הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > המחנות > מחנות השמדהעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > ה"פיתרון הסופי" > מרכזי ההרג ומחנות ההשמדה
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה



תקציר
אוליבן אקרהאלט, זורה, ילידת יוגוסלביה, 1923. בעדותה מתארת זורה אקרהאלט אוליבן את עבודתה ב"קנדה" במיון חפצי הקורבנות באושוויץ.



מעדותה של זורה אקרהאלט אוליבן על עבודתה במיון חפצי הקורבנות באושוויץ


פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

אוליבן אקרהאלט, זורה, ילידת אוסייק (Osijek), יוגוסלביה, 1923.
ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוגוסלביה. אזור מגוריה של העדה סופח להונגריה בעלת בריתה של גרמניה. ב-19 במרס 1944 השתלטה גרמניה על הונגריה. אביה ואחיה של העדה נלקחו לעבודות כפייה והיא גורשה לאושוויץ- בירקנאו (Auschwitz-Birkenau), במחנה עבדה במיון חפצים בקבוצת העבודה שנודעה כ"קומנדו קנדה". באוקטובר 1944 היא הועברה למחנה הריכוז ברגן-בלזן (Bergen Belsen) שבגרמניה. העדה עבדה בבית חרושת בגרמניה, ובזמן צעדת המוות ברחה וחזרה לברגן-בלזן והתחבאה בבית של איכרה. העדה שוחררה ע"י האמריקאים, ולאחר ששהתה במחנה של שבויים פולנים וצרפתים משוחררים, חזרה ליוגוסלביה.

ב- 28 אפריל 44' הגעתי לאושוויץ. אחד מהבנות שהיינו ביחד, הזאת מנובי-סאד, היתה ארוסה עם גוי, אחיה ברח מהבית והלך לאס.אס. הוא היה שם והוא עזר לנו. הוא רצה לעזור לה - אז היא, רק בתנאי שגם אנחנו.

ש. ואיך הוא עזר לכן?
ת. שבאנו, שמה הצטרפנו לעבודה. ...אחר כך התחילו לחלק אותנו לעבודה. ועוד לפני שהתחילו לחלק אותנו קראו את השם של הבת הזאת, מנובי-סאד, והיא סחבה אותי. "זה בת דודה שלי. אני לא אלך בלעדיה". וככה באנו למקום עבודה שקראו אותו שמה "קנדה".

ש. למה?
ת. למה? כי היה מספיק אוכל והיה פירוק מזוודות. הכל מזוודות מה שלקחו מאנשים שבאו, פירקו חילקו - אוכל לחוד, כביסה לחוד, מעילים לחוד. חפצי ערך היינו צריכים לשים, שם היה קופסא שהיינו צריכים לשים את החפצי ערך, שהרוב הלך לבית שימוש, זה עניין שלנו, כי בתי השימוש היו עם חור, לא היה בית שימוש עם מים. חור שעושים למטה. אז ניקו את הבית שימוש הזה, גם את השבויים באו לנקות, והם חיפשו את הזהב ואת הדולרים מיד.

ש. מזה שאנשים בלעו והוציאו שם?
ת. לא בלעו, אנחנו זרקנו.

ש. אתם בכוונה זרקתם כדי שזה לא יגיע לגרמנים?
ת. אנחנו בכוונה זרקנו כדי לא לתת לגרמנים. כן. אנחנו חיפשנו במעילים, זה היה הרבה דברים - תפור במעיל, תפור בכריות במכפלות, ואנחנו, כמה שיכלנו זרקנו. שלא יגיע לידיים שלהם.

ש. זה היה המרד שלכם?
ת. זה היה כאילו מרד. אני זוכרת שביום ראשון עבדנו שמה, אחרי שעתיים, בא אחד ואומר "תשמעו, אם ככה תעבדו, לא תהיו פה מחר". אנחנו לא מסוגלים לעשות יותר מעשרים חבילות ביום. אז גם שמה היה כזה מרד. מה שיכלו, כן עשו. קשה. היית סגורה בין הגדרות חשמל. ושמה בעבודה, שמרו גרמנים עם כלבים. שהם בדרך כלל היו כל-כך שיכורים, שלא ידעו מה שמם, כי במזוודות היה גם הרבה אלכוהול.

ש. אלה שהיו קרובים לענין אז היו פשוט לוקחים. מה היה באמת, את יכולה לספר לי איך זה התנהל, העבודה הזאת? היה אולם גדול?
ת. בחוץ. אנחנו היינו בצריפים. מחסן היה בנין, אבל מזוודות הגיעו בחוץ.

ש. במשאיות הביאו מזוודות?
ת. כן.

ש. מי פרק את זה, החיילים הגרמנים?
ת. לא. מה פתאום. החיילים הגרמנים נגעו במשהו?! הבחורים. שמה היה מקום עבודה שבחורים ובחורות עבדו ביחד. ופרקו את המזוודות בחורים, שהבחורות יותר מידי זמן התעסקו עם כל דבר. למה עבדו שמה יהודים? שמה רק יהודים עבדו, אף על פי שזה היה אוכל מצוין. שמה היינו שבעים.

