עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > נצרות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
הכנסייה משמשת כבית התפילה בנצרות. על השלבים בהתפתחות מבנה הכנסייה, צורתה החיצונית והעיצוב הפנימי, והטקסים הנערכים בה.



בנצרות: הכנסייה – "שמים עלי אדמות"
מחברים: דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד


בשלוש הדתות יש חשיבות רבה לעבודת האל בציבור, ולשם כך יצרה כל דת לעצמה מבנה המיועד להתכנסות ולקיום הפעילות הדתית - בית הכנסת ביהדות, הכנסייה בנצרות, והמסגד באִסלאם. הפעילות המרכזית הנערכת במבנים אלה היא התפילה.

שמותיהם של בית הכנסת והכנסייה בעברית מעידים על תפקידם: מקורם בשורש כ.נ.ס - התכנסות, כלומר התאספות. ופירוש שמו של בית התפילה של המוסלמים - המסגד - הוא:מקום הסגידה, כלומר המקום שבו האדם מבטא כלפי האל את כְּניעוּתוֹ ואת תודתו. מקומות ההתכנסות האלה ממלאים גם תפקידים חברתיים. לדוגמה, בבתי הכנסת נוהגים להכריז על אבֵדות, ותולים בהם קופות צדקה המיועדות לצרכים שונים של בני הקהילה.

בפרקים הקודמים תיארנו את התפילות הנערכות בבתי התפילה, וכן טקסים אחרים הנערכים בהם - קריאה בכתבי הקודש ונשיאת דרשות. בפרק זה נתאר עוד טקסים הנערכים בבתי התפילה. מקום נרחב נקדיש בפרק לתיאור צורתם של בתי התפילה: צורתם החיצונית של המבנים, חלוקתם לחללים פנימיים, הרהיטים והקישוטים המצויים בהם, והכּיווּן שאליו פונה קהל המתפללים. מטרת התיאור היא לבחון את המשמעות הסמלית של צורתו של בית התפילה.

בנצרות: הכנסייה – "שמים עלי אדמות"

הכנסייה משמשת כבית תפילה בימי החול, בימי ראשון ובחגים. בנוסף לתפילות ולמַתָן הסַקְרָמֶנְט של סעודת האדון (שתואר בפרק השני), ניתנים בכנסייה עוד סַקְרָמֶנְטִים: הטבילה, הקוֹנְפִירְמַצְיָה (חתימת הקודש), הנישואין, המחילה (טקס המוּכּר גם בשם "החרטה"), ומְשִׁיחַת הכוהנים (הסמכת כְּמָרִים חדשים). (על הסקרמנטים השונים תוכלו לקרוא בשער "מעגל חיי האדם".)

שלבים בהתפתחותו של מבנה הכנסייה

עד המאה ה- 4 לספירה התפללו הנוצרים בבתי תפילה מאולתרים שמוּקמוּ במבנים ישנים או בבתים פרטיים. לעתים הם העדיפו להתפלל במקומות מסתור כמו מערות, משום שעובדי האלילים רדפו אותם. הפיכת הנצרות לדת המדינה באימפריה הרומית שינתה את המצב: החל מהמאה ה- 4 נבנו כנסיות רבות בעריה של האימפריה הרומית, ואחר כך, בעקבות המיסיונרים שהפיצו את הנצרות בקרב עובדי האלילים, נבנו כנסיות גם בכל רחבי אירופה. כנסיות מפוארות במיוחד נבנו בארץ הקודש, באתרים הקשורים לחייו של יֵשוּע. לדוגמה, במאה ה- 4 לספירה, לאחר ביקורה של הלנה, אימו של הקיסר קוֹנְסְטַנְטִינוֹס, בירושלים, בָּנָה הקיסר כנסייה מצפון להר ציון, בגבעת הגוּלְגוֹתָא - מקום שבו, על פי המסורת הנוצרית, נקבר אדם הראשון, ובו נצלב יֵשוּע.

כל כנסייה נחשבה לבית האלוהים. בישוף בן המאה השמינית תיאר אותה כך: הכנסייה היא שָמַיִם עלֵי אדמות, מקום משכנו ופועלו של אלוהי השמים. היא מסמלת את צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישוע.

הכנסייה, מבחוץ ומבפנים

עד לתחילת הבנייה של בתי מגורים לגובה רב, במאה ה- 19, היו הכנסיות גבוהות מבתי המגורים, גם בעיר וגם בכפר. גגותיהן של הכנסיות שהשתייכו לזרם האורתודוקסי נבנו בצורת כיפה, ובצידן של הכנסיות שהשתייכו לזרם הקתולי נבנו מגדלי פעמונים בעלי גגות מחודדים. כיפותיהן של הכנסיות הרוסיות, שהיו שייכות לזרם האורתודוקסי, נבנו בצורת בצל, והן בלטו בקו הרקיע של ערים רבות ברוסיה.

באירופה המערבית והמרכזית, שהנוצרים שהתגוררו בה השתייכו לזרם הקתולי, נבנו בערים הגדולות, שבהן ישב הבישוף, כנסיות ענק שחיצוניותן נועדה להבליט את גדוּלתוֹ של האל. כנסיות אלה נקראו "קָתֶרְרָלוֹת". הקתדרלות היו גבוהות מאוד, וקירותיהן החיצוניים קושטו בפסלים ובגילופי אבן. חלונותיהן היו מעוטרים בקשתות ומצוירים בשלל צבעים.

בימינו, בתוך אזורי מגורים צפופים ובין בתי מגורים גבוהים אפשר להבחין במבנה של הכנסייה על פי הצלב שניצב בראשו.

הכנסייה הנוצרית, כמו בית הכנסת היהודי, נבנתה בצורת בָּזִילִיקָה - אותו מבנה ציבורי רומי ששימש כבית משפט וכמקום מסחר. מעל לחלקה המרכזי של הבָּזִילִיקָה ומעל לאַפְּסִיס שלה נבנו תִקְרוֹת מְקוּמָרוֹת. באפסיס עמד מזבח, ומתחת למזבח נחפר לעתים מרתף ובו הוטמנו שרידי קדוש שהכנסייה נקראה על שמו. בשל צורתה המלבנית, נתפסה הבזיליקה בנצרות כסמל לתיבת נוח – הספינה שהפרידה בין הצדיקים המכונסים בתוכה לבין החוטאים המצויים מחוּצה לה. הצדיקים, כמו יושבי תיבת נוח, היו עתידים להינצל מזעם האל, ואילו החוטאים היו עתידים להיענש.

במאה ה- 6 לספירה התפתח בזרם האורתודוקסי סגנון בנייה שונה של כנסייה. למבנה זה הייתה צורת צלבבעל זרועות שוות באורכן. בקצה הזרוע המזרחית נמצא האַפְּסִיס, ובמרכז, במקום שבו חצו שני קווי הצלב של המבנה זה את זה, נבנתה כיפה. מתחת לכיפה נמצא האולם המרכזי של הכנסייה, שלעתים הוקדש לקדוש כלשהו. ארבעת האולמות הצדדיים הוקדשו לקדושים אחרים ויצרו מעֵין בתי תפילה קטנים, שנקראו קָפֶּלוֹת.

באולם המרכזי של הכנסייה ניצבים בדרך כלל ספסלים, ועליהם יושב קהל המתפללים. ליד האַפְּסִיס ניצבת במה, הנחשבת לתחום הקדוש בכנסייה ורשאים לשהות בה רק כוהני הדת. הבמה והמזבח הם זכר לקודש הקודשים שהיה בבית המקדש שבירושלים. על הבמה מצוי המזבח, שעליו מונחים נרות וצלב. המזבח מסמל את היותו של יֵשוּע הקורבן שכיפר על חטאיו של המין האנושי.

הבמה מופרדת מן האולם המרכזי על ידי מחיצה, המסמלת את ההפרדה בין קודש לחול. בכנסיות השייכות לזרם הקתולי ולזרם הפרוטסטנטי המחיצה נמוכה, ואילו בזרם האורתודוקסי המחיצה גבוהה וקרויה "אִיקוֹנוֹסְטַאזִיס", כלומר מקום האִיקוֹנוֹת (ראו במסגרת "הידעתם"). האִיקוֹנוֹסְטַאזִיס, שלו שלושה פתחים, עשוי בדרך כלל מעץ ומעוּטר בגילופים אמנותיים. ההבדל באופי המחיצה בין מקום ישיבת הקהל לבין הבמה גורם לשוני באופי הטקס בזרמים השונים של הנצרות. בכנסייה האורתודוקסית כוהן הדת מוסתר במהלך טקס סעודת האדון מעיני קהל המתפללים, ואדם אחר חוזר באוזני הקהל על הברכות שאומר כוהן הדת מאחורי האיקונוסטאזיס. לעומת זאת בכנסייה הקתולית ובכנסייה הפרוטסטנטית קהל המתפללים רואה את כל מעשיו של כוהן הדת ושומע אותו עצמו מתפלל ומברך.

גם תקרתה, קירותיה ורצפתה של הכנסייה, עוּטרוּ בציורים בעלי משמעות דתית. חלל הכנסייה נתפס כסמל של העולם, ולכן צוּירוּ על תקרתה יֵשוּע והמלאכים; על קירותיה צוּירוּ תמונותיהם של הקדושים, שנתפסו כבני אנוש נעלִים, המתווכים בין קהל המאמינים לבין האלוֹהוּת, וכן תמונות המתארות אירועים מתוך הברית הישנה והברית החדשה. על רצפת הכנסייה צוּירוּ חיות ועצים. בכנסיות של הזרם הקתולי, במקומות שונים בתוך הכנסייה הוצבו גם פסלים. האירועים הנפוצים בציורי הכנסיות מתוך הברית הישנה הם גירושם של אדם וחווה מגן עדן, סיפור עקדת יצחק, וברכת יעקב ל- 12 בניו לפני מותו. האירועים הנפוצים בציורים מתוך הברית החדשה הם: בְּשׂוֹרַת המלאך גבריאל למרים על הולדתו העתידית של יֵשוּע, טבילת יֵשוּע על ידי יוחנן המטביל בירדן, הסעודה האחרונה, והצליבה.

הפאר הרב וריבוי הקישוטים בכנסיות עוררו בעולם הנוצרי גם התנגדות - רבות מן הכנסיות הפרוטסטנטיות שנבנו הָחל מן המאה ה- 17 מצטיינות בצניעוּת ובמיעוּט הקישוטים דווקא. השאיפה לפשטות קשורה לרצונם של הפרוטסטנטים ללכת בדרכו של יֵשוּע, אשר לדעתם בָּז לפאר ולמוֹתָרוֹת.

בתפילה הנוצרית יש למוזיקה חשיבות רבה. חשיבותה באה לידי ביטוי בהצבת כלי נגינה הכנסייתי העוגב - בכנסיות רבות. העוגב, המלווה את שירת המתפללים והמקהלה הכנסייתית, מצוי לרוב על משטח מוגבה.

‏‏הידעתם?

על האִיקוֹנוֹת בכנסייה האורתודוקסית
על האִיקוֹנוֹסְטָאזִיס תלויות האיקוֹנוֹת. אלה הן תמונות של יֵשוּע, של מרים אמו, ושל הקדוש שהכנסייה נקראת על שמו. מעליהן תלויות 12 תמונות המתארות אירועים מחיי יֵשוּע, לדוגמה: הבשורה למרים,הוּלֶדֶת יֵשוּע, טבילתו על ידי יוחנן המטביל, ועוד. לעתים מופיעה על האיקונוסטאזיס גם שוּרת תמונות של 12 השליחים ושל 4 כותבי ספרי הבשורה של הברית החדשה.

האיקונות אינן אמורות לייצג את תווי פניהם האמיתיים של מרים, יֵשוּע, השליחים ושאר הדמויות, אלא הן רק מסמלות אותם. לעתים קרובות מופיעה על פניהם הבעת סבל, המייצגת את הערצת הנצרות לוויתור על הנאות החיים לשם התמקדות בעבודת האל. בקרב המאמינים הנוצרים קיימת הערצה כלפי הדמויות שהאיקונות מייצגות. ההערצה באה לידי ביטוי בהדלקת נרות לכבודם.

במאה ה- 8 לספירה התעוררה בכנסייה הנוצרית התנגדות להערצת האיקונות, וקמה תנועה בשם "האִיקוֹנוֹקְלַסְטִיקָה" (כלומר, ניתוּץ האִיקֹונוֹת). טענתה של תנועה זאת הייתה שהערצת האיקונות היא מעשה אלילי, הנוגד את האיסור המופיע בעשרת הדיברות "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ). לעומתם טענו תומכי הערצת האיקונות כי הצפייה בתמונותיהן של הדמויות החשובות בתולדות הכנסייה תורמות לחיזוק האמונה, וכי המאמין שאינו מסוגל לקרוא בכתבי הקודש לומד מהן על האירועים החשובים בחיי יֵשוּע.

לחלקים נוספים מתוך הפרק:

ביהדות: בית הכנסת – "מקדש מעט"
בנצרות: הכנסייה – "שמים עלי אדמות" (פריט זה)
באסלאם: המסגד – "קודש לאלוהים"



אל האסופה לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות3

ביבליוגרפיה:
כותר: בנצרות: הכנסייה – "שמים עלי אדמות"
שם  הספר: לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות
מחברים: אמיר, דבורה ; מוסקוביץ, דפנה (ד"ר) ; סואעד, צאלח
תאריך: תשס"ו,2006
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. הספר הוא חלק מהתכנית "לחיות בארץ הקודש" שפותחה במטח בסיוע האיחוד האירופי.
2. כל הציטוטים מן הקֻרְאָן לקוחים מתוך הקֻרְאָן. תרגם מערבית: אורי רובין. 2005. © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תל-אביב ולמפה הוצאה לאור, תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית