עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > נצרות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
כבר מאז תקופה מוקדמת של החברה הנוצרית מקובל לקיים את טקס ההצטרפות לכנסייה – טקס ההטבלה - לתינוקות. על משמעותו הדתית של טקס ההטבלה ומהלך הטקס.



בנצרות: "ברוך פרי בטנך"
מחברים: דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד


בואו של תינוק לעולם נחשב בשלוש הדתות לשמחה, שכן הלידה מעידה על פּוריוּת ומסמלת המשכיוּת. תפיסה זאת באה לידי ביטוי בתפילות, בברכות ובטקסים.

ב. בנצרות: "ברוך פרי בטנך"

לאחר הלידה, מברכים את היולדת בחוג המשפחה או בכנסייה. באחת הברכות, העוסקת במרים אֵם יֵשוּע, נאמר ליולדת:

"האל הביא שמחה ואור לעולם כאשר הבתולה מרים ילדה את בנה. הבה נבקש מן המושיע שימלא את לבך שמחה ויגן על תינוקך מכל רע. בשם האב, הבן ורוח הקודש."

הברכה מקובלת בזרם הקתולי, והקהל משיב:"אמן."
וברכה נוספת:

"מי יתן והאל הכול יכול, אשר באמצעות הלידה הארצית של בנו מילא את העולם שמחה, יברך אותך, כדי שהילד שהעניק לך יביא תמיד שמחה ללבך."

והקהל משיב:"אמן."

יש הקוראים מתוך הברית החדשה את הברכה שבה בירכה את מרים קרובת משפחתה אלישבע, שהייתה אף היא בהיריון. אלישבע ילדה את יוחנן, שלימים נודע בכינוי "יוחנן המטביל". נוסח הברכה של אלישבע היה: "ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך."

גם תפילת ההודיה של חנה אֵם שמואל, המופיעה בברית הישנה, נקראת בכנסייה לכבוד היולדת. תפילה זאת מדגישה את גדוּלתו של האל שהעניק לחנה בן לאחר שנות עקרוּת רבות, ואת החלטתה להקדיש אותו לעבודת האלוהים:

"אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ: וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה' כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַה ' וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה':" (שמואל א א, 28- 27).

לעתים מקריאים גם פסוקים מתוך מזמור קכ"ח בתהילים:

"אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ:
הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה':
יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלםִָכֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:" (תהילים קכ"ח, 6- 3)

ההטבלה: "המאמין ונטבל ייוושע"

כבר מאז תקופה מוקדמת של החברה הנוצרית מקובל לקיים את טקס ההצטרפות לכנסייה – טקס ההטבלה - לתינוקות. הטקס מבוצע באמצעות התזה על גופו של הנטבל, או באמצעות הכנסת כל גופו לאַגַן טבילה - מעין כיור גדול, הבנוי בדרך כלל מאבן. אדם - זכר או נקבה - נטבל פעם אחת בחייו, לרוב על ידי כוהן דת. בכל הזרמים בנצרות ההטבלה נחשבת לסקרמנט.

משמעותו הדתית של טקס ההטבלה

מבחינה מסוימת, מקורו של סקרמנט ההטבלה הוא בפעילותו של יוחנן, קרובו של יֵשוּע, המכוּנה "המטביל". יוחנן היה מטיף שטען שיום הדין הולך ומתקרב וכי על היהודים לחזור בתשובה מחטאיהם כדי להינצל מעונש. יוחנן ראה בהטבלה מעשה המטהר מחטאים, בנוסף על חרטה ועל ביצוע מעשים טובים. הברית החדשה מספרת שיֵשוּע בא ליוחנן, לנהר הירדן, ונטבל אצלו:

"וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ מִן הַגָּלִיל הַיַּרְדֵּנָה אֶל יוֹחָנָן לְהִטָּבֵל עַל יָדוֹ: וְיוֹחָנָן חָשַׂךְ אוֹתוֹ לֵאמֹר אָנֹכִי צָרִיךְ לְהִטָּבֵל עַל יָדֶךָ וְאַתָּה בָּא אֵלַי: וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַנִּיחָה לִּי כִּי כֵן נָאֲוָה לִשְׁנֵינוּ לְמַלֵּא כָּל הַצְּדָקָה וַיַּנַּח לוֹ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחו לוֹ וַיַּרְא אֶת רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָהעָלָיו:" (הבשורה על פי מתַי ג, 15- 13).

