מישור החוף הוא האזור המשתרע במקביל לקו המים של ים התיכון בתחומה של ישראל, ויש לו המשך בחופי לבנון וסוריה בצפון ובחופי מצרים בדרום. גובהו נע בין 0 ל-100 מ', אורכו 190 ק"מ, ורוחבו נע בין 4 ק"מ בצפון הארץ ל-40 ק"מ בדרומה. בחלקו הצפוני המישור נקטע בשני מקומות על ידי רכסי הרים: רכס ראש הנקרא ורכס הכרמל. קו החוף משתנה: בחלקו הדרומי זהו חוף צבירה רחב וישר, וככל שמצפינים הוא הופך ברובו לחוף סחיפה, שבו גלי הים פוגעים ומכרסמים ברכסי הכורכר המצויים לאורך החוף. בחלקו הצפוני של החוף בולטים מפרצונים ולוחות גידוד – משטחי סלע שטוחים שנותרו במים שליד החוף לאחר שגלי הים הרסו את מצוק החוף.
במישור החוף מתגוררים מרבית תושבי ישראל וכן שוכנות באזור מרבית עריה הגדולות של המדינה. היישובים הגדולים, והפעילות הכלכלית המגוונת, שהתפתחו במישור החוף, מזמנים אפשרויות רבות של מקורות פרנסה, לימודים, בילוי ונופש, והם מושכים אליהם עוד ועוד אוכלוסייה.
צורות הנוף והמסלע במישור החוף של ישראל מושפעים מים התיכון במערב ומרצועת ההרים במזרח:
- השפעת הים – המרכיב העיקרי של סלעי הכורכר ושל חלק מהקרקעות באזור, הוא חול שהגיע אליהם מהדלתה של נהר הנילוס ומחצי-האי סיני – על ידי זרמי-ים הנעים לאורך חופי הים התיכון ומגיעים לאזור ישראל מכיוון דרום-מערב. הכיוון שהחול מגיע ממנו לחופי ישראל מסביר מדוע שטחי החולות מצטמצמים ככל שמתקדמים מדרום הארץ לצפונה.
- השפעת ההרים – מישור החוף בנוי בחלקו משכבות של חומרי בלית שנסחפו והוסעו לכאן מן ההרים שממזרח לאזור (הרי הגליל, הרי שומרון והרי יהודה).
