עמוד הבית > מדעי החברה > פסיכולוגיה > פסיכולוגיה פיזיולוגית
גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה


תקציר
מדוע אלפי אנשים משוכנעים שנחטפו על-ידי חייזרים? מה ההסבר לכך? ההסבר העיקרי לדיווחים המרובים על חטיפות כביכול בידי חייזרים מבוסס על תופעה שנקראת שיתוק שינה.



האם חייזרים חוטפים אותנו?
מחבר: מריוס כהן


מדוע אלפי אנשים, ברובם שפויים על-פי כל קנה מידה מקובל, משוכנעים שנחטפו על-ידי חייזרים? האם אנחנו משמשים שפני ניסיון של תרבות חוצנית מתקדמת, או שניתן למצוא לתופעה הסבר ארצי?

סיפורם של בטי ובארני היל

בשעת לילה מאוחרת ב-19 בספטמבר 1961, בעת שנסעו ברכבם על כביש מהיר במדינת ניו-המפשייר שבארה"ב, הבחינו בני-הזוג בארני ובטי היל באור בהיר שחג בשמי הלילה ונראה כעוקב אחריהם. באחת העצירות יצא בארני מרכבו והתבונן באור הבהיר באמצעות משקפת. נדמה היה לו, כפי שטען מאוחר יותר, שהוא מבחין בעצם מעופף עם חלונות, שמספר דמויות ניבטו מבעדם, מה שגרם לבני-הזוג להיבהל ולהימלט מהמקום ברכבם. השניים הגיעו לביתם באיחור של שעתיים, ובשחזור מאוחר של האירוע טענו שפרק זמן זהה לזה במהלך נסיעתם נעלם מזכרונם. זמן מה לאחר האירוע החלה בטי היל לסבול מסיוטים, שבהם חלמה שהיא ובארני נחטפים על-ידי חייזרים אל העצם המעופף.

שנים אחדות מאוחר יותר הגיעו בני-הזוג לפסיכיאטר בשם בנג'מין סיימון מבוסטון, ובסדרת טיפולים בהיפנוזה, שנמשכה מספר חודשים, הם התחילו לשחזר את מה שנראה להם כזיכרונות מאותן שעתיים חסרות. תחת השפעה היפנוטית סיפרו השניים, שבאותו לילה בספטמבר, לאחר שעצרו בצד הדרך, הם הבחינו בחללית דמוית צלחת נוחתת על הכביש, ובעוד חושיהם מעורפלים למחצה הם נלקחו לתוכה בידי חייזרים דמויי-אדם בעלי עיני חתול ענקיות. שם ערכו להם החייזרים בדיקות רפואיות פולשניות, ולאחר סיור מודרך בחללית הם הוחזרו לרכבם כשהם עדיין במצב של ערפול חושים.

"חטיפה" המונית?

עם פרסום סיפור חטיפתם כביכול של בטי ובארני היל בידי חייזרים, הציף את ארה"ב גל של סיפורי חטיפה בעלי אופי דומה, ונראה היה שכל מי שלא נחטף עדיין צפוי היה שייחטף בקרוב. ספרות ענפה העוסקת בנושא החלה לפרוח (הספר בעל ההשפעה הגדולה ביותר בתחום הוא כנראה רב-המכר של ויטלי שטרייבר, "Communion: The True Story" משנת 1987), כמו גם תוכניות טלוויזיה וסרטים רבים העוסקים ב"חטיפות", בחלקם תיעודיים ובחלקם בדיוניים, והמבוססים כביכול על מקרי חטיפה אמיתיים. במקביל צצו להן קבוצות תמיכה רבות אשר משרתות אנשים שמאמינים כי אכן נחטפו, בחלקן אף מונחות על-ידי פסיכולוגים מקצועיים.

עובדה מעניינת היא שלחלק גדול מסיפורי החטיפה יש קווים משותפים, הכוללים בין השאר: התעוררות באמצע הלילה עם תחושת נוכחות מאיימת, זיהוי הנוכחות כיצורים דמויי-אדם (מן הסתם חייזרים), הפעלה של כוח משתק על ה"נחטף" ותקיעת מחטים ומכשירים למיניהם באיברים שונים בגופו. כמו כן, אם ה"נחטף" הועבר בדרך כלשהי לחללית החייזרית, הוא הוחזר בסופו של דבר בשלום למיטתו.

