הדפס זה מתייחס לכתוב ברות, ב', ג'-ה': וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה, אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים; וַיִּקֶר מִקְרֶהָ--חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז, אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ. וְהִנֵּה-בֹעַז, בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים, יְהוָה עִמָּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְהוָה. וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ, הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים: לְמִי, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.
בועז מתבונן ברות, המופיעה בשדה עם אלומות שיבולים, כמתואר במקרא. הסיפור המקראי אינו משתהה על הרגע שבו בועז רואה את רות. כמו-כן, הסיפור המקראי מתאר קוצרים נוספים המצויים בשדה, ואת נערו של בועז. בהדפס הדגש הוא על הצפייה ומופיעות בו שתי דמויות בלבד - בועז ורות. הקשר בין בועז ורות עומד במרכזה של היצירה. מיקומו של בועז במישור הקדמי של התמונה, כשאנו רואים אותו כמעט לגמרי מאחור, וגופו חתוך, מציבה אותנו, הצופים בתמונה, "יחד" איתו, מתבוננים ברות, בעוד רות אינה מודעת לכך שהיא נצפית. בדרך זו מכניס אותנו ההדפס לתוך הסיפור, ומחזק את ההזדהות שלנו עם בועז.
למרות שההדפס מורכב אך ורק מצבעי שחור ולבן, תפיסתנו מזהה גווני ביניים שנוצרים באמצעות צפיפויות שונות של הקווים השחורים. קיים הבדל באיכות הקווים בין קווי המתאר המתפתלים, הרכים והעבים המקיפים את הדמויות (בעיקר קו המתאר המעוגל בתיאור רות) לבין הקווקווים שבונים את הגוונים האפורים השונים בציור.