הברית החדשה מוסיפה וּמספרת,שלאחר צליבתו ותחייתו ציווה יֵשוּע על תלמידיו להפיץ את בשורתו ולהטביל את המאמינים החדשים:

"וְאַתֶּם לְכוּ אֶל כָּל הַגּוֹיִם וַעֲשׂוּ תַלְמִידִים וּטְבַלְתֶּם אֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם [...]:" (הבשורה על פי מתַי כח, 20- 19).

יֵשוּע הורה לתלמידיו להדגיש שההטבלה היא תנאי הכרחי לזכייה בשכר ביום הדין:

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אֶל כָּל הָעוֹלָם וְקֵרְאוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְכָל הַבְּרִיאָה: הַמַּאֲמִין וְנִטְבָּל הוּא יִוָּשֵׁעַ וַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין יֶאְשָׁם:" (הבשורה על פי מרקוס טז, 16)

בעבר נחשבה ההטבלה למעשה המטהר את בני האדם מחטאם של אדם וחווה – מעשה שחותמו נטבע בכל צאצאיהם, בני המין האנושי. על פי השקפה זאת, אדם שלא נטבל יורש גיהינום לאחר מותו.

משמעות נוספת של ההטבלה, הדומה ליציאה מרחם האֵם מלא הנוזלים, היא לידה מחדש של המאמין. הלידה נחשבת גם לחזרה על מותו ותחייתו של יֵשוּע, שכן הכניסה למים כמוה כמוות, והיציאה מהם כמוה כתחייה. עוד נקשרת ההטבלה ליציאת מצרים: לפני שחצו בני ישראל את ים סוּף הם היו עבדים, ואילו כשיצאו ממנו - הם הפכו לבני חורין.

בדורות הראשונים לקיומה של הנצרות נטבלו מבוגרים שהחליטו להצטרף לקהל המאמינים.הטבלתם נעשתה בעקבות החלטה אישית, והיא הייתה כרוכה בהסכמה לעקרונות הדת הנוצרית. מקורה של הטבלת התינוקות הוא בהשקפה כי חובה להעניק לכל יִילוֹד חסד אלוהי בראשית חייו ולשחרר אותו מן הנטייה האנושית לחטוא; לפיכך רצו הורים נוצרים להטביל את תינוקותיהם בגיל רך ככל האפשר, שכן חששו שמא ימות ילדם לפני שיִיטָבֵל, ולכן יֵיענש בגיהנום.

‏‏הידעתם?

הלבטים הכרוכים בהטבלת תינוקות
הטבלת התינוקות, למרות שהיא נפוצה ומושרשת, סותרת את ההשקפה כי אדם צריך להצטרף לכנסייה הנוצרית מתוך הבנת עקרונותיה והסכמה עמם. לכן אסרו חלק מהנוצרים את הטבלת התינוקות ויצרו טקס אחר: טקס ה"הקדשה", שבו נוצר הקשר הראשוני של היִילוֹד עם קהילתו ובו מוענק לו שמו. את טקס ההטבלה הם עורכים כשהילד מגיע לבגרות.

בזרם הקתולי, בזרם האורתודוקסי ובכיתות פרוטסטנטיות רבות, נמשכת הטבלת התינוקות. אחת ההצדקות להטבלתם היא שבברית החדשה מתוארת התנצרותן של משפחות שלמות, שהייתה כרוכה בהטבלת המבוגרים והילדים כאחת. המסקנה היא שהטבלת התינוקות מהווה מסורת עתיקה ומקודשת, שיש להמשיך ולקיימה.

ועם זאת, גם בזרמים אלה קיימת השאיפה לצרף את האדם לכנסייה מתוך בחירה ומוּדעוּת. לפיכך ההטבלה נחשבת כיום לשלב ראשון בלבד בתהליך כניסת התינוק לקהל הנוצרי.

