עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > נצרות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
על טקס הנישואין הנוצרי ועל יחסה של הנצרות לגירושין.



בנצרות: "כי טוב להתחבר בנישואין"
מחברים: דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד


הנישואין הם התקשרות חוזית בין שני בני אדם, שמטרתה בניית חיים משותפים והקמת משפחה. שלוש הדתות מכירות בהתקשרות הזאת בין גבר לאישה ורואות קשר זה בחיוב. שלושתן קבעו דינים הנוגעים לנישואין ועיצבו את טקסי הנישואין.

ב. בנצרות: "כי טוב להתחבר בנישואין"

מאז היווסדה ראתה הכנסייה הן בהקמת המשפחה והן בנזירוּת שתי צורות חיים אפשריות. שורשיה של הנזירוּת מצויים בקבוצות מיעוט של יהודים מתקופת בית המקדש השני. תומכי הנזירוּת קשרו את היצר המיני ואת יחסי האישות לחטאם של אדם וחוה, שהטביע, על פי השקפה נוצרית נפוצה, בכל בני המין האנושי חותם של רוע. תומכי הנזירוּת ראו ביֵשוּע אדם שנמנע מיחסי אישוּת, ולכן הציגו את ההימנעות מנישואין כהליכה בדרכו.

תומכי הנזירוּת לא שאפו לכפות אותה על כל הקהל הנוצרי, שכן הם הכירו בכך שרוב בני האדם אינם יכולים להימנע מיחסי אישוּת. פאולוס, אשר הוא עצמו בחר בחיי רווקוּת, נימק זאת:

"אֲבָל אִם אֵינָם יְכוֹלִים לִכְבּשׁ אֶת יִצְרָם - שֶׁיִּתְחַתְּנוּ; מוּטָב לָשֵׂאת אִשָּׁה מִלִּבְעֹר בְּתַאֲוָה." (האיגרת הראשונה אל הקורינתיים ז, 9)

תומכי הנישואין בכנסייה הנוצרית טענו כי דווקא הקמת המשפחה היא הליכה בדרכו של יֵשוּע: בבשורה על פי מתַי מובאת דרשה המיוחסת ליֵשוּע ובה דיבר בזכות הנישואין. יֵשוּע ציטט בדרשה פסוק מסֵפר בראשית:

" [...] הֵשִׁיב לָהֶם [יֵשׁוּעַ] וְאָמַר: 'הַאִם לֹא קְרָאתֶם שֶׁהַבּוֹרֵא עָשָׂה אוֹתָם זָכָר וּנְקבָה מִבְּרֵאשִׁית וְגַם אָמַר, 'עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד'? אֵין הֵם עוֹד שְׁנַיִם אֶלָּא בָּשָׂר אֶחָד. לָכֵן מַה שֶּׁחִבֵּר הָאֱלֹהִים אַל יַפְרִיד הָאָדָם.'" (הבשורה על פי מתי יט, 6- 4)

תומכי הנישואין מצאו חיזוק נוסף בברית החדשה לגישתם: בבשורה על פי יוחנן מתואר הנֵס הראשון שעשה יֵשוּע - הוא הפך מַיִם ליין כשנכח בחתונה בכפר קנה שבגליל. לוּ היה יֵשוּע מתנגד לנישואין, סוברים אותם פרשנים, לא היה נוכח בהם ולא היה עושה בהם נס.

הקשר הרצוי בין בני הזוג תואר בברית החדשה כך:

"כֵּן חַיָּבִים גַּם הָאֲנָשִׁים לֶאֱהֹב אֶת נְשֵׁיהֶם כְּאַהֲבָתָם אֶת גּוּפָם הֵם. הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ." (האיגרת אל האפסיים ה, 28).

התחזקות הגישה התומכת בנישואין הביאה לידי כך שבמהלך ימי הביניים הם הוגדרו כסקרמנט, כלומר כמעשה המעביר את החסד האלוהי לבני האדם. זהו הסקרמנט היחיד שבני האדם נותנים זהלזה באופן הדדי.

בתקופות מסוימות הקבילו הוגי דעות נוצריים את היחסים בין הבעל לאישה ליחסים בין יֵשוּע לבין הכנסייה, כלומר, בינו לבין ציבור המאמינים הנוצרי:

"כִּי הָאִישׁ הוּא רֹאשׁ הָאִשָּׁה כְּפִי שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּא רֹאשׁ הַקְּהִלָּה - הַמּוֹשִׁיעַ שֶׁל הַגּוּף. וּכְשֵׁם שֶׁהַקְּהִלָּה נִכְנַעַת לַמָּשִׁיחַ, כֵּן גַּם הַנָּשִׁים תִּכָּנַעְנָה לְבַעֲלֵיהֶן בְּכָל דָּבָר.הָאֲנָשִׁים, אֶהֱבוּ אֶת נְשֵׁיכֶם כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֶת הַקְּהִלָּה וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ." (האיגרת אל האפסיים ה, 25- 23).

כיום הנישואין מוגדרים ברוב הזרמים הנוצריים כדרך חיים שמטרתה לחזק את הקשר הרוחני בין בני הזוג, ולעודד תמיכה הדדית שלהם זה בזו וכן הבאת ילדים לעולם וחינוכם.

החוק הנוצרי קובע שהנישואין חייבים להיות מוֹנוֹגַמִיִים, כלומר לגבר ולאישה כאחד מותר לשאת רק בן זוג אחד. על הקשר להתבסס על הסכמתם של שני בני הזוג. הסכמת הורי בני הזוג לנישואין רצויה, אך הנישואין תקפים גם בלעדיה.

