השטח הראוי לעיבוד חקלאי בלבנון הוא כ-40 אחוזים מן השטח הכולל של המדינה, האחוז הגבוה ביותר בעולם הערבי. אבל בפועל מעבדים בלבנון רק כשליש משטחה הכולל של המדינה. כ-40% מבעלי האדמות בלבנון מנהלים משק חקלאי לצריכה עצמית בלבד, וכ- 60% שולחים את תוצרתם לשוק. חלק ניכר מבעלי האדמות עוסקים בפעילויות כלכליות אחרות נוסף על העיסוק בחקלאות.
לבנון נהנית מתנאי אקלים מצוינים, המאפשרים גידולים מגוונים בכל חלקי המדינה: במישור החוף מגדלים תפוזים, בננות, כותנה ותבואות. באזור הגבעות וההר הנמוך (מגובה של 700 עד 800 מטרים) מגדלים על-פני המדרגות שעל מדרונות ההרים ובשיפועים הנוחים זיתים, תבואות, טבק, ענבים, תפוחי עץ, וחקלאות מעורבת. אזור ההר הגבוה משמש כשטח מרעה בלבד. באזור הבקעה (בקעת הלבנון) תנאי הקרקע והמשקעים מאפשרים גידול תבואות, סלק סוכר, ענבים, פירות, חקלאות מעורבת. בלבנון מגדלים גם צמחים המיועדים להפקת סמים.
על אף שממשלת לבנון נקטה צעדים לפיתוח החקלאות, כגון: תיקון המדרגות הישנות על מדרונות ההרים, סלילת רשת כבישים, פיתוח רשתות השקיה אזוריות ועידוד השימוש בחומרי הדברה, בדשנים, ובמכשור טכני, האתגר הגדול הניצב עדיין בפני החקלאים בלבנון הוא הכנסת מיכון מודרני יותר, כדי שיוכלו להגדיל את הייצור. האתגר הזה גדול במיוחד במשקים שמייצרים לצריכה עצמית בלבד.
ההשקיה בחקלאות הלבנונית מבוססת בעיקר על מי גשמים ומי שיטפונות. ממשלת לבנון מבצעת פעולות להגדלת כמות המים הזמינה לשימוש בחקלאות, ועל כן נבנה סכר על הנהר ליטאני, המאפשר להשקות שטח של כ-200 אלף דונם, וגם לייצר חשמל. הייתה כוונה לבנות גם מערכת שתנצל את מי הנהר אורונטס, אבל התכנית הזאת נגנזה עקב לחצי סוריה, שהנהר הזה ממשיך בזרימתו אל תחומה, והיא זקוקה למימיו. על פי נתוני משרד החקלאות הלבנוני, לא צפוי בלבנון מחסור במים עד 2015. עם זאת, עקב זיהום מתמשך של מקורות המים לחקלאות, צפוי להתעורר מחסור כזה בעתיד.
ההכנסות מן החקלאות למשק הלבנוני מוערכת בכ-4 אחוזים מכלל התוצר הלאומי (התל"ג) . רוב הייצוא החקלאי של לבנון מיועד למדינות ערב, ובעיקר לסוריה. לבנון עצמה נאלצת לייבא דגנים, בשר, ושמנים.
