המילה "הנני" מצביעה על נוכחות: נוכחות עשייתו ומעורבותו של האל (וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם – בראשית, ט', ט'), או נוכחותו של אדם (וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. – בראשית, כ"ב, א'). המילה "הנני" מופיעה ביצירה זו לבדה, היא גדולה וממלאת כמעט את כל המשטח, ובסופה נרמזת נקודה באמצעות הכתם הלבן. לכן, היא מצביעה על נוכחות, ולא על מעורבות באמצעות מעשה. "הנני" היא מילה בגוף ראשון, וניתוקה מההקשר המקראי יכול לרמוז לכך שהאמן פונה אל הצופה ומכריז על נוכחותו, כאילו היה זה דיוקן עצמי נטול דימוי. נוכחותו של האמן באה לידי ביטוי בשתי דרכים: בעצם ההצהרה "הנני"; וכן בהיותה של היצירה עדות לפעולה שלו: הוא בחר במילה, הוציא אותה מההקשר, הגדיל והציג אותה במסגרת, הניח את הכתם הלבן, יצר את סימני הניקוד וההטעמה (מקרוב ניתן להבחין בכך שהם אינם מדויקים כתוצר של מכונת כתיבה), והוסיף את חתימתו ואת תאריך העשייה מימין למטה.
יורם ורטה כותב שהאותיות המודפסות והמסגרת מזכירים מודעת אבל. וכך, המצהיר על קיומו, בו בזמן מבטל את קיומו. (רב שיח עם זלי גורביץ' ואח', "ציור-עיון") ניתן להוסיף לכך את העובדה שמתחת לכתם הלבן ניתן להבחין בשאריות של שחור. אולי באמצעות הכתם הלבן הוא מחק את הנקודה שבסופה של המילה, וייתכן שיש בכך כדי לערער על הקביעה הנחרצת בדבר הנוכחות. מאידך, דווקא הנקודה הלבנה, המכניסה ליצירה את מגעו של האמן, מדגישה את נוכחותו. פירוש מעניין ליצירה זו מציע דוד הד, במאמרו "בין התייצבות להיענות" .

בבליוגרפיה:
רב שיח עם זלי גורביץ', יורם (יוריק) ורטה, איתמר לוי ואמיתי-מנדלסון, "ציור-עיון", בתוך: אמיתי מנדלסון (עורך), חזון מיכאל: יצירתו של מיכאל סגן-כהן, 1999-1976, עמ' 60-61.