טקס הנישואין הנוצרי

זמן מה לפני הטקס מתפרסמת הודעה על הנישואין - זאת כדי שכל בני הקהילה יידעו עליהם ויוכלו לתבוע את ביטולם אם אחד מבני הזוג קשור בנישואין קודמים.

בזרם הקתולי הנישואין נערכים בכנסייה, במהלך טקס ההודיה של יום ראשון. בני המשפחה והידידים נאספים ויושבים על ספסלי המתפללים, ובני הזוג עומדים מול כוהן הדת, בקירבת המזבח. כוהן הדת משמש כעֵד להתקשרות בין בני הזוג והוא מעניק תוקף חוקי לקשר ביניהם: הוא שואל אותם אם הם אכן מעוניינים להינשא ואם הם מתכוונים לכבד זה את זה במשך כל ימי חייהם. אחרי שענו לו בחיוב, מכריז כל אחד מבני הזוג:

"אני נשבע לאהוב אותך כל ימיי, להיות נאמן ולדאוג לך בימים של שפע ובימים של מצוקה. לשמוח אתך בטוב, ולשמור לך אמונים גם בימים קשים, כל ימי חיי."

לאחר התחייבות נצחית זאת מברך כוהן הדת את בני הזוג:

"יהי רצון שהאלוהים יברך את אהבתכם שהכרזתם עליה היום לפני הכנסייה, וישפיע עליכם שמחה לרוב. את אשר האלוהים איחד אל יפריד האדם."

אז נותנים בני הזוג זה לזה טבעת, וכוהן הדת מברך אותם שוב. כאן תם טקס הנישואין, וטקס ההודיה השבועי נמשך כרגיל.

בזרם האורתודוקסי נערך הטקס בדרך כלל ביום ראשון אחר הצהריים. הוא מתחיל בשלב האירוסין, שבמהלכם מושמעת ברכה על טבעות הנישואין והן מוחלפות בין בני הזוג שלוש פעמים, כסמל לשילוש הקדוש. אחר כך כוהן הדת מניח על ראשי בני הזוג שני כתרי זהב, שגם הם מוחלפים שלוש פעמים. לאחר מכן החתן והכלה לוגמים מאותה כוס יין, כדי לסמל את מחויבותם לאהוב זה את זה הן בימים של שמחה והן בתקופות של סבל וצער. הטקס מסתיים בכך שהחתן והכלה, האוחזים זה ביד זה, הולכים שלוש פעמים סביב שולחן שהוּכן לכבוד האירוע, והקהילה שרה לכבודם את השיר "אלוהים, הענק להם שנים רבות."

בזרם הפרוטסטנטי הנישואין יכולים להיערך גם בימי השבוע האחרים, אך תוכן הטקס דומה.

יחסה של הנצרות לגירושין

לזרמים השונים בנצרות יש גישות שונות לגירושין. כל הזרמים רואים אותם כבלתי רצויים והם נשענים על היחס השלילי לגירושין בברית החדשה. לדוגמה, הברית החדשה מספרת שאנשים באו בטענות כלפי יֵשוּע על כך שהתורה מתירה גירושין, והוא ענה להם שיש להימנע מכך אלא במקרים חריגים. יֵשוּע גם קבע כי "וְהַלּוקחַ אֶת הַגְּרוּשָׁה לְאִשָּׁה נוֹאֵף הוּא" (הבשורה על פי מתי ה, 32).

הזרם הפרוטסטנטי בנצרות מתיר גירושין ונישואין מחדש. הזרם האורתודוקסי מאפשר נישואין שניים, אך אלה אינם נחשבים לסקרמנט. בזרם הקתולי קיימת הכרה בפירוד בין בני זוג, אולם אין אפשרות לשחרר את בני הזוג מן הנישואין ולאפשר להם להינשא לאחרים. הדבר נעוץ בגישה המשווה את הנישואין לקשר בין יֵשוּע לכנסייה, שאינו ניתן לניתוק.

בפועל, קתולים רבים שנפרדו מבני זוגם נישאים לאחרים בהליך אזרחי, במדינות שבהן קיימים נישואין אזרחיים. אך הכנסייה אינה מכירה בנישואין אלה והיא רואה במי שנישא בהם חוטא. לפיכך, ישנם כוהני דת שאינם מאפשרים לקתולים שנישאו מחדש לקבל מלחם הקודש במהלך טקס ההודיה השבועי. הדבר מסב סבל ומצוקה לקתולים מאמינים רבים שנישואיהם הראשונים נכשלו והם נישאו מחדש.

מאז אמצע המאה ה- 20 מנסה הנהגת הזרם הקתולי למצוא פתרון לבעיית הגירושין, וקיימים בתוכה חילוקי דעות קשים בעניין זה.

לחלקים נוספים מתוך הפרק:

ביהדות: "והיו לבשר אחד"
בנצרות: "כי טוב להתחבר בנישואין" (פריט זה)
באִסלאם: "כי הן כמלבוש לכם ואתם כמלבוש להן"



אל האסופה לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות3

ביבליוגרפיה:
כותר: בנצרות: "כי טוב להתחבר בנישואין"
שם  הספר: לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות
מחברים: אמיר, דבורה ; מוסקוביץ, דפנה (ד"ר) ; סואעד, צאלח
תאריך: תשס"ו,2006
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. הספר הוא חלק מהתכנית "לחיות בארץ הקודש" שפותחה במטח בסיוע האיחוד האירופי.
2. כל הציטוטים מן הקֻרְאָן לקוחים מתוך הקֻרְאָן. תרגם מערבית: אורי רובין. 2005. © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תל-אביב ולמפה הוצאה לאור, תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית