אלכסנדר הגדול (323-356 לפנה"ס), מלך מוקדון, מגדולי המנהיגים בתולדות העולם. בנם של פיליפוס ה-2 מלך מוקדון, מנהיג רב תושייה ופעלים, ושל אולימפיאס, אשת חזיונות שמזגה היה סוער. בהיותו בן 13 הופקד על חינוכו הפילוסוף היווני אריסטו. בבית אביו ינק את השאיפה לכבוש בראש ההלנים את מלכות פרס הגדולה.
לאחר רצח אביו ב-336 עלה אלכסנדר לשלטון בסלקו טוענים אחרים לכתר. מונה למצביא עליון של ברית הערים היווניות. סיכל בתקיפות את התנגדותן של ערים יווניות שונות להגמוניה של מוקדון. הגיע עם צבאו אל העיר תבי והחריבה עד היסוד, לבד ממקדשיה וביתו של המשורר פינדארוס. אח"כ פנה אל משימתו הגדולה – המלחמה בפרס. ב-334 חצה את מצרי הדרדנלים ונכנס לאסיה הקטנה. לאחר ביקור סמלי בטרויה האגדית היכה את הפרסים ליד נהר הגראניקוס. אח"כ כבש את אסיה הקטנה כולה והקים בערים שכבש משטרים דמוקראטיים בנוסח הלני. בקרב שנערך בינו לבין דריוש ה-3 מלך פרס באיסוס שבסוריה הביס את דריוש ודחה את הצעות השלום שלו. אח"כ פנה דרומה, לכיבוש חוף המזה"ת. כיבוש צור, ביולי 332, היה מהישגיו הצבאיים הגדולים. לאחר מכן המשיך דרומה וכבש את א"י ומצרים, בלי שנתקל בהתנגדות. בביקורו במקדש אמון הכירו בו הכוהנים בתור בן האל המצרי אמון, שזוהה עם האל היווני זאוס. יש הסבורים כי מאז היה בטוח באלוהותו. לאחר שייסד את אלכסנדריה שב לסוריה ולמסופוטאמיה והביס את דריוש בקרב מכריע בגאוגמלה (331), פלש לבבל, רדף אחר דריוש אל תוך פרס וכבש את ערי הבירה בבל, שושן, פרספוליס ואגבת (330). דריוש נרצח בידי קרוב משפחתו, ואלכסנדר הכריז עצמו מלך אסיה.
במסע סחיפה מזרחה דיכא את ההתנגדות לשלטונו בשאר חלקי פרס ולאחר 3 שנות לחימה קשה (327-330) כבש את בקטריה וסוגדיאנה שמעבר להרי הודו-כוש. במסע אחר סיפח את צפון מערב הודו למלכותו (325-327), אך בקושי החזיר את צבאו לאורך החוף הדרומי של פרס. במהלך כיבושיו במזרח השתנתה תפיסת עולמו: שוב לא ראה עצמו מלך מוקדון ושליט פרס בלבד אלא מלך העולם כולו, גשר בין מזרח למערב. ביטוי לתפיסה זו היו נישואיו לרוקסאנה, נסיכה סוגריאנית, ונסיונו לכפות על קציניו נישואין עם בנות האצולה הפרסית. השינוי בתפיסתו הגביר את המתח בינו לבין אנשי צבאו, שראו בבני המזרח עמים נכבשים. בגבור התסיסה בצבא התנגש אלכסנדר עם כמה מבכירי קציניו וידידיו, ואף הוציא כמה מהם להורג. אין לדעת אם היה עולה בידיו לאחד בין מזרח למערב אילו נשאר בחיים; ב-323 מת בקדחת והוא בן 33.
אלכסנדר סייע ליצירתו של סדר עולם חדש. הוא הפיץ את התרבות ההלניסטית, ייסד מסגרות פוליטיות מצומצמות (עיר המדינה היוונית) ברחבי המזרח, כדי ליצור מסגרת רחבה יותר (המלכות ההלניסטית). כמו"כ תרם להכרת המושג החדש של אנושיות כללית, שמעבר ללאום ולגזע.
בתחום המדיניות היה מבשרה של האימפריה הרומית.
