האשה המתוארת בצלמית מתופפת בתוף מסגרת, כלי נגינה נפוץ מאוד בארץ ישראל ובמזרח הקדום כולו. התוף היה מורכב ממסגרת עץ עליה נמתח עור של בעל חיים, התופים מסוג זה לא שרדו כיוון שהם עשויים מחומרים מתכלים, צלמיות המתופפות הן השריד ממנו ניתן ללמוד שהיו כאלה בשימוש.
למתופפת תסרוקת (אולי פאה) בסגנון מצרי, תלתלים ארוכים היורדים על כתפיה. הגוף הגלילי מתרחב בחלקו התחתון, מעין שמלה רחבה, חלול ומתואר בצורה סכמטית, ללא פרטים. דמות המתופפת אינה מצרית, למרות מאפיינים מצריים. היא אופינית לתרבות הפניקית, במצרים נהגו לנגן בתופים מלבניים ולא עגולים.
מי ובאלו נסיבות נגנו בתוף?
הנגינה בתוף הייתה בעיקר בידי הנשים, זהו כלי נגינה נפוץ ועממי ונותן קצב בעיקר בזמן ריקוד. התוף לא שימש ככלי נגינה במקדש עצמו אלא לכל היותר בתהלוכה לעבר המקדש. הנגינה בתוף אפיינה תהלוכות שבהן צריך היה מקצב להליכה או לריקוד.
דוגמאות במקרא: מרים מנגנת בתוף, והיא שנתנה לו את שמו – תוף מרים, (שמות טו, כ). בת יפתח יוצאת אף בתופים ובמחולות לקבל את אביה השב מן המלחמה בעמונים (שופטים יא, לד). מזמור תהילים מעיד על נערות מתופפות בעת תהלוכה אל המקדש (תהלים פא, ג).