לו טענות על אודות חטיפה באמצע הלילה בידי חייזרים היו נחלתם של בודדים בלבד, או רק של אנשים אשר בריאותם הנפשית מוטלת בספק, ניתן היה אולי להתייחס לתופעה כאל שולית וחסרת משמעות (בסך הכול יש גם אנשים שטוענים שראו את אלביס), אך הואיל ומדובר באלפי אנשים, ברובם שפויים על-פי כל קנה מידה מקובל, אשר משוכנעים באמיתותה של החוויה אשר עברו, ומאחר שניתן למצוא קווים משותפים בין הסיפורים השונים, אי אפשר להתעלם מהתופעה, ומן הראוי לחפש לה הסבר מתקבל על הדעת.

הסברים ארציים

למרות המספר הרב של המקרים המדווחים, כמו גם עובדת היותם בעלי מאפיינים משותפים, וכן עובדת שפיותם וכנותם של ה"חטופים", אשר מתעקשים שלא מדובר בחלום או בהזיה, בכל זאת יש סיבה טובה להניח שאין מדובר בחוויה אובייקטיבית: למרות ריבוי המקרים המדווחים, איש מלבד ה"חטופים" עצמם מעולם לא הבחין באירוע החטיפה, לא בני-הזוג שישנו אתם באותה מיטה, לא בני משפחה אחרים המתגוררים באותו הבית, ואף לא שכנים או עוברי אורח (גם כאשר הדיווחים כללו חללית גדולה שריחפה מעל השכונה או אורות בוהקים). על-כך יש להוסיף את העובדה שלמרות סיפוריהם של חלק מה"חטופים", שבמסגרת ה"בדיקות" החייזריות הושתל בהם מכשיר זעיר שמטרתו לא ברורה, מכשירים כאלה מעולם לא נתגלו בסריקות של מכשור רפואי כלשהו. אם כן, מה יכול להסביר את התופעה מבלי לערב בתמונה תרבויות חוצניות מתקדמות?

ההסבר העיקרי לדיווחים המרובים על חטיפות כביכול בידי חייזרים מבוסס על תופעה שנקראת שיתוק שינה. שנת הלילה שלנו מורכבת ממספר מחזורים בני שעה וחצי, כשכל אחד מהם מורכב ממספר שלבים בעלי אורך משתנה. אחד משלבים אלה נקרא שנת חלום או שנת תע"מ (תנועת עיניים מהירה), וזאת משום שבמהלכו מתרחשים מרבית חלומותינו, ומשום שמאפיינת אותו תנועת עיניים מהסוג שלרוב מאפיין מצב של עירות. מייחד נוסף של שלב שינה זה הוא שיתוק של השרירים הרצוניים (למעט שרירי העיניים והסרעפת), אשר מונע מאתנו לבצע בפועל את חלומותינו. במרבית המקרים התעוררות משנת חלום גוררת עמה ביטול מיידי של שיתוק השרירים, אך לעתים תהליך ההתעוררות אינו מתבצע בשלמותו, ואף כי המודעות העצמית חוזרת אלינו, ואנו משוכנעים שהתעוררנו, שיתוק השרירים עדיין נמשך זמן מה. בחלק מפעמים אלו אותו מנגנון במוח אשר מייצר את חלומותינו ממשיך לייצר עבורנו במצב זה הזיות חושיות הכוללות מראות, צלילים, תחושות מגע וכדומה, הזיות אשר נקראות הזיות היפנופומפיות (hypnopompic). מאחר שאיננו מורגלים במודעות עצמית במהלך השינה, אנו משוכנעים שאכן התעוררנו, מודעים להיותנו שוכבים במיטה, ומתייחסים להזיות אלו כאל אירועים ממשיים. חוויית השיתוק, אשר אינה נעימה, מעוררת חששות ופחדים שבאים לידי ביטוי בתוכן ההזיות, שעשוי לכלול תחושת נוכחות מאיימת בחדר, הרגשה שמישהו מתקרב אלינו, מתיישב על המיטה שלנו, נוגע בנו, מטלטל אותנו, לוחץ על החזה שלנו או אף מתיישב עליו, וכל זאת תחת התחושה המעיקה של אי-יכולתנו לזוז או לצעוק.

