אמפיריציזם (Empiricism מיוונית empeiria 'נסיון'), כינוי לאסכולה פילוסופית. חשובי האסכולה היו הבריטים לוק, ברקלי, יום; (מאות 18-17) ומיל; (מאה 19). האמפיריציזם של המאה ה-20 כונה לעתים 'לוגי' ולא נבדל בהרבה מן הפוזיטיביזם הלוגי. האמפיריציזם מנוגד לרציונאליזם וצמח בתגובה עליו. עפ"י האמפיריציזם, הנסיון הוא מקור כל הידיעה: הן במובן זה שכל מושגינו נובעים ממנו הן במובן זה שאמיתותן של כל טענותינו זקוקה להצדקה נסיונית. בכמה מגרסותיו הנסיון כולל לא רק את תפיסות החושים אלא גם את החוויות הפנימיות, כגון רגשות ודימויים.
לוק, מייסד האסכולה, הבחין בין מושגים פשוטים, שמקורם בממשות הנסיונית, לבין מושגים מורכבים, הנוצרים בשכל ע"י הרכבתם של המושגים הפשוטים. ואולם הוא התקשה להראות כיצד אפשר להכיר את העולם החומרי שמסביבנו.
ברקלי טען לעומתו שעולם כזה אינו קיים כלל וכל קיומם של הדברים הוא בהיותם תפיסות שלנו. יום הביא את האמפיריציזם לספקנות מלאה: כל העולם אינו אלא קיבוצי רשמים שברוחנו, ולאמונותינו הבסיסיות (כגון האמונות בדבר הסיבתיות והתמדת העצמים) אין צידוק פילוסופי אלא הסבר פסיכולוגי בלבד. קאנט ניסה להתגבר על ספקנות זו באמצעות סינתזה בין אמפיריציזם ורציונאליזם והציע לראות בנסיון מרכיב הכרחי, אבל לא מספיק, של כל הכרה.
יום ביטל את הצורך בנסיון כדי לבחון את אמיתותן של טענות הלוגיקה והמתימאטיקה. טענות אלה מבטאות לדעתו יחסים בין מושגים, הן אנליטיות (כפי שכונו אח"כ) ולפיכך הן אמיתיות אפריורי (אינן תלויות בנסיון) והכרחיות. מיל חזר וטען שגם טענות אלה מקורן בנסיון. קאנט ניסה להראות שטענות המתימאטיקה אינן אנליטיות אלא סינתטיות: הן מוסרות מידע תוכני ואינן מבטאות רק יחסים בין מושגים; עם זאת טען שהן אמיתיות אפריורי.
האמפיריציזם הלוגי אימץ את ההבחנה בין האמיתות ההכרחית של טענות הלוגיקה והמתימאטיקה לבין האמיתות הנסיונית של טענות אינפורמאטיביות. לדידם של בעלי השקפה זו, טענות שאינן אנליטיות ואי אפשר לאמתן בדרך הנסיון הן נטולות משמעות. הפנומנליזם היה הנסיון הקיצוני ביותר למצוא שפה שתשקף את הנסיון הבלתי אמצעי, שעליו צריכה להיות מושתתת כל ידיעה. בעלי ההשקפה ביקשו להראות שכל הטענות שנועדו לתאר את העולם אפשר לתרגמם לשפה של נתונים חושיים (sense data ) טהורים, כגון כתמי צבע. ההערכה הכללית היא שנסיון זה נכשל. האמפיריציסטים ביקשו להימנע מבניית שיטות מטפיסיות מרקיעות שחקים וניסו להתבסס על שיקולי השכל הישר היפים לכל אדם, אך הם ניסו גם להבהיר את דרכי החקירה הנהוגות במדעי הטבע. האמפיריציסטים במאות ה17-ה18 ביססו את שיקוליהם על אינטרוספקציה אישית וערבבו שאלות פילוסופיות בשאלות פסיכולוגיות על התפתחותם המושגית של תינוקות. במאה ה20 עשה האמפיריציזם שימוש רב בכלי הלוגיקה הצורנית ובניתוח הלשון, כנהוג בפילוסופיה האנליטית.
