עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרון > ראש השנה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
ראש השנה, החָל ביומיים הראשונים של חודש תשרי, מציין את ראשיתה של שנה חדשה ביהדות. הוא עומד במוקד של תקופה שבה המאמינים עורכים חשבון נפש. על משמעויותיו ומנהגיו של החג.



ביהדות: א' תשרי – ראש השנה
מחברים: דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד


בפרק זה נדון בכל דת ברצף של מועדים הקשורים זה בזה, כשבמרכזו של כל אחד מהם עומד מועד מסוים: ביהדות חל ראש השנה בסיומה של תקופת חשבון נפש ובקשת סליחה על חטאים, ואליו נילווים מועדים כיום הכיפורים, חג הסוכות והוֹשַׁעְנַא רַבָּה; בנצרות חל חג המולד בסיומה של תקופת הכנה, ואחריו חל חג ההתגלוּת; ובאִסלאם נלווה לצום הרַמַדֿאן חג שבירת הצום.

ראש השנה,החָל ביומיים הראשונים של חודש תשרי, מציין את ראשיתה של שנה חדשה ביהדות. חג המולד מציין את הופעתו של יֵשוּע, בן האלוהים, בדמות אנושית בנצרות. והצוֹם החָל בחודש הרַמַדֿאן הוא מצווה המופיעה בקֻראן וכלוּלה בחמש מצווֹת היסוד באִסלאם.

א. ביהדות: א' תשרי – ראש השנה

אלול ותשרי – סוף והתחלה חדשה

ראש השנה עומד במוקד של תקופה שבה המאמינים עורכים חשבון נפש, מבקשים סליחה על מעשיהם הרעים בשנה שחלפה, ושואפים לפתוח דף חדש בשנה הנכנסת.

בחודש אלול, הנקרא חודש הרחמים והסליחות, מתחילה תקופת חשבון הנפש. המאמינים מתפללים תפילות מיוחדות הנקראות "סליחות", שתוֹכְנן חרטה על חטאים ובקשת מחילה מן האל.

עם סיומו של חודש אלול נחגג ראש השנה. יסודו במצווה מן התורה:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה':" (ויקרא כג, 25- 23)

בתקופת גלות בבל נקבע כי החודש השביעי יהיה החודש הראשון למניין החודשים, ונקבע לו השם "תשרי".

כפי שנאמר בפסוק, היום הראשון בחודש הוא "זיכְרון תרועה". חז"ל ראו בביטוי זה ציווי לתקוע בשופר והדגישו שהתקיעה בשופר מסמלת את יום הדין.

‏‏הידעתם?

על התקיעה בשופר בחגי ישראל

  • השופר הוא כלי נגינה קדום העשוי מקרן של אַיִל, ולתקיעה בשופר יש כמה משמעויות דתיות. בתורה כּתוּב כי התקיעה בשופר ליוותה את מעמד הר סיני:
    "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקֵים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד [...]" (שמות יט, 16)
    התקיעה בשופר הייתה, אם כן, חלק מן ההתגלוּת הפּוּמבּית של האל לפני עם ישראל.
  • השופר מסמל גם את הכניעה השלֵמה של האדם לפני האלוהים, שכן קרן האַיִל מזכירה את האַיִל שהוקרב במקום יצחק בסיפור העקדה:
    "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:" (בראשית כב, 13)
  • התקיעה בשופר תלווה גם את בוא הגאולה, כלומר את בִּיאַת המשיח:
    "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁל.ם:" (ישעיהו כז, 13)

השופר הוא אמצעי המכריז על ישיבת בית הדין בשמַים – על אלוהים השָׂם על כפות המאזניים את מעשיו הטובים והרעים של כל אדם.

חז"ל הסבירו שראש השנה הוא יום הדין השנתי לכל בני האדם משום שאדם הראשון נברא בו. כלומר, ביום בריאתם של בני המין האנושי נקבע לכל אחד מהם פסק דין - האם יזוכה או יורשע.

עשרה ימים לאחר ראש השנה חל יום הכיפורים. יסודו של מועד זה בציווי מן התורה:

"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה': וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם ִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם:" (ויקרא כג, 28- 27)

בפסוקים אלה צוּוּ בני ישראל להִתענוֹת ביום העשירי של החודש, ולהקריב קורבן כדי לכפר על חטאיהם ולזכות למחילה.

‏‏הידעתם?

ליום הכיפורים כמה משמעויות
לצד היותו יום המוקדש לכפרה על חטאים, יום הכיפורים נחשב במסורת ליום שבו הוריד משה את לוחות הברית מהר סיני בפעם השנייה.

יום הכיפורים נחשב גם ליום של עקדת יצחק, המסמלת את כניעתו השלֵמה של אברהם לצו האל. השופר שבו תוקעים ביום הכיפורים, העשוי מקרני אַיִל, גם הוא מרכיב המקשר את העקדה ליום זה.

יום הכיפורים נתפס ביהדות כיום של קביעת גזר הדין של כל אדם - שכרו או עונשו. לפיכך, הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מוקדשים לבקשת סליחה ולמעשי כפרה, בתקווה להרבות את השכר או להמעיט מהעונש. ימים אלה נקראים הימים הנוראים או עשרת ימי תשובה. מקורו של הכינוי "ימים נוראים" הוא בכך שבימים אלה גוברת תחושת היִרְאָה, כלומר הכבוד שהאדם רוחש לגדוּלת האל.

הידעתם?