שיתוק שינה המלווה בהזיות מסוג זה הוא תופעה אוניברסלית (מחקרים מראים שכ-30% מהאנשים חווים זאת לפחות פעם אחת בחייהם, ומספר קטן של אנשים חווים זאת כמעט מדי לילה), אולם התוכן הספציפי של ההזיות הוא לרוב תלוי תרבות, ומושפע בין השאר גם מגורמים פסיכולוגיים (כמו גם חלומותינו הרגילים). כך, למשל, בתרבויות שבהן רווחת האמונה במכשפות, הנוכחות המאיימת בחדר עשויה להיות מכשפה זקנה, בעוד שבתרבויות אחרות יהיו אלה שדים או טרולים. בארה"ב, שבה סיפורים על עב"מים וחטיפות בידי חייזרים הפכו לחלק בלתי-נפרד מהתרבות האמריקאית, עשויות ההזיות ההיפנופומפיות לכלול דמויות שנראות כאילו נלקחו הישר מעטיפותיהם של ספרי מדע-בדיוני. התיאוריה המבוססת על הסבר זה נתמכת על-ידי העובדה, שברוב המכריע של המקרים, סיפורי ה"חטיפה" אכן כוללים תיאור של שיתוק: ה'נחטף' מנסה לזוז או לצעוק, אך ללא הצלחה, ומן הסתם מייחס את שיתוקו להפעלה של נשק חייזרי כלשהו. כמו כן ההשפעה התרבותית והפסיכולוגית באה לידי ביטוי בעובדה שמרבית הדיווחים מסוג זה נתקבלו זמן קצר לאחר ששודרו תוכניות טלוויזיה העוסקות ב"חטיפות" בידי חייזרים, או לאחר שראו אור רבי-מכר בנושא. נראה שחוויות אלו, בשל עוצמת מוחשיותן, היוו במהלך ההיסטוריה האנושית מקור עשיר לסיפורים על אודות שדים ושאר ישויות לא ארציות.

כוח מניע אחר לאמונה בדבר חטיפות של בני-אדם בידי חייזרים הוא הניסיון של פסיכולוגים ומטפלים למיניהם לדלות מידע מזיכרונותיהם של מטופלים, אשר חוו שיתוק שינה, באמצעות היפנוזה. אלא שממחקרים של השנים האחרות מתברר והולך, שההיפנוזה, אשר נחשבה בעבר כלי אמין לשחזור זיכרונות אבודים, כולל זיכרונות מהילדות המוקדמת, אינה אלא מצב הכרתי שנותן דרור לדמיון, בעוד האדם המהופנט נתון להשָׂאות (סוגסטיות) מצד המהפנט. כך, שמטפל שמשוכנע באמיתות התופעה, ומנסה לדלות מהמטופל פרטי מידע על ה"חייזרים" ועל ה"חטיפה", אכן יזכה לשיתוף פעולה, ויקבל סיפור עסיסי המעורב ברגשות עזים של המטופל, שמתייחס לביטויי דמיון אלה כאל זיכרונות ממש. תיאוריה זו להסבר ה"חטיפות" נתמכת על-ידי מחקרים המצביעים על היותם של מרבית ה"חטופים" בעלי דמיון פורה במיוחד ונטייה לחלום בהקיץ יותר מהרגיל (מאפיין בולט של אנשים שרגישים במיוחד להשפעה היפנוטית), כמו גם היותם בעלי נטייה גבוהה ליצירת זיכרונות מסולפים. יתר על-כן, רבים מהחטופים לכאורה לא ידעו כלל ש"נחטפו", ו"נזכרו" בחטיפה רק בעקבות הטיפול בהיפנוזה.

יקיצה

האם יש בהסברים אלה כדי לפסול לגמרי את אפשרות חטיפתם של בני-אדם בידי חייזרים? מן הסתם לא. קיומו של הסבר אלטרנטיבי לתופעה אינו בבחינת הוכחה לנכונותו. אלא שכאן נכנסים לתמונה מספר עקרונות שהמדע משתמש בהם בבואו להסביר תופעות בעולם: עקרון התער של אוקאם, שעל-פיו מבין מספר הסברים חלופיים יש להעדיף את ההסבר הפשוט והחסכוני ביותר (והסבר ללא חייזרים הינו בוודאי יותר חסכוני), כמו גם העקרון שלטענות יוצאות דופן נדרשות הוכחות יוצאות דופן, כשחובת ההוכחה חלה על הטוענים להן. לכן, אף אם אין בידינו להוכיח שהעולם אינו באמת רדוף שדים, כל עוד איננו זקוקים לשדים (או לחייזרים) כדי להסביר איך העולם פועל, מן הראוי להשאיר אותם בבקבוקים המיועדים להם.

ביבליוגרפיה:
כותר: האם חייזרים חוטפים אותנו?
מחבר: כהן, מריוס
תאריך: דצמבר 2005 , גליון 88
שם כתב העת: גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה
הוצאה לאור: SBC לבית מוטו תקשורת ולאתר IFEEL
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית