סיפור הכיבוש הראשון בתחומה של ארץ ישראל הוא סיפור נִסי מובהק, המצטרף לשרשרת הנִסים המלווה את עם ישראל מאז יציאת מצרים.
תיאור העיר יריחו המבוצרת "סוגרת ומסוגרת... אין יוצא ואין בא" מגביר את תחושת הנס שבכיבוש המופלא. פרק ו' בספר יהושע מתאר בפירוט רב את התכנית האלוהית ואת ההנחיות שניתנו ליהושע – להקיף את העיר הקפה אחת בכל יום במשך שישה ימים כשהכוהנים נושאים את שופרות היובל לפני ארון הברית ואילו ביום השביעי להקיף את העיר שבע הקפות תוך כדי תקיעה בשופרות ותרועות העם. התיאור המפורט חוזר פעם נוספת בהנחיות שנותן יהושע לכוהנים ועוד פעם בתיאור הפעולה עצמה. ואכן, ביום השביעי "ויריעו העם ויתקעו בשופרות ... ותפל החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר".(יהושע ו 20)
כיבוש יריחו נעשה בתוקף חוק החרם. חוק החרם מודגש כמה פעמים בספר דברים, ועל פיו מצוּוה עם ישראל להשמיד את ערי הכנענים:
"...הַכֵּה תַכֶּה, אֶת-יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא--לְפִי-חָרֶב: הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּהּ וְאֶת-בְּהֶמְתָּהּ, לְפִי-חָרֶב. וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ, תִּקְבֹּץ אֶל-תּוֹךְ רְחֹבָהּ, וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל, לַה' אֱלֹהֶיךָ; וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם, לֹא תִבָּנֶה עוֹד" (דברים י"ג 16 – 17).
יריחו נהרסת ונשרפת באש, תושביה ובעלי-החיים שבה מוחרמים, והכסף והזהב וכלי המתכת ניתנים לאוצר בית ה'. רק רחב ובני ביתה ניצלים מן ההרג בשל ההבטחה שנתנו לה המרגלים. בנוסף לכל זאת, העיר מקוללת: "ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה" (יהושע ו 26).
חוקרים רבים ראו בסיפור של כיבוש יריחו סיפור בבואה (השתקפות במהופך) של סיפור הבריאה. כך, למשל:
• ששת ימי הבריאה ובסופם יום מנוחה לעומת ששת ימי "אי- עשייה" וביום השביעי – עשייה;
• בריאת כל היצורים בסיפור הבריאה לעומת הכחדתם המוחלטת בסיפור יריחו;
• סיפור הבריאה מסתיים בברכה ואילו סיפור יריחו – בקללה.
ההקבלה לסיפור הבריאה באה כדי להדגיש את המעורבות האלוהית ואת הנס שבכיבוש יריחו המשתווה לבריאת העולם.
ככל שרושם הנס חזק יותר כך נראה סיפור המרגלים שנשלחו ליריחו תמוה יותר וכך גם ברורה פחות מעורבותה של רחב הזונה בהצלת המרגלים. לשם מה היה צורך בשליחת מרגלים, אם יש הבטחה אלוהית לכיבוש נִסי: "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו" (יהושע א 3)?
אומנם, הסיפור מרתק מבחינה ספרותית ודרכו מועבר המסר ששמעם של בני ישראל וגדולת ה' הגיעו לכל קצווי הארץ, אך הוא מעורר בעיות קשות. לשם מה היה נחוץ המידע שהביאו המרגלים וכיצד ניצלה רחב, המתגוררת בחומה לאחר התמוטטות החומות באורח פלאי?
האם כל הסיפור לא נועד אלא כדי להסביר מאוחר יותר, בדרך של סיפור אטיולוגי את עובדת קיומן של משפחות כנעניות בקרב בני ישראל, למרות חוק החרם?
הסיפור של כיבוש יריחו מעורר לא רק קשיים טקסטואליים, אלא גם היסטוריים. אומנם, בדרך-כלל אין טעם לנסות ולהסביר סיפורי נִסים באופן ריאליסטי, אך חוקרים רבים עסקו בשאלה כיצד באמת נכבשה יריחו וכיצד התמוטטו חומותיה?
מאז ראשית המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל בשלהי המאה ה- 19 ניסו למצוא מענה לשאלה זו. יריחו זוהתה כתל א-סולטאן, הנמצא סמוך ליריחו של ימינו, מצפון לים המלח. התל העתיק ממוקם סמוך למעיין שופע (מעיין אלישע) בלב נווה מדבר פורח ופורה. החפירה החשובה ביותר בתל נערכה בשנות ה- 50 של המאה ה- 20 על-ידי קתלין קניון, חופרת בריטית ידועה. חפירתה הייתה יסודית ביותר והיא גילתה בתל כמה מן התגליות החשובות ביותר על ראשיתה של תקופת התיישבות הקבע בארץ ישראל באלף השביעי לפני הספירה. בתקופה קדומה זו, לפני קרוב לעשרת אלפים שנה, התקיים ביריחו יישוב גדול, שתושביו היו עובדי אדמה ובנו במקום מבנים מרשימים, כולל מגדל אבן גדול שהשתמר עד היום לגובה רב. גם בראשית האלף השני לפני הספירה הייתה ביריחו עיר גדולה ומבוצרת. אך דווקא במאות השנים לאחר מכן, בתקופה שבה נכנס עם ישראל לארץ ישראל – בסביבות 1300 – 1200 לפני הספירה, לא נמצאו ביריחו שרידי יישוב בכלל. פשוט לא הייתה שם עיר, המקום היה נטוש.
איזו עיר כבש, אם כך, יהושע?
סוגיה זו נמצאת במרכזו של ויכוח סוער המתחולל זה כמאה שנה בין חוקרי מקרא לארכיאולוגים בקשר לאי ההתאמות הקיימות בין הממצא הארכיאולוגי למסופר במקרא.
