אוגוסטוס (Augustus 63 לפנה"ס - 14 לספירה), קיסר רומי ומהאישים הגדולים בתולדותיה. שמו היה גאיוס אוקטאוויוס, ואת התואר 'אוגוסטוס' ('הגדול', 'הנשגב') העניק לו הסנאט ב-27 לפנה"ס; כל הקיסרים ששלטו אחריו אימצו את התואר הזה. היה קרוב משפחתו של יוליוס קיסר, ולאחר שנרצח יוליוס קיסר (44) היה לבנו המאומץ ועפ"י צוואתו ירש את כיסאו. שמו הוסב ליוליוס קיסר אוקטוויאנוס. היו שביקשו לנצל את אוקטוויאנוס הצעיר (בהם קיקרו) והיו שהמעיטו בערכו (לונגינוס גאיוס קאסיוס ומארקוס יוניוס ברוטוס), אבל אוקטוויאנוס כלכל את מעשיו בתבונה ובהחלטיות. הוא סייע לסנאט להביס את מארקוס אנטוניוס ליד מוטינה (43 לפנה"ס), ומיד לאחר מכן אילץ את הסנאט למנותו קונסול. אוקטוויאנוס כונן קואליציה של דיקטאטורים עם אנטוניוס ולפידוס (הטריומוויראט ה-2), וה-3 חילקו ביניהם את שטחה המערבי של האימפריה. קאסיוס וברוטוס, נציגי הרפובליקאנים בסנאט, החזיקו בפרובינקיות המזרחיות. הטריומווירים יצאו להילחם ברפובליקאנים והרגו מאות סנאטורים ופרשים. שרידי הרפובליקאנים מצאו מיקלט בתחום שלטונם של קאסיוס וברוטוס ואצל סקסטוס פומפיוס, ששלט על נתיבי הים.
בקרב שהתחולל ליד פיליפי (42) הביסו אנטוניוס ואוקטוויאנוס את קאסיוס וברוטוס. לאחר נצחונם הסתכסכו זה עם זה, ואולם לבסוף הגיעו לידי פשרה וחיזקוה ע"י נישואי אנטוניוס ואוקטאוויה , אחות אוקטוויאנוס. לימים גירשה ונשא לאישה את קליאופאטרה. הפשרה שעשו לא האריכה ימים ותוקפו של הטריומוויראט לא חודש. עתה איים על שלטונו של אוקטוויאנוס סקסטוס פומפיוס, ובמלחמה שהתחוללה בין השניים הובס פומפיוס. אוקטוויאנוס ואנטוניוס התמודדו זה עם זה על השלטון באימפריה הרומית, ובקרב מכריע ליד אקטיום (31) הובס אנטוניוס.
כששב אוקטוויאנוס לרומי ראו בו את מושיע הרפובליקה, מי שהוכיח את עליונותה של רומי על המבקשים לערערה, ומעל הכול - מי ששם קץ למלחמות האזרחים והביא שלום לעולם. בראשית 27 חל מיפנה חד במעמדו. הוא הצהיר שהוא מניח מידיו את הפיקוד על הצבא, שקודם לכן החזיק בו שלא כחוק, ומחדש את המשטר הרפובליקאני. אמנם הסנאט והמגיסטראטים שבו לשמש בתפקידיהם, ואוגוסטוס, כפי שנקרא מעתה, פעל במסגרת החוק, אך הוא נטל לו סמכויות רבות, יותר משהיו לכל שליט אחר בעבר, ובעצם שלט במדינה. את סמכויותיו החוקיות העיקריות שאב מתפקידיו בתור פרוקונסול בכמחצית הפרובינקיות, ודווקא בפרובינקיות שחנו בהן רוב לגיונות הצבא, ובתור קונסול (עד 23 מונה לקונסול מדי שנה), ואח"כ בתור טריבון.
בתור פרוקונסול שימש למעשה מפקדו של רוב הצבא ובתור טריבון הוקנתה לו הסמכות להטיל וטו על כל מי ששימשו בתפקידים אחרים. כמו"כ ריכז בידיו את ניהול מערכת הבחירות, את ארגון הכוח המשטרתי ומכבי האש, את אספקת המזון לעיר ואת הסמכות למנות עובדי ציבור. במרוצת הזמן עלה בידו לשתף בשלטון את שכבות האצילים ברומי. בריכוז סמכויותיו הרבות הסתייע בעושרו הרב, ביוקרתו האישית העצומה ובעיקר בפיקוד על הצבא, שאיפשר לו לכוף את רצונו.
אוגוסטוס הסתיר מבני עמו את שלטון העריצות שהנהיג ועשה לטיפוח תדמית של מי שממשיך את המסורות הקדומות של רומי. הוא הקים ושיקם מקדשים ועודד משוררים וסופרים - בהם ורגיליוס, הוראטיוס, ליוויוס - להלל ביצירותיהם את עברה של רומי ואת הסדר הקיסרי החדש. בפרובינקיות אף נוצרו פולחנים לכבודו. הנצחונות שנחל הביאו לידי ייצוב גבולות האימפריה לאורך הריינוס, הדנובה והפרת, ובעקבותיהם החלה תקופה של שלום. סדרי השלטון שהנהיג בממלכה שימשו יסוד המשטר ברומי ב300 השנים שלאחריו - תקופת 'הפרינקיפט' או 'הקיסרות'.
