תעשייה ואוצרות טבע
לאירן מדיניות כלכלית ריכוזית שבה המדינה שולטת על המשאבים העיקריים. כ-40% מתושבי אירן חיים מתחת לקו העוני וכ14% אחוז מכלל כוח העבודה מובטל. יש לציין כי שיעורים אלה הם הערכות רשמיות של אירן עצמה, וחוקרים טוענים כי מספר המובטלים גדול בהרבה.
אמנם רוב תושביה של אירן עניים, אבל ברשותה משאבי טבע רבים ועשירים. המשאב העיקרי שמכניס לאירן מטבע זר ומעניק לאירן כוח בזירה הבין לאומית הוא הנפט. אירן היא מפיקת הנפט השנייה בגודלה בקרב המדינות החברות באופ"ק (איגוד המדינות המייצאות נפט), והיא מפיקה בכל יום 4,000,000 חביות. עתודות הנפט של אירן מהוות כ10% מעתודות הנפט בעולם. גם בתפוקת הגז עומדת אירן במקום גבוה מבחינה בין לאומית והיא המדינה השנייה בעולם בעתודות הגז שלה (לאחר רוסייה).
ענפי התעשייה העיקריים של אירן הם נפט ומוצריו, פלדה, מתכות, תעשיות פטרוכימיות, טקסטיל ורכב. תעשיות אלה הינן בבעלות ממשלתית, ורובן פועלות בשיטות ייצור מסורתיות. הייצוא של אירן כולל שטיחים (פרסיים) פירות ואגוזי פיסטוק. אירן משקיעה מאמצים גדולים בפיתוח אנרגייה גרעינית. מדינות באירופה וארצות הברית מנסות למנוע מאירן להגיע ליכולת פיתוח פצצת אטום.
ענף התיירות גם הוא אינו מפותח למרות יפי הנופים, האתרים ההיסטוריים והארכיאולוגיים, והתרבות המעניינת. אירן נחשבת למקום לא בטוח ותיירים נמנעים מלבוא ולבקר במדינה.