על הוֹשַׁעְנָא רַבָּה ועל גזֵרת דין אישית וקיבוצית
על פי האמונה, השלב האחרון במשפט האלוהי השנתי חל ביום הושענא רבה, בכ"א בתשרי. עד ליום זה האדם יכול עדיין להביא לשינוי גְזַר דינו באמצעות חרטה ותשובה. אך להושענא רבה יש עוד משמעות - ביום זה נהגו בני ישראל לבקש שהחורף המתקרב יהיה גשום, וכך ירבה היבול החקלאי. חורף גשום היה אות לכך שעַם ישראל, כציבור, נידון לכף זכות במשפט האלוהי שנערך בחודש תשרי.

בטקס בקשַת הגשם שנערך בהושענא רבה בתקופת קיומו של בית המקדש, נהגו בני ישראל להקיף את המזבח ולחבוט על רצפת בית המקדש בענפי ערבה (כנראה משום שעץ הערבה זקוק למים רבים כדי לצמוח). לכן נקרא יום הושענא רבה גם "יום חיבּוּט הערבות". ענפי הערבה כּוּנוּ "הוֹשַׁעְנוֹת", וזאת בגלל שתי סיבות:האחת היא שהאִוְושָה שלהם, כלומר קול הרחש הנשמע כאשר הרוח מניעה אותם, נקראת בשפה הארמית "שַענוּן"; והשנייה היא שפיוטי התפילה הנאמרים להורדת הגשם החלו בצירוף "הוֹשַׁע נא", כלומר - אנא, הצֵל אותנו.

"תחל שנה וברכותיה"

המשמעויות השונות של ראש השנה באות לידי ביטוי בנוסח של התפילה הנאמרת בחג. בתפילה משולבות שלוש ברכות:

  • מלכויות - ברכה שמשמעה קבלת האלוהים כמלך, שכן ראש השנה נחשב ליום ההמלכה של אלוהים על העולם. הנה ציטוט מתוכה:
    " [...] מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרץ בִּיקָרךָ. וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרצֶךָ [...] וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂראֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה [...]"
  • זיכרונות - ברכה הנוגעת להשגחה האלוהית - האלוהים מנהיג את העולם והוא זוכר את כל מעשיהם של בני האדם:
    " [...] זָכְרנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם. וּזְכָר לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת הַבְּרית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמֹּריָּה. [...]"
  • שופרות - ברכה המציינת את היותו של ראש השנה יום דין לכל האנושות:
    " [...] תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְקָרֵב פְּזוּרֵנוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם וּנְפֻצּוֹתֵנוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. [...]"

בסוֹפה של כל אחת משלוש הברכות תוקעים בשופר, והתפילה נחתמת במשפט:
"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ."
בברכה טמונה תקווה לפתיחת דף חדש בשנה החדשה, משוחרר מחטאי השנה הקודמת.

מאורחות החג

במאות השנים האחרונות הִשְׁתַרֵשׁ המנהג לברך קרובים ומכּרים בברכת שנה טובה. יש השולחים אגרות ברכה לשנה החדשה בדואר (וכיום רבים שולחים ברכות בדואר האלקטרוני), ויש העושים זאת בטלפון או בביקור מיוחד אצל בני המשפחה.

בערב ראש השנה נערכת ארוחה חגיגית, שלכבודה נאספים יחדיו בני המשפחה המורחבת. ברוב קהילות ישראל נהוג לאכול בראש השנה מאכלים מיוחדים, שיש בהם סמליוּת. אכילת תפוח בדבש מסמלת את התקווה כי השנה הבאה תהיה מתוקה וטובה יותר מן השנה שחלפה. אכילת הרימון קשורה בחששות מפני המשפט האלוהי השנתי הנערך, על פי האמונה,בראש השנה - האדם מקווה כי יעמדו לזכותו המעשים הטובים שעשה, הרבים כגרגירי הרימון. אכילת ראש הדג היא סמל לתקווה כי"נִהְיֶה לְראשׁ וְלֹא לְזָנָב". ויש מאכלים נוספים שנהוג לאכול בחג: סֶלֶק (כדי שיסתלקו שונאינו וכל מבקשי רעתֵנו), או תמרים (שיִיתַמוּ שונאינו ואויבינו ).

מנהג נוסף הקשור בחג הוא המנהג תַשְלִיךְ, המתקיים ליד הים (או ליד כל מקור מים אחר).
בתפילה המלווה את קיום המנהג נאמרים בין השאר פסוקים מנבואת מיכה:

"מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם:" (מיכה ז, 19- 18)

לחלקים נוספים מתוך הפרק:

ביהדות: א' תשרי – ראש השנה (פריט זה)
בנצרות: "וקראת את שמו יֵשוּע"
באסלאם: "מצווה עליכם לצום"



אל האסופה לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות3

ביבליוגרפיה:
כותר: ביהדות: א' תשרי – ראש השנה
שם  הספר: לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות
מחברים: אמיר, דבורה ; מוסקוביץ, דפנה (ד"ר) ; סואעד, צאלח
תאריך: תשס"ו,2006
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. הספר הוא חלק מהתכנית "לחיות בארץ הקודש" שפותחה במטח בסיוע האיחוד האירופי.
2. כל הציטוטים מן הקֻרְאָן לקוחים מתוך הקֻרְאָן. תרגם מערבית: אורי רובין. 2005. © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תל-אביב ולמפה הוצאה לאור, תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית