כותרת היצירה לקוחה ממכילתא דר"י, מסכת דויהי, פ"ג, והוא מתייחס לנס קריעת ים סוף. רימון כשר מציין שהחכמים מעלים הסברים שונים להתרחשות הניסית, כאשר אחת הגישות, זו המוצגת במשפט זה, טוענת שהישועה הניסית תלויה בעתיד. אלוהים לא קרע את הים בזכות מעשיו של עם ישראל בעבר, אלא דווקא בזכות מה שיקרה בעתיד: הקשר העתידי של העם לירושלים ולבית המקדש, המסמלים את אמונתו של עם ישראל. כיצד קשורה הכותרת למתואר בציור?
על גבי הר ועל רקע שמים ניצבות דמויות. אישה יושבת, דמות נוספת (כנראה גבר) פורשת ידיה לשמים ולידה ניצבת סירה. דמות נוספת עומדת זקופה, ללא תנועה, אוחזת בידה מוט שעליו עומדת ציפור, ולמרגלותיה פר או פרה. הסירה והציפור יכולות לסמל תנועה, מעבר ממקום למקום. ייתכן שיש זיקה בין הכותרת העוסקת בקריעת ים סוף, במסעם של בני ישראל לארץ ישראל, לבין המסע הימי עליו רומזת הסירה בציור.
ומה לגבי הקשר של העם לירושלים ולבית המקדש? השמים, כמו ההר, הם בעלי נוכחות ממשית, פיזית, כמו זו שיש לאדמה ולדמויות. כמו-כן, צורות אורגאניות המופיעות בשמים מזכירות את צורת הדמויות. יותר מכך, הדמויות מאבדות מעט מהממשות שלהן כשהן מעוצבות כמגזרות, או כצלליות, באופן המקרב אותן למהותם של השמים. גם הצבע הכחול יוצר קשר בין דמויות האדם לבין השמים, וכך קושר את הדמויות לאמונה, לעולם השמיימי, לסמליות שבירושלים (ירושלים של מעלה?). הציפור יכולה להוות סמל לתעופה, לאפשרות ליצור קשר עם עולמות עליונים. וגם סמל לעם ישראל, כשם שבברית בין הבתרים הפרשנות האלגורית לציפור שלו בותרה, היא זהויה כעם ישראל. הפר יכול לרמוז לקורבנות בבית המקדש, לפולחן הקשור לאמונה דתית.
הסירה והפר או הפרה המופיעים בציור הם בעלי משמעויות סימבוליות באמנות של אופק. הפרה מופיעה ביצירות רבות של אופק כשהיא מסמלת נשיות, את כוחו היוצר של הטבע, הקשור לפריון. לפי גדעון עפרת, גם הסירה שייכת לסימליות של האישה, וכן לפריון של כיבוש הטבע וההשתייכות אליו. בני האדם בציור מופיעים כחלק אורגאני מהטבע, כשלובים בו, דבר המתיישב היטב עם משמעויות אלו. כמו-כן, הקשר בין הסירה לבין ההשתייכות לארץ, הולם את המשפט בו מדובר על הקשר לירושלים, על המסע לארץ, על ההבטחה האלוהית הנרמזת בקשר בין בני האדם לבין השמים.
