הצלמית מתארת אשה הרה ישובה על כסא, לרגליה שרפרף עליו ניצבות רגליה. יד אחת מונחת על הבטן והיד השניה על הברך. לראשה פאה עם שיער ארוך הגולש לכתפיים, ואוזניים גלויות, הפאה בסגנון מצרי, אופייני מאוד לתרבות הפניקית. אכזיב בתקופה הנדונה הייתה מיושבת על ידי פניקים שעברו דרומה מחופי צור וצידון והתיישבו שם. הצלמית חלולה ועשויה משני חלקים וצורתה אופיינית לצלמיות פניקיות בנות אותה תקופה שנתגלו במספר רב באזור כולו, איכותה עולה על כל הצלמיות שנתגלו עד כה. לאשה הבעה רצינית ונראית כאילו היא מקשיבה לתנועותיו של התינוק הגדל ברחמה. יתכן שהצלמית נועדה לשמש כקמע, לנשים עקרות שבקשו להרות או לנשים בהריון כערובה להריון תקין ולידה מוצלחת. 
במקרא מתוארות מספר נשים שסבלו מעקרות כדוגמת שרה, רחל, אמו של שמשון וחנה, רק בעזרת כוח אלוהי נפתרת בעיית עקרותן. במקרה של אם שמשון היה עליה להשמר בזמן ההריון משתיית יין ואכילת כל טמא, (שופטים יג 4 - 13) . חנה העקרה מתפללת לה' בשילה, עם שובה לביתה זכר ה' את בקשתה וחנה הרה ויולדת בן (שמואל א, א).