הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > גרמניה הנאצית והיהודים 1933-1939
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה



תקציר
בקטע זה מספרה "תקווה על פי התהום" מתארת מאשה גרינבאום את הקשיים המיוחדים שהיו נחלתם של בני תערובת. מסופר על צעיר שנולד לאב יהודי ואם גרמנייה ארית. את אביו לא הכיר, כי מת בצעירותו, והוא התחנך כארי טהור. הוא נאסר ע"י הגסטפו ונשלח למחנה יהודי באסטוניה.



מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום : גורלו של מישלינג (בן תערובת)
מחברת: מאשה גרינבאום


פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

מאשה גרינבאום, ניצולת גטו קובנה ומחנות עבודת הכפייה באסטוניה, תיארה בספרה, "תקווה על פי התהום" את המאורעות שחוותה המחברת על בשרה: ההשפלה, הגטאות, המחנות באסטוניה ובגרמניה - עד השחרור במחנה ברגן-בלזן. לאחר המלחמה עלתה מאשה ארצה.

הוא היה בן תערובת – מישלינג, לפי חוקי נירנברג מ-1935. הוא נולד לאב יהודי ואם גרמנייה ארית. את אביו לא הכיר, כי מת בצעירותו, והוא ואחיו הצעיר ממנו בשנתיים התחנכו במשפחת האם – כולם ארים טהורים. פעם בשנה נסעו לבקר את הורי אביהם, שם היו חוגגים יחד איזה חג יהודי, שהוא לא זוכר אפילו את שמו. אביו זקנו היה מספר על נפלאות רבות, שאירעו לעמו בזמן ההוא. עם הזמן לא הרשתה עוד האם לנערים לנסוע לסבם, וכך שכח, או עשה עצמו כשוכח, שאביו בן לעם אחר ודת אחרת. כאשר עלה היטלר לשלטון, רצו הוא ואחיו להיכנס לשורות הנוער ההיטלרי, אולם האם אסרה זאת עליהם. לפיכך התמסרו רק ללימודים והסתייגו מחבריהם בבית-הספר. מפחד הגסטפו כנראה הפרידה האם בין שני האחים: הצעיר נשלח לבית דודו שבעיר קניגסברג, ושם השתכן בבית סבתו, אמה של אמו, ואותו השאירה האם בבית בברלין. יום אחד בא הגסטפו ואסר אותו כדי לגרש אותו למזרח, כי אינו ארי טהור, אלא בן תערובת. לא הועיל בכיה של האם, לא עזרו בקשות ותשלומי שוחד. את הכסף לקחו – אבל אותו שלחו למחנה יהודי באסטוניה.

לפתע מצא את עצמו בקרב יהודים שרובם פולנים, הונגרים וליטאים, עובד כמותם ונתון לאותן השפלות ומתענה כפליים, שכן כאן נוכח בתהום המפרידה בינו וביניהם. הרי אינו יהודי! מדוע אפוא מתייחסים אליו כמו אל כל אותם יהודי מזרח אירופה, שלמד לתעב בהשפעת חבריו ומוריו? ומדוע בכלל שלחו אותו ואת היהודים למחנה? הרי הוא והם לא עשו כל רע, לא חטאו ולא פשעו! בתחילה הדגיש את גרמניותו, וכשהגיע למחנה אמר: "מדוע מגיע לי עונש כזה? הרי אני גרמני?" אבל עד מהרה, לאחר שראה מה מעוללים הנאצים והצבא הגרמני לבני אדם חפים מפשע, שינה את דעתו. לאט לאט נעלם התיעוב, ואת מקומו תפסו סקרנות ורצון להשתייך. הוא התבייש להכריז שהוא גרמני, והתחיל ללמוד מנהגים יהודיים, ואף החל לומר בגאווה "אני יהודי, יהודי טהור". אבל בורותו בדברים הפעוטים ביותר, שכל ילד יהודי יודע אותם, הסגירו אותו, אף החשידו אותו בעיני האסירים היהודים, שהוא עובד בשירות הגרמנים ומלשין עליהם. הבחור סבל מניכור ובדידות וקינא אפילו בקאפוס – אותם מפקחים יהודים במחנות שנודעו באכזריותם. אף שהיו שנואים – השתייכו בכל זאת לעם היהודי! ואילו הוא היה יהודי בודד, קרבן של הגורל האכזרי של העם היהודי – ועם זאת נדחה ממנו. הגרמנים הציעו לו תנאי קיום טובים יותר ולהיות "מיוחס", ממונה – אך הוא דחה את כל ההצעות. ומכיוון שגרמני לא רצה להיות עוד – ויהודי לא יכול להיות – הרגיש הוא חי בחלל ריק והחליט לשים קץ לחייו; וכאשר נקרתה לפניו ההזדמנות ביקש לאבד את עצמו לדעת וקפץ לים. לרוע המזל תפסו אותו הגרמנים והצילו את חייו. לשם מה? כדי לירות בו בעוד ימים ספורים בתור יהודי? כדי להתעלל בו?

מעשיו של זיגי וניסיונו לשים קץ לייסוריו שכנעו את האסירים לתת בו אמון. הם עזרו לו אפוא להתאושש וקיבלו אותו כאחד משלהם.

לקריאה נוספת:
מישלינגה
חוקי נירנברג
חקיקה אנטי-יהודית

באתר יד ושם:
המוזיאון החדש – גרמניה הנאצית והיהודים 33-39
עדות וידאו – צבי בכרך – יהודי גרמניה ערב פרוץ מלחמת העולם השניה
יומנים נוספים בנושא רדיפות היהודים



אל האסופה גרמניה הנאצית והיהודים 1933-19393

ביבליוגרפיה:
כותר: מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום : גורלו של מישלינג (בן תערובת)
שם  הספר: תקווה על פי התהום : יהודי ליטא בין גטו למחנה
מחברת: גרינבאום, מאשה
תאריך: 1999
בעלי זכויות : יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית