במקרא מסופר על תקופה שבה כל בני האדם היו עם אחד ודיברו בשפה אחת. בני-האדם ניסו לבנות מגדל שראשו יגיע עד לשמים. בציור מתוארים אנשים עמלים, לבנים, כלי עבודה, ומגדל שראשו מגיע עד לעננים. המגדל כמעט נוגע בדמות המופיעה בשמים, וכנראה מייצגת את האל (הדמות לקוחה מאמנות מצרית קדומה, והדבר נובע כנראה מקישור בין תקופת המקרא לבין מצרים העתיקה, גם כאשר מדובר בסיפור המתאר תקופה קדומה יותר).
בעקבות ניסיון שאפתני זה של בני האדם, החליט ה' לבלול את שפתם, ולהפריד ביניהם. כך נוצרו עמים שונים בעולם. רמז לכך שכל בני האדם היו עם אחד ואחר-כך פוזרו ניתן למצוא בסמלים קטנים הניצבים על הקרקע, המסמלים את שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות: היהדות (מנורה המופיעה משמאל למגדל), הנצרות והאסלאם (צלב וסהר המופיעים מימין למגדל).