מהלך הטקס

נתאר את הטקס כפי שהוא נערך כיום בזרם הקתולי. בזרמים אחרים הוא עשוי להיות שונה במקצת.

בדרך כלל מתקיים טקס ההטבלה שבועות מספר לאחר הלידה, ולעתים עורכים אותו לכמה תינוקות יחד. ברוב המקרים ההטבלה מהווה חלק מטקס ההודיה של יום ראשון, והיא נערכת בנוכחות קהל המתפללים כולו. נוכחותם של אלה בטקס מחזקת את השתייכותה של משפחתו לקהילה, ומחזקת את הכרתו של כל אחד מהנוכחים בחשיבותו של מעשה ההטבלה. לפני הטקס, ולעתים אף לפני הלידה, כוהן הדת מזמין את הורי התינוק למפגשים אחדים ומסביר להם את משמעות ההטבלה ואת חשיבותו של מתן חינוך נוצרי לילדם.

הטקס עצמו נפתח בהבאת הילד לכנסייה על ידי הוריו וסנדקיו. הסנדקים הם בדרך כלל ידידים קרובים של הוריו, שתפקידם לסייע בחינוכו הדתי של הילד. עורך הטקס מברך אותם בכניסתם לכנסייה, ואז הוא שואל את ההורים איזה שם ירצו לתת לילדם. לאחר שענו הוא שואל מה מבקשים מן הכנסייה עבוּר הילד. נהוג שההורים עונים: "הטבלה". אז מסמן עורך הטקס את סמל הצלב על מצחו של הילד בעזרת שמן מקודש, ומכריז על שמו ועל קבלתו אל חֵיק הקהילה. ההורים, ולעתים גםהסנדקים, מסמנים אף הם את סימן הצלב על מצח הילד. ההורים צועדים עם התינוק למרכז הכנסייה, וקהל המתפללים מלווה אותם בשירה (את הקטעים העוסקים בהטבלה קוראים מכתבי הקודש). כוהן הדת נושא דרשה, ואחר כך נאמרות תפילות שתוכנן בקשה מהקדושים שיתפללו עבור הילד, הוריו וכלל ציבור המאמינים.

בשלב השני של הטקס כוהן הדת מזכיר אירועים מקראיים שונים הקשורים למים, ותוך כדי נגיעה באצבעו במים הוא מבקש מרוח הקודש לִשְרוֹת עליהם. אחר כך הוא שואל את ההורים ואת הסנדקים:

"האם רצונכם ש ____ [כאן נוקבים בשמו של הילד] יוטבל באמונת הכנסייה, אותה הבענו כולנו עימכם?"

לאחר שאישרו זאת, ההטבלה מתבצעת.

הכוהן אומר:

"אני מטביל אותך, ____ [שם התינוק], בשם האב, הבן ורוח הקודש."

ומיד הוא מטביל את התינוק במים או מטפטף מים על מצחו, וחוזר על פעולה זאת שלוש פעמים. כשמדובר בהטבלה על ידי יציקת מים, נהוג שההורים או הסנדקים אוחזים בילד. וכשמדובר בטבילת כל הגוף הם מוציאים אותו מהמים. ברגע זה הקהל פוצח בשירה. לאחר ההטבלה אומר עורך הטקס לילד הנטבל:

"האל, האב של אדוננו יֵשוּע המשיח, שיחרר אותך מחטא, העניק לך לידה חדשה באמצעות המים והרוח הקדוש, וקיבל אותך לעם הקודש שלו."

אז הוא מוֹשֵחַ על קודקו ראשו של התינוק שמן מקוּדש בעל ריח טוב, והתינוק מולבש בבגדים לבנים המסמלים טהרה. כוהן הדת נותן לאחד ממלוויו של התינוק נר שהודלק מ"נר הפסחא" - נר גדול שהדלקתו פותחת כל שנה את טקס ההודיה של חג הפסחא.

לעתים נערך בשלב זה טקס נוסף ובו הכוהן נוגע באגודלו בפיו ובאוזניו של התינוק, ואומר:

"האדון, יֵשוּע,עשה את החירש לשומע ואת האילם למדבֵּר. יהי רצון שייגע הוא במהרה באוזניך, על מנת שיקבלו את דבריו, ובפיך, על מנת שיכריז את אמונתו, להלֵל ולהדֵר את האל האב."

אז מתנהלת תהלוכה של הילדים ומשפחותיהם לכיוון המזבח, והטקס מסתיים בתפילת "אבינו שבשמים" ובכמה ברכות להורי הילדים ולציבור כולו.

בטקס ההטבלה נכללת גם בקשה של כוהן הדת לשחרר את הנטבל מכוחו של השטן. זהו זֵכֶר לטקס לגירוש השדים והרוחות, שבעבר היה חלק חשוב מסקרמנט ההטבלה. במהלכו של טקס זה נהג כוהן הדת לתת לתינוק גרגר מלח מבורך, שעל פי האמונה מסייע בהענקת חוכמה והגנה לילד.

בזרם האורתודוקסי נערך לאחר סקרמנט ההטבלה סקרמנט נוסף, הקרוי "כְּרִיסְמַטְיָה" - משיחה בשמן הקודש. גם סקרמנט זה ניתן לאדם פעם אחת בחייו, והוא מסמל את ירידתה של רוח הקודש על האדם. לאחריו משתתף התינוק בסקרמנט ההודיה - הוא מקבל טיפה מהיין המסמל את דמו של יֵשוּע.

הידעתם?

יחסה של הנצרות למילה
חלק מהנוצרים הראשונים, שנהגו על פי מצוות היהדות, מָלוּ את בניהם בינקותם. בתהליך התגבשותה של הנצרות בוטלה מצוַות המילה. ההצדקה לביטולה נשענה על פרשנות לתולדות חיי אברהם, כפי שהם מסופרים בספר בראשית, שם מסופר כי אלוהים הבטיח לאברהם שיִיוָולֵד לו בן,"והֶאֱמִן [אברהם] בה' ויּחְשׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:" (בראשית טו, 6). כלומר, העובדה שאברהם האמין לדברי האלוהים, היא שעמדה לזכותו. המצווה לָמוּל את בנו ניתנה לאברהם אחר כך, בפרק יז:

"וּנְמַלְתּם אֵת בְּשׂר עָרלַתכֶם והָיה לְאוֹת בְּרית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:" (בראשית יז, 11).

הפרשנות הנוצרית קבעה כי סדר זה של הדברים מעיד על כך שאברהם זכה לברכת אלוהים לא בשל קיום מצוַות המילה אלא בשל אמונתו האיתנה וצייתנותו.

על מנהגים עממיים של הגנה על תינוקות
בקהילות נוצריות מסוימות קיימים מנהגים עממיים שונים שנועדו להגן על שלומו ועל בריאותו של התינוק: נוהגים לתלות תמונה של מרים אֵם יֵשוּע מעל למיטתו ולהתפלל לקדוש שעל שמו הוא נקרא, וכן להתפלל לקדושים הנחשבים לשומרי תינוקות.

לחלקים נוספים מתוך הפרק:

ביהדות: "הוא יברך את האישה היולדת"
בנצרות: "ברוך פרי בטנך" (פריט זה)
באִסלאם: "שיגדל באושר ובעושר תחת כנפיך"



אל האסופה לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות3

ביבליוגרפיה:
כותר: בנצרות: "ברוך פרי בטנך"
שם  הספר: לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות
מחברים: אמיר, דבורה ; מוסקוביץ, דפנה (ד"ר) ; סואעד, צאלח
תאריך: תשס"ו,2006
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. הספר הוא חלק מהתכנית "לחיות בארץ הקודש" שפותחה במטח בסיוע האיחוד האירופי.
2. כל הציטוטים מן הקֻרְאָן לקוחים מתוך הקֻרְאָן. תרגם מערבית: אורי רובין. 2005. © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תל-אביב ולמפה הוצאה לאור, תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית