידי הגרמנים. העד הועבר לגטו SHURANI. בקיץ 1944 גורש לאושוויץ יחד עם שאר יהודי הסביבה. באושוויץ נבחר ל"נבחרת הכדורגל", שאימן שחקן "הכוח" לשעבר וגנר. עבד במחנות השונים עד לשחרור על ידי הצבא האמריקאי במאי 1945. העד השתלב בפעילות ארגון הבריחה בסלובקיה, והתאמן אימונים צבאיים לפני ההפלגה לארץ. עלה לארץ במאי 1945 והשתתף בקרבות לטרון ובכיבוש לוד-רמלה בפיקודו של דיין.
... אני הייתי יומיים באטנן-פוכהיים. זה המון רכבות, המון רכבות. ושמה היינו צריכים לשחרר את האדמה מן הפסים, לזרוק אותם הצידה, וחלק היה צריך להחזיר בחזרה. זו עבודת פרך. סתם. וכל יום ברגל חזרנו בחזרה. איזה יום אחד, זה היה עוד לפני השחרור שלנו - פתאום פצצות, הפצצה. מצד הזה באו הרוסים, הם הרסו להם את כל פסי הרכבת. ומצד השני באו אמריקאים...
...היתה ההפצצה האחרונה שלהם. הפצצות כנראה הגיעו גם למקום איפה שהיו שלנו, של היהודים, אז משמה ברחו בערך 20 חבר'ה.
ש. איך ברחו? איך הצליחו לברוח?
ת. הפרטיזנים הם היו שם, בתוך היער. והם התחילו לירות. ראו את ההפצצות, התחילו לירות בחיילים הגרמנים, ואז העשרים האלה שחררו אותם, ומאלה חלק הרגו אותם, חלק פצעו אותם ואת הנשק לקחו. ואלה יצאו. זה היה באפריל. ואחרי כן יותר לא נתנו לנו לצאת.
ש. מתי נכנס הצבא האמריקאי?
ת. בחמישי למאי 45'.
ש. זה היה כמה ימים לפני סוף המלחמה?
ת. זה היה דבר לא יאומן.
ש. זה היה כמה ימים לפני סוף המלחמה? המלחמה נגמרה בשמונה במאי.
ת. כן. אני רוצה את זה לספר, זה שייך להיסטוריה.
ש. בבקשה, תספר.
ת. עשו את האפל באותו בוקר, בחמישי לחודש. את כל החולים הוציאו אותם, את כל המתים ושמו אותנו חמישה בשורה, והם סופרים אותם, ועל כל שני אנשים היה ס"ס אחד. כל הצבא היה שמה.
ש. לא ברחו בכלל?
ת. אז הם עוד לא ברחו. אבל באותו הרגע שהם ספרו את הזה, פתאום לאט לאט הם נעלמים, ונתנו הוראה להיכנס לתוך הטונלים. והאלה ששמו
ש. טונלים זה מנהרות.
ת. כן כן. שהיה מלא עם דינמיט.
ש. הם רצו לפוצץ אתכם?
ת. ואלה שעשו אותם אמרו: לא! אנחנו רוצים למות בחוץ! והוא נתן, מנהל המחנה, נתן הוראת אש עלינו. ואנחנו כולנו שוכבים, ואני על יד הגדר. ושומעים באופן אוטומטי, שומעים רעשים של מנועים. חשבנו שמתפוצץ העולם. מכל כיוון, חוץ מן ההרים, מפני שבצד השני הרים - באו טנקים והגיעו לגדר והם הורידו את הגדר ופתחו באש לאוויר. ומישהו מהחבר'ה שמבינים קצת יותר אומר: תראה, זה האמריקאים. מה אני אגיד לך? 30% בטח מתו שם. טוב, דרכו אחד על השני. הם בעצמם. פתאום האלה התחילו לזרוק אוכל, ותוך שלוש שעות ראית שם שממה, איום ונורא. והרי הייתי 41 קילו. ירדתי. לא היה מה לאכול. אבל מה? כל פעם גנבתי מפה ומשמה.
ש. אבל האמריקאים דיברו רק אנגלית. איך יצרתם קשר?
ת. על מה דיברו?
ש. אתם לא ידעתם אנגלית - איך היה הקשר?
ת. מה, אז היה קשר ביניהם, הצבא בא.
ש. איך אתם דיברתם?
ת. תמיד היו אינטליגנטים. למשל החבר'ה שלי, שהיו מלומדים, דיברו צרפתית, אנגלית, כן. והיו שמה קצינים יהודים שדיברו יידיש.
ש. בצבא האמריקאי?
ת. כן.
ש. והתחילו לטפל בכם, והגישו לכם עזרה רפואית?
ת. מאוד מאוד.
לקריאה נוספת:
אוסטריה
מעדותו של דן כרמל על האנטישמיות באוסטריה עם עלית הנאצים לשלטון
מעדותו של מתתיהו בייסקי על תנאי החיים במחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה
באתר יד ושם:
תערוכה מקוונת: עד היהודי האחרון
מחנות ואתרי רצח נאציים מרכזיים
עדויות נוספות בנושא הפתרון הסופי