ש. כי הייתם פשוט לוקחים מהדברים, גונבים, או מה?
ת. לא. בטח היינו לוקחים, רק אסור היה לתפוס אותנו ...כל אחד קיבל צריף מיוחד ואיזה סחורה. והיו חמישה צריפים לסחורה שונה. אבל אוכל בחורים תיכף שמו בצד.

ש. מה זאת אומרת, המזוודות סגורות, נכון? אז איך סחורה שונה?
ת. הבחורים פתחו, והם חילקו.

ש. אלה שפרקו הם פתחו וחילקו לפי הסוג של סחורה? לכל סוג של סחורה היה צריף נפרד?
ת. כן.

ש. באיזה צריף את היית?
ת. של מעילים.

ש. עכשיו אוכל, איך לקחתם?
ת. אנחנו עמדנו שם על יד מזוודות, אז בחורים זרקו לנו.

ש. ולא ראו את זה, לא היתה עליכם שמירה צמודה?
ת. כן. לא היתה שמירה כל כך צמודה. אפשר היה להגניב אוכל.

ש. מה למשל הייתם מגניבים?
ת. הכל טוב.

ש. כמו למשל, מה אנשים היו?
ת. היה מלחם וקמח עד - תלוי מאיפה בא הטרנספורט. את ידעת מאיפה בא הטרנספורט לפי תוכן המזוודות. שבאו טרנספורטים מהונגריה עוד, היה אוכל מצוין.

ש. כמו מה?
ת. שוקולדים, וופלים, קייקסים [=עוגיות], לחם, שקדים, שינקן [=חזיר] שלמים. שבאו מודוונשטאט ומטרזינשטאט, הכל היה מאוד מאוד דל. לא היה שום דבר. אבל כל כך היה הקומנדנט שלנו, היה איש בסדר. היה קצין עוד ממלחמת עולם הראשונה. הוא אמר פעם, אני דיברתי שוטף גרמנית, הוא אמר ככה: "כל אחד שיאכל כמה שיכול, רק אל תתנו לי שאני אתפוס אתכם"...

ש. את אומרת שהייתם מגניבים אוכל לכל מיני חברים במחנה. רגע, בסוף יום העבודה, כמה שעות עבדתם?
ת. מהבוקר עד הערב.

ש. במיון דברים? את היית במעילים. מה עשיתם עם המעילים?
ת. קודם לחפש אם אין כסף וקצת חפצי ערך. אחר כך היינו חמישה מעילים אחד בשני לשים, ואת החלק העליון לסגור בכפתורים, לשים חוט ואת המספר שלך. פתק עם המספר שלך.

ש. עם המספר שלך, של הממיינת?
ת. כן. והכי מצחיק היה, שפעם בא אחד, ס"ס אחד נשאר, ואנחנו תמיד הרסנו. קרענו, כי חשבנו שזה הולך לגרמנים. מה, לחוד היינו צריכים להוריד את הפרווה, במזוודה לחוד, וזה באמת הלך לגרמנים.

ש. מה עשיתם במעילים, הייתם פורמים?
ת. עושים נזק. ואחד מהאנשים הוא אמר "למה אתם הורסים, הרי זה בא לחברים שלכם למחנות עבודה אחרים".

ש. זה באמת היה ככה?
ת. אני מצאתי בברגן בלזן ((Bergen Belzen שהביאו, כי היינו בסמרטוטים ממש שמה, לא בברגן בלזן, בלי פשטאט, שהייתי בבית חרושת, מעיל עם המספר של הקבוצה שלי, לא שלי. הגיעו המעילים שם. זה היה באמת. אנחנו לא האמנו להם, כמובן, למה חשבנו שזה הולך לגרמנים.

לקריאה נוספת:
אושויץ
מחנות השמדה
מזיכרונותיה של ג'וליאנה טדסקי על אושוויץ-בירקנאו מחנה B

באתר יד ושם:
אלבום אושוויץ
טוראי טולקאצ'ב בשערי הגיהנום
הסלקציה (ג'קי חנדלי)
לעדויות נוספות בנושא המחנות הנאציים



אל האסופה הפתרון הסופי3

אל האסופה המחנות הנאציים3

ביבליוגרפיה:
כותר: מעדותה של זורה אקרהאלט אוליבן על עבודתה במיון חפצי הקורבנות באושוויץ
שם  הפרסום מקורי: יד ושם : מרכז המידע אודות השואה
תאריך: -
בעלי זכויות : יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
הערות: 1. מידע זה מופק על ידי צוות בית הספר המרכזי להוראת השואה ובסיוע אגפי יד ושם השונים.
הערות לפריט זה:

1. ארכיון יד ושם, 5353/0.3


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית