בתחומו של מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, על קצה רכס כורכר ובסמוך לאפיק הירקון, מתנשא תל קסילה. בחפירות שנערכו בתל נחשפו שרידיה של עיר נמל קדומה שנוסדה במקום במאה ה-12 לפנה"ס בידי הפלשתים. מוצאם של הפלשתים אינו ידוע בוודאות. על פי הסיפור המקראי מוצאם מכפתור, המזוהה עם האי כרתים: "... הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור..." (עמוס ט, 7). בכתובות מצריות נזכרים הפלשתים יחד עם עמים אחרים שפלשו לאזור ונקראים בשם הכולל "גויי הים". הממצאים הארכיאולוגים מעידים על כך שיש לתרבותם זיקה ברורה לתרבות המיקנית של יוון ולתרבותה של קפריסין, ונראה כי מוצאם מאיי הים האגאי (מזרח יוון) ומדרום-מערב אנטוליה (כיום - טורקיה).
בשיא פריחתה, במאה ה-11 לפנה"ס, הייתה העיר הפלשתית בתל קסילה מרכז שוקק חיים ובנוי בצפיפות, על פי תכנון מדוקדק: רחובות מצטלבים הפרידו בין גושי בניינים ויצרו חלוקה לרובעי מגורים ומלאכה ולמתחם מקודש. במתחם המקודש נתגלו שרידי שלושה מקדשים שנבנו זה על גבי זה, וכל אחד מהם היווה הרחבה של קודמו, דבר המעיד כנראה על גידול במספר התושבים בעיר. על גבי רצפות המקדשים, ובמיוחד בסמוך לבמה ובתאי האחסון, נמצאו כלי מנחה ופולחן רבים, ביניהם כלים מיוחדים ונדירים המהווים את אחד המכלולים העשירים ביותר מסוג זה שנמצאו בחפירות בישראל.
כלי נסך מיוחד במינו, המעוצב בדמות אישה, נמצא בתוך בור גניזה בחצר המקדש. גובהו 32.5 ס"מ, וקוטרו המרבי 13 ס"מ. גוף הכלי נעשה על גבי אובניים, ודמות האישה שבו עוצבה על ידי הוספת פיסות חומר לגוף הגלילי וכִיוּרן ביד. עיצוב הפנים נטורליסטי: האף בולט, העיניים מודגשות על ידי קו עיטור עבה בגוון שחור, והשפתיים עבות ומפושקות במעין הבעת חיוך. בניגוד לפנים עוצבו הגוף והידיים בצורה סכמתית, כפות הידיים מונחות על הבטן, החזה בולט ופטמותיו מנוקבות. העדר השיער ותווי הפנים הכבדים יוצרים רושם כללי של דמות גברית, והשדיים הם האינדיקציה היחידה לזיהוי המין.
יש להניח, שהכלי שימש לנסך חלב. לאחר שמילאוהו דרך הפתח שבראש האישה, נסכו את החלב דרך הנקבים שבפטמות. החלב נחשב במזרח הקדום סמל לשפע ולפריון, ובמקרא מתוארת ארץ ישראל כ"ארץ זבת חלב ודבש" לציון היותה ארץ פורייה וברוכה. במצרים הוגשו מנחות חלב לאלים, לשם הזנתם, טיהורם וחידוש נעוריהם. חלב הוגש אף כמנחה למתים ונתפס כחלבה של האלה המינקת איזיס, המחיה את המת.
כלי הנסך דמוי האישה מתל קסילה נמצא בתחתיתו של בור הגניזה, כששבריו מפוזרים בין חפצי פולחן ומנחה אחרים. חלקים אחדים ממנו חסרים, ונראה שנשבר עוד טרם הטמנתו. למרות שהדמות הנשית נעדרת סמלי אלוהות או אטריבוט כלשהו, יש להניח שהיא מייצגת אֵלת פריון, שפולחנה התקיים אולי במקדש הסמוך. אם אמנם הייתה זו דמות אלה מרכזית בפולחן המקדש, ייתכן שבור הגניזה נכרה במיוחד לשם קבורתו של הכלי בקבורה טקסית, ואילו שאר חפצי הפולחן שנמצאו סמוך לו נקברו כמנחות לאלה.
האם משקף כלי הנסך מסורת אמנותית ופולחנית מוגדרת שיכולה ללמדנו על מקור הפולחן שנערך במקדש שבתל ועל זהותם של יוצריו?
הכלי הינו חפץ יחיד במינו ואין לו מקבילות. ועם זאת ניתן למצוא דמיון מסוים בינו לבין קבוצת כלי קיבול קטנים עשויים בהט שנמצאו במצרים, וכן דמיון לכלי פניקי שנמצא בספרד, העשוי אף הוא בדמות אישה שגופה חלול ופטמותיה מנוקבות. ניתן להשוות את הכלי מתל קסילה גם לצלמיות נשים שנמצאו במקדשים מיקניים ביוון, המייצגות ככל הנראה אלות וללא ספק היו חפצי הפולחן החשובים ביותר במקדשים אלה. השאלה בדבר המסורת האמנותית והפולחנית שהכלי משקף נותרת לפיכך פתוחה; ייתכן שכלי הנסך מתל קסילה מעיד על קיומן במקום של מסורות אגאיות שהובאו לחופי ארץ ישראל על ידי גויי הים, אולם אין להוציא מכלל אפשרות שאין מאחוריו מסורת אמנותית ופולחנית מוגדרת והוא בבחינת תופעה מקומית שינקה מן התרבות הפניקית או המצרית.

למידע נוסף ראה:
Mazar, A. Excavations at Tell Qasile, Part one, The Philistine Sanctuary: Architecture and Cult Objects,( Qedem 12),Jerusalem 1980, pp. 78-81.